בחור צעיר וחתיך, בחולצת טריקו לבנה וג'ינס, נכנס לקלפי ומתלבט. הוא יכול להיות באותה מידה חייל, סטודנט, צעיר שחזר מטיול או אולי שליח פיצה. לנגד עיניו עולה דמותו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, שפונה אליו בקול רך: "בני, שמע בקולי, אני רוצה את טובתך בעולם הזה ובעולם הבא. כל המטרה היא לחזק את התורה, לחזק את המצוות, לחזק את אחינו העניים. מי שעומד ומגן על החלשים - רק ש"ס".
הסרטון, שיצא שלושה ימים לפני הבחירות, הגיע ליותר מ-1.4 מיליון צפיות ביוטיוב. הכוח שלו היה אדיר כיוון שהוא דילג על מדיניות, פוליטיקה או הבטחות בחירות, והתיישב על הנקודה החמקמקה שמשלבת נוסטלגיה וגעגוע.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ההולוגרמה של מרן הרב עובדיה קמה לחיים בקלפי וזכתה ללא מעט גלגולי עיניים. היו מי שטענו שזה זלזול במצביעים, פנייה למכנה משותף נמוך ואפילו ניצול של מי שכבר הלך לעולמו. התפיסה הזו בדיוק מספרת על הבדלי התרבות המשמעותיים שהכריעו את הבחירות.
עבור קהלים גדולים מאוד בישראל, מספיקים קולו של הרב עובדיה, שפתו הייחודית, בשביל להניע לפעולה. הגעגוע, הכבוד, השייכות - הם כוח מניע אדיר. הבחירה להחיות את דמותו של מרן בתוך הקלפי לא שונה בכלום מהבחירה של מפלגת העבודה להקדים את עצרת הזיכרון המפלגתית של רבין בשבוע. לכל מגזר יש את הקדושים שלו. בצד אחד זה ייתפס רציונלי, באחר - אמוציונלי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"בעומק, הסיפור זה הכבוד, לא רק המדיניות. רצינו להחזיר את תחושת הגאווה", אומר האסטרטג ישראל בכר שנקרא להוביל את הקמפיין. ואומנם ההצלחה של ש"ס בבחירות ממש לא מסתכמת בבחירת הקמפיין או בסלוגן בודד, אבל סרטון "המתלבט" יכול לתת פתח טוב להבנת מנגנון ההפעלה הש"סניקי ומקור כוחה של המפלגה.
בבחירות הקודמות - הרביעיות בלופ הפוליטי, שהתקיימו ב-2021 - ש"ס קיבלה תשעה מנדטים. ממש כמו בשני סבבי הבחירות שקדמו להן. הפעם הסיפור היה שונה, ש"ס זינקה ל-11 מנדטים עם כמעט 400 אלף קולות (392,964), עלייה של כ-77 אלף מצביעים.
את ההישג הזה קודם כל צריך לבחון דרך המספרים המוחלטים, כיוון שהעלאת אחוז החסימה ואחוזי ההצבעה הגבוהים הפכו כל מנדט לקשה יותר להשגה. גם נושאת המטוסים של הליכוד, שבנתה קמפיין שלם רק על עידוד הצבעה, לא הצליחה להגיע לכזו צמיחה. ש"ס, לעומת זאת, הצליחה להוציא הכי הרבה אנשים מהבית במילניום הנוכחי, ומאז שהייתה בשיא כוחה ב-1999 (430 אלף מצביעים).
מאיפה צצו להם כמעט 80 אלף ישראלים שבחרו הפעם ש"ס, בניגוד לפעם הקודמת? ואיך מסבירים את ההתחזקות העקבית של ש"ס לאורך השנים? הפעם - הכוכבים הסתדרו בדיוק.
תקופה של שנה באופוזיציה בישלה את הציבור היטב, הגעוואלד המסורתי לא נשמע עוד כ"זאב, זאב" אחרי תקופת ההרחקה ממוקדי הכוח. אפילו מועד הבחירות עצמו שירת בסוף את המטרה. למרות שבש"ס העדיפו להקדים את הבחירות לתקופה של "בין הזמנים", כשהאברכים בחופשה ויכולים להמריץ מצביעים, קביעת המועד 1 באוקטובר התגלתה, בדיעבד, כמוצלחת. בג' חשוון, פחות משבוע לפני הבחירות, התקיימה האזכרה התשיעית להסתלקותו של הרב עובדיה יוסף. עצם הקיום שלה היה הדלק הכי טוב שיכלו לבקש דרעי ושותפיו.
בעוד שבכלל המפלגות זיהו את עייפות הציבור ומיקדו את עיקר המאמץ בשבועיים שאחרי החגים, בש"ס רתמו את לוח השנה והחלו לעבוד מוקדם.
"כל תקופת אוגוסט, עד החגים, היינו די לבד על המגרש", אומר בכר. "התחלנו קמפיין לפני כולם כי כבר ידענו בדיוק מה הצירים שלנו - יוקר המחיה והזהות היהודית. לכן גם החגים מבחינתנו היו מאני-טיים. סרטון הסליחות שהוצאנו היה הצלחה מסחררת כי הוא לא היה דתי, הוא היה יהודי וישראלי הארדקור. האזכרה של המרן כבר הכינה את הלבבות של הציבור, ואז סרטון 'המתלבט' הגיע בול בזמן ותירגם את הסנטימנט הזהותי למעשה פוליטי".
הרצון "להחזיר את הגאווה", כמו שאומר בכר, עלה שוב ושוב בקמפיין של ש"ס בווריאציות שונות. "ממשלת הזדון", שממנה הפחידו כל כך בחברה החרדית, למעשה לא קיבלה החלטות דרמטיות בתחומים שקשורים לזהות יהודית, וגם משבר יוקר המחיה הוא חלק ממשבר כלכלי עולמי. לא לחינם המסרים של ש"ס חזרו פעם אחר פעם על מיסוי הכלים החד-פעמיים והמשקאות המתוקים - כיוון שדוגמאות חזקות אחרות לא באמת היו.
אבל האווירה הציבורית שיקפה מלחמה, והאופן שבו נולדה הקואליציה היוצאת נתפסה בציבור הש"סניקי - ובחלקים רבים בימין בכלל - כחטא, כרמאות של הציבור. "שר האוצר אביגדור ליברמן צריך לקבל זר פרחים ממחנה הימין. לא רק בגלל המעשים שלו, אלא בעיקר בגלל ההתבטאויות שלו", אומר יועץ התקשורת ברק סרי, שליווה את דרעי בצמידות בקמפיינים קודמים ונחשב למקורבו.
"האמירה האיומה שקראה לזרוק חרדים למזבלה הוציאה המונים לקלפיות. במערכת הבחירות הקודמת התמודדנו גם עם הקורונה וגם עם תזמון גרוע - שלושה ימים לפני ליל הסדר. ידענו בזמן אמת שיש לנו ירידה במצביעים כי אנשים אמרו לנו בכנות שהראש שלהם בכלל בהכנות לחג. ש"ס הגיעה לבחירות ההן כמפלגת שלטון ולכן טבעי שלאנשים יהיו טענות ומענות כלפיה.
"בשנה ורבע האחרונות, לא משנה אם זה נכון או לא, עובדתית, בקרב ציבורים רבים הייתה תחושה שהממשלה היוצאת פוגעת בזהות היהודית ושמצביעים פוטנציאליים באמת נחנקו כלכלית. גם בליכוד זיהו את הסיפור הכלכלי, בהתחלה נתניהו הלך חזק על יוקר המחיה. הוא הצטלם מתדלק, הוא נופף עם קרטון חלב. אבל בסוף - לא ממש האמינו לו. זה לא נתפס אותנטי ואמין. עם ש"ס, זה עבד".
"הבחירות הללו ניתנו במתנה על ידי ממשלת השינוי", מסכים העיתונאי יגאל גואטה, שהיה מזכ"ל תנועת ש"ס וחבר כנסת, ופרש מהמפלגה לאחר שהשתתף בחתונה של אחיינו ההומו. "כל אחד הבין שמס של מיליארד שקלים על כלים חד-פעמיים הוא אצבע בעין, אם הכסף הזה לא הולך לפתרונות כמו כלים מתכלים.
"ש"ס דיברה חזק מאוד על הטיקט החברתי, אבל זה משהו שהיא די נכשלה בו ברמת המדיניות. היא לא באמת גרמה לצמצום פערים בין הפריפריה למרכז לאורך השנים. כעת היא תהיה במבחן גדול והיא תצטרך לתת פתרונות. ש"ס קמה לשם כך. זו משימת חייה".
קמפיין "רעבים לשינוי" אכן היה הציר השני המרכזי עליו הלכה המפלגה. בקונסטלציה שנוצרה, היכולת של ש"ס למצב את עצמה כ"חברתית" - דהיינו, שמאל כלכלי - מול מפלגות יותר קפיטליסטיות, נתנה לה בולטות בתוך מפלגות הגוש.
"גם במפלגות השמאל זנחו את הטיקט הזה", אומרת דוברת קמפיין ש"ס, מורן עג'מי. "חשבנו שבמפלגת העבודה ילכו על הנושאים האלה, אבל השאירו לנו מגרש ריק והתעסקו ברכבת קלה בשבת. המדינה השקיעה חלק זעום מהתקציב שלה במאבק בעוני, ודרעי ידע לרכוב על זה דרך ההבטחה לתלושי מזון בבסיס התקציב.
"זה לא משהו מגזרי, זה נטו מעמדי. חברי הכנסת שלנו ידעו לדקלם את דף המסרים הזה מתוך שינה. לנתב כל שיחה מזדמנת ליוקר המחיה, למחיר בסופר, לריביות שעלו. לח"כים היה תפקיד חשוב, כי לכל אחד מהם גם הייתה רשימת ערים שעליה הם הופקדו. הם ידעו שיש להם משימות מוגדרות של הנעת מצביעים".
דרעי, כעת מועמד מוביל לתפקיד שר האוצר, יצטרך לפרוע את הבטחותיו הרבות. קל יותר להיות סמן חברתי או סוציאליסטי כשלא אחראים על הקופה הציבורית. מעניין יהיה לראות כיצד ההבטחות לבוחר יתורגמו למדיניות כלכלית, ומי יהיו המעצבים שלה.
דרעי יודע היטב שבשונה ממשרד הפנים, האהוב עליו כל כך, האוצר הוא היכל זכוכית. כולם צופים עליו באלף עיניים, וגם ממהרים להשליך לעברו אבנים. את הפעולות הפוליטיות השקטות שיודע דרעי להעביר בקלות בתוך משרדים סבוכים ובירוקרטיים כמו משרד הפנים, יהיה לו הרבה יותר קשה לבצע בהיכל האוצר.
ש"ס היא אחת המפלגות הכי חזקות בשלטון המקומי. השילוב של ריבוי סניפים, כוח מוניציפלי אדיר ומפעל של מתנדבים ופעילים איפשר שליטה עמוקה בשטח. הגדילה באמת התרחשה בפריפריה החברתית - טבריה, באר-שבע, עפולה ונתניה.
אשדוד, למשל, מוגדרת כמעוז ליכודי. ראש העיר, יחיאל לסרי, הוא מהליכוד והתושבים עצמם הם ימין "על מלא"; אבל הנתונים מראים זינוק של 3,000 מצביעים לש"ס בעיר. הסוד נמצא בכלל אצל סגן ראש העיר, אבי אמסלם, שבעברו היה הנהג המיתולוגי של אריה דרעי ואיש אמונו. ההיכרות עם השטח לצד עבודת הפעילים נתנה את אותותיה.
אם בערים החרדיות רק רצו למקסם את אחוזי ההצבעה, בערי הפריפריה היה מאבק אמיתי מול הליכוד ובן גביר על המסורתיים. השליטה עבדה בעיקר באמצעות כינוסים גדולים, פעילים שחיכו בכניסה לקלפיות וניטור מדויק של כל מצביע פוטנציאלי. "לא תמצאו אצלנו מסכי לד", אמר לי פעיל מאחת הערים הגדולות, "בסוף זה חדר קטן עם אנשים שיש להם שליטה מוחלטת במספרים".
השילוב של הבחירות לכנסת עם הבחירות המוניציפליות שיתקיימו בעוד כשנה, נחשב למכפיל כוח. פוליטיקאי מקומי שיתאמץ במיוחד עבור ש"ס בעיר שלו - אולי יזכה פעמיים. גם בכוח במסדרונות הכנסת, וגם ייטב לו בבחירות בעיר שלו.
"ש"ס היא לא רק רעיון פוליטי, אלא פדרציה של קהילות. ביום פקודה יש לה חיילים", מסביר פרופ' ניסים לאון, מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. לאון חוקר שנים את הקהילות הדתיות בישראל ואף כתב את הספר "חרדיות רכה - התחדשות דתית ביהדות המזרחית".
"ש"ס זה עולם שלם שנסתר מהרבה ישראלים. רואים אותם כמקשה אחת. אם בציונות הדתית יש כנס על כל תת-זרם, מי יודע בכלל להסביר כמה גוונים ודעות יש אצל רבני ש"ס? העסקנים של המפלגה כן מבינים את הדקויות והם כל הזמן משכללים את שיטת האיסוף והליקוט של המצביעים. בסוף, ש"ס של היום זה דרעי".
פרופ' לאון מציין את העובדה שמאז בחירות 2015 - אז רשמה ש"ס נתון שפל, הנמוך ביותר מאז 92' - היא בעלייה מתמדת, וכעת השיגה 150 אלף קולות יותר. "זה מספר לא ייאמן", הוא אומר. "אין שום מפלגה בישראל עם כזה גידול. העבודה לא מתחילה כשמודיעים על בחירות - היא תמידית. תמיד יש בה עין על החברה החרדית - ועין על המסורתיים ואפילו מסורתיים לייט. זה לא 'גם וגם', אלא טוטאליות ושפה אחת לתוך העולם החרדי ושפה אחרת לכלל ישראל. עוד הישג גדול זו החזית האחידה עם כלל רבני ספרד-מזרח".
ואכן, דרעי הצליח לגייס הפעם את ה"דרים טים" הרבני. פטירתו של הרב שלום כהן ז"ל בקיץ, מי שהיה נשיא מועצת חכמי התורה, הייתה עוד מכה לצד החרדי יותר של המפלגה. אבל תפירה פוליטית אינטנסיבית הצליחה לייצר שותפות עם רבנים ספרדים שלא תמכו בש"ס ואפילו התנגדו לה נחרצות.
הרב אברהם סלים מירושלים, שהתנגד לש"ס וקרא למצביעיו לשים בקלפי פתק לדגל התורה, עבר תהליך ריכוך וקירוב לאורך שנים והיום הוא חלק מאותה חזית ש"סניקית. הרב מאיר מזוז, ראש ישיבת "כיסא רחמים" החרדית-ספרדית שבבני-ברק, נחשב לאחת הדמויות הרבניות החזקות של ממשלת הימין הבאה, וכל המפלגות בגוש חיזרו אחר תמיכתו. הוא נחשב ימין קיצוני בעמדותיו, קרא לסירוב פקודה, תקף בחריפות את בית המשפט, הביע תמיכה בארגון להב"ה והתבטא בבוטות נגד הומואים ונגד זכויות נשים.
בשנת 2014 תמך הרב מזוז בְּאֵלי ישי לאחר הסכסוך עם אריה דרעי, ועודד אותו להקים מפלגה חרדית-חרד"לית בשם "יחד", שרצה יחד עם עוצמה יהודית ולא עברה את אחוז החסימה. העובדה שהרב מזוז פירסם מכתב תמיכה רשמי בש"ס רגע לפני הבחירות היא הישג אדיר למפלגה, ולדרעי בפרט.
התחרות מול בן גביר הובילה את המפלגה לעוד כמה צעדים מפתיעים. כשהציונות הדתית התחזקה ברמלה, עיר מעורבת שסבלה רבות בשומר החומות - בש"ס מיהרו להרים כינוס ענק עם אלפי צעירים, אותו הובילו "רבני הקירוב" - רבנים שנחשבים ללהיט בקרב תת-מגזר של הכיפות השקופות.
הרב יגאל כהן, הרב זמיר כהן והרב שניר גואטה הם כבר מזמן מותגים משמעותיים בפריפריה החברתית. במבחן הקלפי, ההצבעה לש”ס ברמלה עלתה ב-30 אחוזים ביחס לבחירות הקודמות, והיא קיבלה בה יותר קולות מהציונות הדתית - שנייה רק לליכוד.
"יש הבדל בין לאומנות בן גביר ללאומנות ש"ס", אומר פרופ' לאון. "בן גביר חותר להפרדה ברורה בין יהודים לערבים מתוך תפיסה טהרנית לתרבות הערבית, וזה לא קיים בש"ס. אצלה, התרבות יושבת על קודים של תרבות ערבית. בשטח - מסרים לאומניים יעברו, אבל ברמת החיים, יש בש"ס עבודה צפופה עם אוכלוסייה ערבית, יש שפה משותפת. זו מורכבות שלא קיימת אצל בן גביר, אם אצלו יש לאומנות ציונית, אצל ש"ס זו לאומנות עות'מאנית - קבוצות שלא מסתדרות וחולקות את אותו מרחב".
מה התפקיד של דרעי בקואליציה כל כך קיצונית?
"הוא יצטרך להיות הבלם והוא ירצה למתן את האש. צריך לזכור שש"ס של שנות ה-80 הייתה מפלגת מאזניים ודחפה ב-84' לאחדות. היה אז מצב קטסטרופלי והם ראו את עצמם אחראים. מבחינת מצביעי ש"ס, הקואליציה הזו - עם הליכוד והציונות הדתית - משדרת יותר אחדות, כי הם תופסים אותה כמרחב של כלל ישראל".
כי השמאל כבר לא נספר ברחוב החרדי כחלק מכלל ישראל, שזה די מטורף.
"וזה כנראה נכון".
בעוד שש"ס מצטיינת בסימון בוחרים פוטנציאליים מבחוץ, היא כמעט התעלמה לאורך השנים מהבוחרות שלה מבית. לפני עשור קמה תנועת "נבחרות" (אז עוד נקראה: "לא בוחרות, לא נבחרות"); נשים חרדיות שדרשו את הזכות הבסיסית - להיבחר בתוך המפלגות שמתיימרות לייצג אותן.
הרבה מים עברו בנהר מאז, כולל עתירה לבג"ץ ופעילות חברתית ענפה. ההצלחה הגדולה של התנועה לא הייתה בשינוי המציאות הפורמלית, אלא בעיקר בשינוי התודעה. בעולם שבו נשים הן שופטות, שרות ומנהלות קריירות למופת, האישה החרדית יודעת היטב שהדרתה משולחן קבלת ההחלטות צורמת.
החלוצות יבקשו לממש את הזכות הזו בכנסת - וזה עוד יקרה, כטבעם של מאבקים שלוקח שנים לממשם - אבל רבות אחרות מחפשות נתיב יותר הרמוני בתוך החברה שהן חלק ממנה. הבון טון של "העצמת נשים" קיבל כל מיני פנים וסגנונות בקהילות שמרניות, ובש"ס הסתערו גם על הסדק הזה בתוך הציבור שלהם.
בבחירות אשתקד היה זה דרעי שפנה לבתו, דסי אילוז (דרעי), וביקש שתקים את "נשות ש"ס". אילוז (31) לא מגיעה מהזירה הפוליטית, היא מנכ"לית של מרכז תעצומות בירושלים, שמעניק טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים לציבור הדתי-חרדי.
"בבחירות הקודמות אבא שלי אמר לי שמבחינתו ש"ס זה לכל האוכלוסייה, אבל שיש לנו נקודת מבט חסרה", היא אומרת. "הוא הבין שנשים הרבה יותר דומיננטיות בחברה, והרי כל הזמן פונים אליו בשאלה למה אין נשים בש"ס. הוא ניסה לחשוב איך הוא עונה על הסנטימנט הזה בלי לשבור את הסיפור של מועצת חכמי התורה. בעצם הרעיון היה שלו".
לפני הבחירות המנומנמות של 2021 נשות ש"ס לא תפסו תאוצה, אבל במסגרת האסטרטגיה החדשה בקמפיין הנוכחי שמו על המיזם הצעיר תוכניות עבודה גרנדיוזיות. לשם גיבוש אסטרטגיה שתתמקד בנשים הובאה רחלי גרינוולד, יועצת אסטרטגית למגזר החרדי ומי שגדלה בבית שכל כולו בכלל ג' - מפלגת יהדות התורה.
"הפעם הראשונה שבה יזמתי קמפיין נשים היה בכלל בצד החרדי-אשכנזי, לפני כמה שנים. שם זה היה צעד אחד קדימה ועשרה צעדים אחורה. המפלגה מאוד חששה לשתף פעולה. בש"ס לא רק שלא היה חשש, הם ממש ידעו מה הם רוצים. היכולת להבין שצריך להשתמש בכלים חדשים בשביל להגיע לקהלים חדשים, לא מובנת מאליה.
"הבנו שצריך פה פילוח של האוכלוסייה המיידית והפוטנציאלית, ושהפוטנציאל הוא לא רק סבתא מנתיבות או חרדית מבני-ברק, אלא גם אישה צעירה ומזרחית מצפון תל-אביב, או חרדית אשכנזית שיוצאת לעבוד. יש פה מנעד הרבה יותר רחב".
דסי אילוז, בתו של דרעי: "היעד שלנו היה הנשים המסורתיות. לא דיברנו על כפייה דתית אלא על זהות יהודית. זו מצווה טרנדית גם אצל חילוניות, אני לא מתביישת לומר שזה היה אמצעי שמקדם את המטרה"
במסגרת הקמפיין הנשי הופקה חוברת מיוחדת, ולראשונה במפלגה הופק סרטון נשי למהדרין - שמיועד לנשים. לאט מדי, מאוחר מדי, אבל גם על זה ראוי לומר שהחיינו.
"ש"ס בסוף היא מפלגה מאוד גברית, ולא הייתה לי דמות שאישה יכולה לראות בה את עצמה", אומרת גרינוולד. "נלחמתי לייצר, בפעם הראשונה בהיסטוריה של ש"ס, סרט נשים בהשקעה רצינית. לקחנו את הניה שוחט, שהיא סטנדאפיסטית מאוד מוערכת במגזר, והיא הצליחה להחזיק את כל סוגי הדמויות הנשיות. גם האמא שתקועה בישיבה בזום, גם הסבתא, גם זו שיוצאת לריצה בגינה - הן כולן הקהל שלנו".
גם חטפתם הרבה ביקורת על הסרטון. את לא מרגישה שיש מהלך ציני שבו, בסופו של דבר, הנשים הרי לא יכולות להתמודד והתמונה שלהן לא תהיה בגיליון הגברי של המפלגה?
"צריך להבין שהפוליטיקה החרדית מתנהלת אחרת מזו החילונית. להיות חבר כנסת חרדי זה סיוט. הציבור רואה אותך כסוג של קורבן ציבור. אנשים מחכים לך ליד הדלת עם שובר ארנונה שהם לא שילמו, או דוח מהמשטרה, מי שמאחר לאוטובוס ביום שישי מתקשר לגפני או לדרעי הביתה. אני לא מאחלת את זה לאף אישה. מעבר לזה, חבר כנסת חרדי הוא שליח של הרב. לכן, כל היום שלו וכל החלטה עוברת בבית הרב".
בשיטה הזו אין לנשים סיכוי להשתלב.
"יש משהו חדש שמתחיל בשנים האחרונות, וזו ההבנה שלנשים היום יש אמירה והשפעה ולכן שווה להשקיע בזה. כדי להרים משהו משמעותי צריך כוח פוליטי יחד עם סמכות רבנית. בלי השילוב הזה - זה לא עובד. בפעם הראשונה ראיתי שזה אפשרי, כי בסוף ש"ס זה כוח פוליטי ענק ויש להם סמכות רבנית שעומדת מאחוריהם. בסוף זה מה שהוביל חברות אשכנזיות שלי - שעובדות, שהן מודרניות, שיש להן הרבה מה להגיד על המצב - לשים ש"ס בקלפי".
במקביל לקמפיין הדיגיטלי, התקיימו בחודש האחרון עשרות רבות של ערבי הפרשת חלה בכל הארץ. היו מקומות שבהם התקיימו כמה מפגשים ברצף - בחלקם השתתפו אלפי נשים ובאחרים כמה עשרות שנפגשו בבית. על המערך הייתה אחראית הבת, דסי, יחד עם אמה - יפה דרעי. למשימה גויסו משפיעניות רשת ורבניות שמומחיות לטקס. ערכה מיוחדת וממותגת הוכנה לכל אישה, והמבצע יצא לדרך.
"היעד שלנו היה הנשים המסורתיות. זו שפה אחרת, דיבור אחר. הרבה פחות הפחדות ויותר שפת הלב", אומרת דסי אילוז, בתו של יו"ר ש"ס. "המסר שלנו היה ברור: ש"ס זה לא פוליטיקה, זו זהות. אנחנו לא מדברים על כפייה דתית אלא על זהות יהודית. זו מצווה טרנדית גם אצל חילוניות ויכולתי לדבר באמצעותה. אני לא מתביישת לומר שזה היה אמצעי שמקדם את המטרה. זה היה לי מאוד מרגש, כי הרגשתי שאני זו שמקבלת מהן את החיזוק לדרך הזו. היו אירועים שהייתי צריכה לנשום בהם עמוק. פחדתי. על מה אני אדבר?
"רק בצפון תל-אביב היו לנו שלושה אירועים ובאמת בהתחלה הגעתי בלי ביטחון והציבור הוא זה שהפתיע. נשים שמחו לשמוע שנשות ש"ס זה לא טרנד, אלא כתובת. פעם נשים לא יצאו לעבודה והיום כולנו קרייריסטיות, אז תנו לשינוי להתחיל".
ש"ס מציינת 40 שנה להיווסדה, אז החלה כמפלגה מוניציפלית קטנה בירושלים. היום היא מגיעה שוב אל שולחן הממשלה, עם כוח אדיר ועם אחריות גדולה. מעל ההצלחה מעיב הענן המשפטי התמידי בתוכו שרוי דרעי כבר שנים; תשעה חודשים בלבד חלפו מאז הורשע בפעם האחרונה, כחלק מהסדר טיעון שבמסגרתו הודה בעבירות מס. על דרעי נגזרה הפעם שנת מאסר על תנאי, לצד קנס בגובה 180 אלף שקל.
דרעי היה חכם וערמומי מספיק כדי להתפטר מהכנסת לפני גזר הדין, ובכך הצליח למנוע עיסוק בשאלת הטלת קלון עליו בפעם השנייה. השופט שמואל הרבסט ציין אז, במה שנראה היום כמו נאיביות מזוקקת, כי "הנאשם, איש ציבור זה שנים רבות, מדיר עצמו מעתה מרצון מעיסוק בצורכי ציבור".
פחות משנה חלפה ודרעי, כמובן, חושק בתיק בכיר עם כינונה של ממשלת נתניהו החדשה. אם יתמנה לשר, שאלת הקלון צפויה להגיע לפתחו של בג"ץ.
בשנת 99' הורשע דרעי בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. הוטלו עליו שלוש שנות מאסר, מתוכן ריצה שנתיים בפועל. הרשעתו לוותה בקמפיין אגרסיבי נגד מערכת המשפט, ובראשה נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, שדחה את ערעורו של דרעי ביולי 2000.
בסרט "אני מאשים" נערכה השוואה שהציגה את ביתו של דרעי, לעומת זה המפואר, יחסית, שבו מתגורר ברק. הרמיזה להטיית משפט, לקיפוח על רקע גזעני ולמעשה על הסיבות בגינן קמה ש"ס, הובילו את המפלגה להישג חסר תקדים בדמות 17 מנדטים.
"המצב המשפטי של דרעי לא מדגדג לציבור. תומכי ש"ס רואים בו רדיפה - ההתמודדות המשפטית של נתניהו ודרעי היא חלק מאותו נרטיב", מסביר פרופ' לאון. "בשבוע שקדם לבחירות רץ ברשת סרט בשם "המשפט", על משפט נתניהו. ברור שהרפרנס הוא לסרט שנעשה על דרעי - "אני מאשים". אלו יצירות שהזרעים שלהם נטמנו בכלל בראשית שנות ה-90, כשרבנים אמרו לאנשים שהאמת לא אצל אלוהים - אלא בקלטת שלהם.
"בקלטות האלו פירקו תחקירים שלמים ולימדו את הציבור לחשוב ביקורתית, ולפעמים גם קונספירטיבית. המרחק לא גדול. הזהות בין אריה לנתניהו היא סופר-גבוהה גם בגלל העניין הזה. נתניהו הוא הרב כדורי של ש"ס היום, הוא הקמע שהולך עם המפלגה, ולכן בשטח יש ערבוב מוחלט בין ש"ס לליכוד. גם בתוך הליכוד רואים אלמנטים ש"סניקיים שלא ראינו קודם. ב-96' נתניהו לחש שהשמאל שכחו מה זה להיות יהודים; היום זו לא לחישה - זה קמפיין".
דוברת קמפיין ש"ס: "חשבנו שבמפלגת העבודה ילכו על הנושא הכלכלי, אבל השאירו לנו מגרש ריק והתעסקו ברכבת קלה בשבת. דרעי ידע לרכוב על זה והח"כים דיקלמו את דף המסרים מתוך שינה"
עם 11 מנדטים, נשאלת השאלה האם ש"ס יכולה להגדיל את כוחה עוד יותר, אל עבר 17 המנדטים שהשיגה בשיאה, בבחירות 99'. "מעמד הביניים המזרחי הוא אחד החסמים הגדולים של ש"ס", אומר פרופ' לאון. "זה מעמד יחסית חדש, ושם הילד לא הולך לכולל, אלא למכללה ולאוניברסיטה. הפער בתפיסה הוא אחר, ואני לא רואה את ש"ס מתגברת על זה".
ברק סרי, יועץ התקשורת של דרעי בעבר, חושב שיש למפלגה למה לצפות בעתיד: "ביום שנתניהו יֵצא מהמשחק הפוליטי, ש"ס תתחזק. אין מה להיות מופתעים מזה, כי זה ברור. גם היום רק חמישה מנדטים של המפלגה מגיעים מהמגזר החרדי, כל השאר זה רצף דתי-מסורתי-חילוני. והרצף הזה יתרחב".
וההשערה של גואטה? "אריה דרעי עבד באופן כירורגי בשנים האחרונות כדי לקבל גיבוי מהרבנים החרדים, שהתפצלו בעקבות אלי ישי. אבל בסוף ש"ס תצטרך לבחור אם היא הולכת לכלל החברה, או מחשקת את עצמה בגדרות של החברה החרדית. אחרי הפטירה של חכם שלום בקיץ, למפלגה היה קל יותר ללכת עם הנשים ועם החיילים, אבל זה לא יכול להיות רק סמל. זה צריך להיות אמיתי.
"דרעי יודע שבמשמרת הזו הוא המבוגר האחראי. אם ש"ס תעשה את מה שחרתה על דגלה מיום הקמתה ותהיה מפלגה מכילה ומחבקת לציבור המסורתי - היא תהיה בעתיד מפלגה של 30 מנדטים".
