הלוחמים שוויתרו על תפקיד טכנולוגי או מודיעיני מדברים
הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי הכריז בגאווה לפני כחודשיים על עלייה במוטיבציה לשירות קרבי במחזור אוגוסט 2021, הוא הגדיר את זה כ"שיא", אחרי שנים של שפל. העלייה הזאת לא באה בחלל ריק, חודשיים קודם לכן התרחש מבצע "שומר החומות". זה אמנם היה מבצע מוגבל וקצר וללא הפעלת כוחות יבשה, ועדיין – לפי ניסיון העבר, אירוע מבצעי כזה מעלה באופן טבעי את המוטיבציה של בני נוער להגיע ליחידות קרביות.
עבור אלו שכבר משרתים בגדודי החי"ר, שהעבודה בהם נתפסת כשוחקת ואפורה ביותר, מדובר בזריקת אדרנלין לגוף שהתעייף מלבצע שמירות, מחסומים וקצת מעצרים ביהודה ושומרון. נקודת האור של השירות הצבאי.
שיחה עם ארבעה לוחמי חי"ר מחטיבות שונות מוכיחה זאת. למרות שלא הופעלו, העובדה שהוזעקו לגבול ונערכו לכניסה קרקעית לשטח אויב היא החוויה המבצעית הכי משמעותית שעברו בשירות.
6 צפייה בגלריה
העובדה שהוזעקו לגבול ונערכו לכניסה קרקעית היא החוויה המבצעית הכי משמעותית שעברו בשירות
(צילום: דובר צה"ל)
לטובה או לרעה, "שמחת העניים" הזו מעידה על שינויים גדולים שצה"ל עובר בשנים אלה. לאחר כעשור של תיעדוף מבצעים באש מהאוויר, תוך הסתמכות על מודיעין חזק וללא תמרון אמיתי, גם גיחה אחר גיחה לשטחי כינוס ליד גבול עזה היא חוויה מעצימה.
ארבעת הלוחמים ששוחחנו עמם, כולם נבחרו על ידי דובר צה"ל ותודרכו לפני המפגש, הם כאלו שבחרו במודע להתגייס לקרבי. ארבעתם התקבלו ליחידות מודיעיניות וטכנולוגיות מובחרות ביותר, אך החליטו לוותר על התפקיד ולהתגייס לגדודי החי"ר.
6 צפייה בגלריה
התקבלו ליחידות מודיעינית וטכנולוגיות מובחרות ביותר, אך החליטו לוותר ולהתגייס לגדודי החי"ר
(צילום: דובר צה"ל)
כל מי שהוקפץ במהלך מבצע "שומר החומות" דיבר על התקופה בשטחי הכינוס עם אש בעיניים ובהתלהבות. אבל הם גם לא חסכו ביקורת מהצבא ודיברו בכנות על השירות כלוחם. שיח לוחמים מלא בכנות וביקורתיות, הרבה יותר ממה שניתן לשמוע בשיחות דומות עם גנרלים.
"יש כסף למדינה, למה שזה לא יבוא ללוחמים?"
רב"ט יאיר פרג'יאן, לוחם בגדוד דוכיפת של כפיר, ויתר על שירות בחיל המודיעין
פרג'יאן, תלמיד ישיבת הסדר בן 19 מפתח תקווה, יועד לשירות מיוחד בחיל המודיעין. כמי ששני הוריו עלו מאיראן, ודובר פרסית שוטפת, הובטח לו מקום באחת מהיחידות המובחרות של החיל. אבל זמן קצר לפני הגיוס הוא התחרט והחליט להתגייס כלוחם חי"ר במסגרת מסלול בני ישיבות הסדר.
"כדתי, למדנו בישיבה על אהבת הארץ ולהגן על הארץ בגופנו", סיפר. "אבא שלי דחף אותי לשרת כמו בני הדודים שלי במודיעין שנוגע לאיראן. באתי למיונים, אבל אחר כך העדפתי להתקדם לשירות קרבי. גם אחי השפיע עליי להעדיף שירות קרבי כלוחם".
לאן החברים התגייסו:
"רוב החברים שלי הלכו לג'וב או שבכלל לא התגייסו".
החוויה הכי מעצימה בשירות מבחינה מבצעית:
"אני צעיר בפז"ם, כי התגייסתי בנובמבר 2020, אז עדיין לא צברתי מספיק חוויות. אבל כשהייתי בגזרת רמאללה, בפעילות שילוב זרועות עם המשטרה, זיהינו רכב חשוד שעבר ליד המחסום שלנו ובתוכו שלושה נערים. סימנו להם לעצור והם ברחו. הסתבר שזה היה רכב 'משטובה', שהיה אמור לרדת מהכביש. אחרי מרדף, ובסיוע יס"מ, תפסנו אותם כשהם שתויים ועם סמים ברכב".
האם הצבא מעריך מספיק את הלוחמים?
"שכר גבוה יותר היה משפר את המצב, אבל זו לא הסיבה להתגייס ללוחמה. לפני כשבועיים, כשדיברו בתקשורת על העלאת שכר הלוחמים, שבסוף לא עלה, ישבתי עם הסמל שלי ואמרתי 'וואלה, זה מבאס. יש כסף למדינה, למה שהוא לא יגיע ללוחמים?'. אבל אני לא מכיר שזה מוביל לחרטה, כי אנשים באו לשרת כאידיאל".
אתה מתחרט שוויתרת על התפקיד במודיעין? מרגיש פראייר?
"הייתה לי דילמה אחרי שהתגייסתי. התלבטות בלילה הראשון בצה"ל, כשכולם כבר ישנו. שלוש בלילה ואני בשמירה בעמדת המאזין לא עושה כלום, בלי נשק. אני זוכר את עצמי על המיטה אחר כך שואל את עצמי 'יאיר, למה באת לכאן?'. אבל עם הזמן זומנתי כמועמד לפיקוד, כך שאני שלם לגמרי בבחירה שלי ולא מתחרט, גם כשאני רואה את תנאי השירות של הטכנולוגיים".
"שאלתי את עצמי מה זה הביזיון הזה? למה זה מגיע לי?"
סמל אסף דסה, מ"כ בגדוד 50 של הנח"ל, ויתר על תוכנית "שחקים" של חיל המודיעין
דסה, בן 21 מכפר סבא, למד בכיתת מחוננים ועבר בהצלחה את המיונים למסלול "אמנון" בתוכנית "שחקים" של חיל המודיעין. במהלך שנת שירות שעשה בני גרעין הנח"ל בעפולה הוא התחרט והחליט להתגייס איתם כלוחם בגדוד 50 של הנח"ל.
"אכלתי הרבה תסביכים מהרבה סיבות. גם מוטיבציה נמוכה לקרבי במדינה והרבה מגיעים לקרבי ולא באמת רוצים את זה, וגם חשבתי על איך אני תורם למדינה וגם מקבל ממנה", סיפר. "בעיניי חשוב האדם שמחזיק את הנשק, מי שעושה את זה".
"הבנתי גם שקרבי זה דבר שאני יכול לעשות רק פעם אחת, לצבור חוויות ולקבל תחושת מסוגלות. בכל פעם מחדש אתה עושה משהו שאתה לא מסוגל, ותמיד פורץ את הגבלות עם החברים והחיילים שלך".
לאן החברים התגייסו:
"רוב התלמידים בכיתה לא הלכו לקרבי, ואני מניח שיש בהם גם מי שבכלל לא התגייס. אנחנו עשרה חברים מהבית – אני הלכתי לנח"ל, עוד אחד לשריון, אחד לקורס טיל ושבעה נוספים ליחידות טכנולוגיות או למודיעין.
"בכפר סבא אני מרגיש לא מעניין, נגיד לעומת באר שבע. זה דועך וחבל שיש פחות לוחמים, זה גם מורגש ברחוב. אתה תראה יותר לוחמים מיישובים קטנים או מחוץ לת"א, בערי המרכז תראה פחות לוחמים באופן יחסי.
"כשאנשים מגיעים לקרבי אחרי שהם בוחרים להיות שם זה נראה אחרת. יש היום בגדודים הרבה לוחמים שהתגלגלו בטעות לקרבי ואין להם מוטיבציה לעשות את זה אז או שהם לוחמים גרועים או שהם נופלים ועוזבים וכל השירות שלהם זה בגימלים. לוחם אולי נתפס כתפקיד של מי שיכול לעשות עושה ומי שלא הצליח להתמיין מגיע לשם, אבל חשוב שיגיעו לשם אנשים טובים שרוצים להוביל ולא להיות בינוניים.
"יש היום בגדודים הרבה אנשים שהתגלגלו בטעות לקרבי אז או שהם לוחמים גרועים או שהם נופלים ועוזבים. חשוב שיגיעו לשם אנשים שרוצים להוביל"
"הכי קל לשבת בקריה מול מחשב, ויכולתי לעשות זאת, אבל בחרתי בקרבי. החברים מהבית והמשפחה מאוד לחצו עליי להתגייס למודיעין, ועד היום הם עושים יומיות, באים עם רכב לבסיס, עם זקן, על אזרחי, ובסופ"שים הם צוחקים עליי שאני מבזבז את עצמי ומה יכולתי לעשות, איפה יכולתי להיות ואיפה אני עכשיו. אני לא מתחרט לרגע, אבל תמיד יש מחשבות מה היה אם".
החוויה הכי מעצימה בשירות מבחינה מבצעית:
"היינו השנה בקו עזה בתקופה שקטה, בלי הפרות סדר, אחרי גלי הקורונה. פתאום זה התחיל בבום, עם הפרת סדר אלימה בגבול, שידענו עליה מראש ונערכנו. ואז הפרות הסדר החמירו והגענו למבצע, עם התראה לחדירה לשטח הארץ. הגיעו יחידות לתגבר אותנו ולכל אורך המבצע היינו בשטח במארבים, בלי לחזור למוצב להתקלח. מי שנשאר במוצב ישן בחדר האוכל הממוגן. פצמ"רים נפלו בקרבתנו, ראינו פיצוצים בתוך עזה, שיגורים שכבר יכולנו לזהות אם הרקטה בדרך אלינו או לת"א.
"בסוף לא הופעלנו לתוך עזה, היה תסכול אבל גם הבנה זה המצב. טעות אחת שלנו יכלה להחמיר את המצב בקלות ולגלגל את המבצע למקום אחר. פעלנו היטב ולא נחשפנו בגלל התרעה לצליפה".
האם הצבא מעריך מספיק את הלוחמים?
"היה לנו חייל במצב קשה שוויתר על פיקוד בשביל ת"ש 2 (יציאה הביתה ליומיים מדי שבוע כדי לעבוד – י"ז). זו דילמה לא לגיטימית. למה אדם צריך לבחור אם להיות לוחם או מפקד או לוותר על עזרה למשפחה? לוחם מחפש שיתייחסו אליו בכבוד, שהמפקד שלו יסתכל עליו בכבוד ושיהיו לו מים חמים, אוכל טוב ושהמוצב ייראה כמו בית.
"כשהייתי בבסיס תבץ אחרי תרגיל גדודי בחורף התקלחתי במים קרים, כי לא היו מים חמים, ואמרתי לעצמי 'מה זה הביזיון הזה? למה זה מגיע לי?'. חברים שלי שמשרתים במודיעין מדברים איתי על כסף ואומרים שאם היו משתחררים עכשיו היו מקבלים 20 אלף שקל בחודש.
"חברים שלי במודיעין מספרים שאם היו משתחררים עכשיו היו מקבלים 20 אלף שקל בחודש. לוחם לא מגיע לצבא בשביל כסף... לא יגיד למה אני לא ג'ובניק, אלא למה זורקים עליי"
"לוחם לא מגיע לצבא בשביל כסף, אנחנו לא באים לחפש את הכסף, אבל כן את ההוקרה וההערכה. חייל עומד בחברון ארבע שעות עם אפוד ופלטה קראמית. זה משביז, אבל באה אמא ואומרת תודה, וזה שווה יותר מכל הטבה. ברור שרוצים להעלות את השכר, ולוחמים לא יגידו למה אני לא ג'ובניק, אלא למה זורקים עליי זין.
"על השכר פחות מדברים, ויותר על תנאי שירות כמו 'למה יש לי אוכל גרוע?' ו'למה עיר הבה"דים נראית כך והבסיס שלי כך?' לנח"ל יש בא"ח גרוע, עם אוכל גרוע, בסיס שבנוי מטומטם עם קילומטרים הליכה על פארש ממקום למקום, ברור שזה מתסכל (תוכנית לשדרוג בא"ח נח"ל וגבעתי שתוקצבה במיליארדים בוטלה לטובת תקציבים לחיל האוויר – י"ז).
אתה מתחרט שוויתרת על התפקיד במודיעין? מרגיש פראייר?
"לא אשקר, יש רגעים אתה יוצא הביתה, יושבים עם חברים ואומר לעזאזל איפה אתה ואיפה יכולת להיות. במוצ"ש אתה אכול שחורות ואומר יכולתי להיות במקום אחר. אבל בפרספקטיבה הגדולה, דווקא אחרי מסע עם חיילים בהכשרה או אחרי תרגיל גדודי אתה מבין שזו הייתה הבחירה הנכונה".
"אני לא מתחרט לרגע ולא מוותר על השירות שלנו. אני זוכר את עצמי יושב מתחת עץ ליד גבול עזה במבצע שומר החומות, אוכל מנות קרב, ובתכלס לא עושה כלום, רק מחכה שמחבל יקפוץ עליו בזמן שהטנקים מורידים מטרות וחיל האוויר מפציץ כל היום את עזה. אתה מתוסכל, אתה אומר 'אני אוכל פה את החרא ולא עושה כלום'. התכוננו לחדירה ובסוף לחיל האוויר סיכל אותה, אז למה אתה שם? חברים שלי בבית בהגנה אווירית או יחידות טכנולוגיות סיפרו לי כמה עבדו באותו השבוע של המבצע, אבל בסוף הם נתנו לי את הכבוד כמי שסיכן את חייו אם הייתה חדירה".
"התפקיד יכול להיות מתסכל, אבל מישהו צריך לעשות את זה. החברים שלי נתנו לי את הכבוד ואמרו שבקצה זה אני, ולא הם. וגם הדרגות הבכירות מבינים את זה. אני מרגיש שאני מסוגל לעשות הכל ודבר לא מפחיד אותי, בכל דבר אני אוכל להצליח".
"עם כל החרא, שווה להתגייס לקרבי"
סמ"ר יונתן הבר, לוחם בגדוד 101 של הצנחנים, ויתר על שירות ב-8200
הבר, בן 21 מאפרת, זומן כמלש"ב למיונים של תוכניות מודיעין וטכנולוגיות שונות, בין היתר גם למסלול "גמא" היוקרתי, עליו ויתר לטובת שירות ביחידה 8200 של חיל המודיעין. לקראת מועד הגיוס הוא החליט לוותר גם על השירות ביחידה המבוקשת והתגייס לחטיבת הצנחנים.
6 צפייה בגלריה
אביה. "זה היה מפתחה ללכת ליחידה מיוחדת בתחום הסייבר או המודיעין. אבל בסוף זה כולה שלוש שנים, אני יכול לעשות את זה גם אחרי הצבא"
(צילום: דובר צה"ל)
"אני גר ביישוב דתי עם חינוך לערכים של תרומה למדינה וציונות, לפי עקרון של 'מי שיכול שילך לקרבי'. כילד גם ראיתי תמיד חיילים ששמרו עליי ביישוב", סיפר. "זה היה מפתה ללכת ליחידה מיוחדת בתחום הסייבר או המודיעין, זה היה נותן לי מסלול כלכלי בטוח ובחיים והייתי מסודר, אבל בסוף זה כולה שלוש שנים, אני יכול לעשות את זה גם אחרי הצבא".
"זה היה תהליך שהתבשל אצלי במשך מספר חודשים אחרי שהתקשרו אליי ואמרו שהתקבלתי ליחידה הטכנולוגית. אמרתי להם אני אחזיר לכם תשובה ובסוף אמרתי שאני לא בא. אני לא מתחרט לרגע שהתגייסתי לקרבי, במבט לאחור אתה רואה שזה שווה כל רגע. עם חברים לכל החיים מהצוות שלך שאתה מגלה בגשם, בשמירות. אתה מרוויח גם הרבה למידה עצמית, להכיר אנשים מכל המגזרים. אתה לומד על עצמך הרבה במצבי קיצון ואתה מרוויח פי מיליון מיומנויות וכלים לחיים".
לאן החברים התגייסו:
"אחד או שניים לא התגייסו, אבל חצי מהכיתה הלכו לקרבי, והשאר למודיעין או לג'וב. לא אחת ולא שתיים מהידידות שלי התגייסו להיות לוחמות. אין אצלנו פרצופים למי שלא התגייס, ולכל אחד יש את הסיפור שלו והסיבות שלו. אני מנסה להאמין שכל מי שלא מתגייס יש לו סיבה מסוימת. יש לי חברים קרובים שהתגייסו לקרבי וחתכו באמצע או בכלל לא התגייסו. יכול להיות שבן אדם יגיע לצבא וזה יעשה לו רע, זו מערכת שלא מתאימה לכל אחד".
"אני מנסה להאמין שכל מי שלא מתגייס יש לו סיבה מסוימת... יכול להיות שבן אדם יגיע לצבא וזה יעשה לו רע, זו מערכת שלא מתאימה לכל אחד"
החוויה הכי מעצימה בשירות מבחינה מבצעית:
"התחלנו השנה אימון בצאלים ומהר מאוד חדלו לנו את האימונים, אמרו לנו להכין זריז תיקים ללחימה, למלא אותם בטילים ובתחמושת חירום. זה היה מבצע שומר החומות והורידו צוותים שלנו לאזור זיקים, ליד גבול עזה, להמתין שם לפקודות. לא היה אוכל או איפה לישון, נשארנו עם שלוש מיגוניות לישון בתוכן, שהינו בגלילי בטון. באמצע מארב שמענו בום חזק וראינו עשן שעולה. התברר שזו הייתה פגיעת הנ"ט בטיולית, מספר רגעים אחרי שעשרות מלוחמי החטיבה ירדו ממנה.
"רצינו להיכנס לעזה כי לזה הוכשרנו כל השירות. בסוף אתה לוחם. היינו בטוחים שניכנס. מצד שני, זה לא צחוק, אלו חיי אדם וכדורים שעוברים לידך. במבצע זה נרגע ואז חיינו על מנות קרב ותרומות של אזרחים שבאו והביאו לנו מגבות, גרביים ואוכל.
"הרגע שהכי ריגש אותי אלו השניות שאחרי ההקפצה בצאלים. רוכזנו ברחבת הפלוגה, הבנו שאנחנו יוצאים לעזה ואז התחלנו לשיר ביחד בגאווה גדולה, אנשים התחילו לבכות. הבנתי שנוכל להביא את הניצחון".
האם הצבא מעריך מספיק את הלוחמים?
"תמיד יש דיבור על כסף בחיים, אין מה לעשות. יש אצלנו אנשים שמתקשים להתנהל משכר נכון. בסוף צריך לתגמל לוחמים, אתה לא הרבה זמן בבית וזו ההכנסה היחידה שלך, במיוחד כשיש אנשים שמתקשים עם זה.
"אבל תנאי שירות טובים משפיעים יותר מהשכר. ת"ש זה לישון טוב ולאכול טוב, להגיע לבסיס בתחבורה ציבורית טובה ונוחה, גם למוצבים. אני יכול להעיד שבכל אימון היה לי חדר טוב ומזגן שעובד, גם כשהגענו לבסיס נבי מוסא אחרי ששיפצו שם (בסיס שהיה ידוע לשמצה בשל התנאים בו – י"ז). אבל גם היו מוצבים עם אוכל לא ראוי לאכילה, ואז אתה מוציא חצי מהשכר רק על האוכל. יש כאלה שמוציאים את כל השכר על האוכל. מי ששואל כמה הוא יקבל כלוחם לא יסיים את ההכשרה".
"צריך לתגמל לוחמים, במיוחד כשיש אנשים שמתקשים עם זה. אבל תנאי שירות טובים משפיעים יותר מהשכר"
אתה מתחרט שוויתרת על התפקיד במודיעין? מרגיש פראייר?
"אין בכלל מה להשוות בין לוחמים לחיילים ביחידות טכנולוגיות. אלה עבודות שונות. לוחם בלי מודיעין יהיה לוחם פחות טוב. מבצע שומר החומות גרם לי להבין שאם קורה משהו יפעילו אותי. חיל האוויר יכול להפציץ כל היום, אבל בשביל לסיים מלחמה יש רק חי"ר, גם אם הם אוכלים הרבה חרא ולא הכל זוהר אצלם.
"כן, יש שחיקה באתוס. חייל ששירת ביחידות טכנולוגיות יש לו עתיד ומקצוע בטוח, ורוב הסיכויים שהוא יקבל מהר עבודה באזרחות עם שכר לא רע. אבל אנחנו מרוויחים יותר – דברים כמו משפחה, וחוויות שמחסנות אותנו. אנחנו מקבלים ערכים ומיומנויות שאי אפשר לקנות בכסף, זה פרס לכל החיים.
"עם כל החרא שבזה, שווה להתגייס לקרבי, וזה מה שצריך. לפני 100 שנה לא היה לנו צבא בכלל, זה לא דבר מובן מאליו. אם נבחר בדרכים קלות יותר לא תהיה לנו מדינה בעוד כמה שנים".
"מרגיש שאני מקריב את חיי"
סמ"ר רועי ברנשטיין, מ"כ בגדוד 13 בגולני, ויתר על יחידה טכנולוגית-מבצעית בחיל האוויר
ברנשטיין, בן 20 מקדומים, למד במגמת היי-טק בתיכון, ולאחר שעשה גיבוש לקורס חובלים הוא זומן והתקבל ליחידה טכנולוגית-מבצעית בחיל האוויר. אחרי שלושה חודשים ראשונים של הכשרה הוא ויתר ועבר לשרת בגדודים של גולני.
6 צפייה בגלריה
ברנשטיין. "רציתי להרגיש יותר את הלוחמים שראיתי בילדותי בבית, שהיו חלק קבוע מחיי"
(צילום: דובר צה"ל)
"רציתי להרגיש יותר את הלוחמים שראיתי בילדותי בבית, ששמרו עליי בדרך לפעולה בסניף של בני עקיבא, שהיו חלק קבוע מחיי", סיפר. "יש אצלנו אווירה שכל כך אוהבים את הצבא, שרק מחכים לגיוס. כך הייתי כילד וזה מה שמשך אותי לעבור לגדודים".
"אתה אחראי על עשרה חיילים בתוך חברון, במשימה להשתלט על איזה בית, זה לא דבר של מה בכך. זו מיומנות שלקחתי לכיוון הרגשי והבין-אישי, זה לימד אותי איך לנהל בני אדם ולהתייחס אליהם. זו מיומנות שלא מדוברת כמו ביחידות הטכנולוגיות. החיילים שלי הביאו לי מחשבות שלעולם לא הייתי חושב עליהן".
לאן החברים התגייסו:
"הרוב מהכיתה התגייסו לקרבי וכרבע לחיל המודיעין. אנשים רוצים אצלנו להתגייס ולתרום, והצבא זו ההזדמנות לתרום בצורה שלא תוכל לעשות כמוה באזרחות. לגביי, ההורים שלי הבינו אותי ורצו שאמצה את עצמי איפה שיהיה לי טוב. אני אדם של אנשים וגולני זו חטיבה של אנשים. אני גם מרגיש שהחברה מעריצה לוחמים, כשהלכתי עם מדים ונשק בתחנה המרכזית אנשים צעקו לי 'גולני' בהערכה, על אזרחי אף אחד לא קורא לי".
החוויה הכי מעצימה בשירות מבחינה מבצעית:
"במהלך מבצע שומר החומות היינו אמורים להיכנס לפעולת הונאה, ולא ידענו שזה לא באמת (פעולת ההונאה שלפיה צה"ל קירב כוחות קרקעיים לצפון הרצועה כדי לגרום לפעילי חמאס להיכנס למנהרות ואז לתקוף את המנהרות – בפועל המנהרות הותקפו אך רק מעטים מהמחבלים נכנסו ונהרגו – י"ז). אמרו לנו לעלות על הנמ"רים וממש הכינו אותנו על יעדי בתים שאנחנו אמורים להיכנס אליהם. בלילה, כשחזרנו לשטחי הכינוס מבלי להיכנס לרצועה אמרו לנו שכל זה היה מתוכנן.
"זה היה מאוד יפה, שיתוף הפעולה עם השריון. עלינו ממש עד לגדר הגבול והטנקים ירו. מצד אחד רציתי להיכנס ומצד שני דיברנו עם החיילים ואמרנו 'אנחנו פה בשביל זה, וכל מטרתנו זה להגן על ישראל' שיחליטו מה שיחליטו. מצד אחד זה באסה שהייתי יכול לממש את כל מה שהתכוננתי אליו, ומצד שני לא נכנסתי ולא גרמתי למשפחה למות מפחד".
האם הצבא מעריך מספיק את הלוחמים?
"ההוקרה חשובה לקרביים, בלי קשר לטכנולוגיים. הטבות זה לא בשביל לפנק, אני מכיר אנשים שההטבות האלה מצילות אותם. כאדם נשוי, לחזור פעם בשבועיים הביתה, להחזיק בית ולעבוד כמה שעות במשך יומיים חופשה כדי לשלם חשבונות – זה דבר לא פשוט. אפשר שהמש"קית ת"ש תעבוד יותר, והמפקד יהיה רגיש יותר וישים לב לדברים הקטנים שמשפיעים על החיילים בבית. זה הרבה יותר מהעלאה של עוד 200 שקלים".
אתה מתחרט שוויתרת על התפקיד הטכנולוגי? מרגיש פראייר?
"אני מרגיש שאני מקריב את חיי ויכול להיכנס ולמות שם בשטח האויב. זה אני. בכל פעם שמעתי בחדשות 'כוחות קרקעיים נכנסים', והפעם זה הייתי אני. זה דווקא מעלה את המוטיבציה, לא הופך אותנו לפראיירים. כן, היו לי מחשבות ושאלות על התפקיד, אבל היו לי יותר רגעים שהחזיקו אותי כמו בקו בחברון כשעצרתי מחבלים. רגע נוסף היה השבוע כשהגעתי לבסיס ואישה זקנה ביקשה ממני עזרה. בהמשך, אמא וילדה ראו אותי במעלית והאמא אמרה לה בהערצה 'תראי, חייל עם רובה'".
פורסם לראשונה: 13:58, 19.11.21
