ועכשו שקט. העסקה בוצעה. במחיר תקדימי, אבל כעת זה לא משנה. יש להרגיע. העולם מתבונן.
תוצאות הלחימה הן שישראל הוכיחה שהיא המעצמה הגיאו-אסטרטגית החשובה בעולם. לא באזור. בעולם. הסיבה: ישראל הוכיחה שהיא בעלת יכולות תקיפה רב-ממדיות שיש רק למעצמות בינלאומיות. אלא שאף מעצמה לא משתמשת בהן כדי להילחם ברוע ובעריצות המאיימים על שלום העולם כולו. ישראל עושה זאת. לכן היא על המדרגה העליונה של הפודיום. בהמתנה. את מדליית הזהב העולמית תקבל כשתפיל את משטר האייתוללות הנאצי של איראן. מי שיענוד לה את המדליה יהיה העולם עצמו. העולם, כדרכו, פחד מהמשימה שהוטלה לפתחו. אך היהודים, כדרכם, הסתערו על האתגר - ומצליחים בתהליך מעורר השתאות בקרב העולם כולו למגר את האויב, שהוא אויב האנושות כולה.
אנו לא רק מול חמאס. ישראל מתמודדת מול רשעות ברברית מאורגנת, בעוצמות צבאיות שלא הופעלו בעולם מאז מלחמת העולם השנייה
לחלקנו יש תחושה של חמיצות מפני הזמן הרב שחולף. אין ברירה. אנו לא רק מול חמאס. ישראל מתמודדת מול רשעות ברברית מאורגנת, בעוצמות צבאיות שלא הופעלו בעולם מאז מלחמת העולם השנייה. עד כה ללא תמיכה מעצמתית נחושה. אנחנו לבד. גם צ'רצ'יל לא הצליח למגר את הנאצים עד שארה"ב לא נכנסה מתחת לאלונקה. לכן, הלחימה קשה, סבוכה וממושכת.
אך בניגוד לביצועים המרהיבים של צה"ל – תוצאות המשא ומתן לשחרור החטופים הן כאוטיות. וגם כאן נדרש שידוד מערכות יסודי.
מטרת המלחמה תמיד היא ניצחון על האויב והשבת נכסים שנתפסו על-ידו – בראש ובראשונה שבויים ונעדרים. זה הבסיס. כדי להשיג זאת מדינות משתמשות באמצעים אלימים וקיצוניים. אך במרחב אנושי שבו אתה במלחמה מול מפלצות, אינך יכול להשתמש בכלים מוסריים מערביים כדי להכניע את המפלצות. זה לא עובד.
בשדה הקרב צה"ל שינה תפיסה. צה"ל החל לנצח בחזיתות השונות כשהכריחו אותו לשנות פרדיגמה. במטכ"ל צה"ל יושבים אלופים שמתוך כוונה טובה נשלחו כולם להעשרה פילוסופית, לא במכונים ציוניים חדורי צדקת הדרך היהודית אלא בקרנות הפרוגרס המערבי. אבל כשבמטכ"ל התחילו לחשוב פחות על הכלה ואיפוק, ויותר על השמדת אויב וצדקת הדרך, צה"ל החל לנצח. האמת שגם לא הייתה להם ברירה. הלוחמים בשדה הקרב תחת פיקוד מפקדי האוגדות הפכו לסוסים דוהרים. אסטרטגיית הלם ואימה. שימוש בכוח אש אכזרי ללא פשרות למול מפלצות - והניצחונות היחלו לזרום.
כך גם היה צריך להיות במו"מ לשחרור החטופים. לא יכול להיות שמול עוצמתנו הצבאית ומעמדנו בעולם הגענו לתוצאות מחרידות כאלה. למעשה, צה"ל נאלץ לסגת בפועל מעזה ולאבד את רוב נכסיו האסטרטגיים שנועדו להגן על יישובי העוטף. למה הדבר דומה? שבמשא ומתן הבא ידרשו אויבינו פינוי של מחנות צה"ל בתמורה לשחרור חטופים. זה התקדים.
אך זה מה שקורה כשאתה מפקיד משא ומתן עם מפלצות בידי אנשים מעולים וטובים כמו ראשי המוסד והשב"כ, שמעולם לא התנסו במשא ומתן ברף המסחרי הבזארי. הם לוחמים. לא סוחרים. מתי אי-פעם בחייהם הם קנו משהו בזול ומכרו ביוקר, ולהיפך. אילו ניסיון והבנה תרבותית יש להם לנהל משא ומתן למול המפלצות והנחשים שנמצאים בכל בזאר מזרחי? זה עסק לסוחרים הכי ממולחים. תראו את מי ממנה טראמפ לשליחים שלו - וזה לא הדבר היחידי שצריך ללמוד ממנו.
רמי סימני הוא עו"ד ומרצה בפורומים צבאיים ואזרחיים על המלחמה וגיאו פוליטיקה