למא אבו עראר, ילדה בת 5 מערערה שבנגב, מתמודדת עם לקות שכלית ומתניידת בכיסא גלגלים אך נשארת כבר שנתיים בבית. הסיבה: הרשויות לא מספקות לה הסעה מיוחדת, כך שתוכל להגיע למוסד החינוכי המתאים לה. לטענת משפחתה, כל גוף זורק אחריות על השני, וכך לא נמצא פתרון כבר זמן רב.
בשיחה עם ynet קרא אביה איאד, "די להזנחה". "במשך שנתיים הילדה שלנו בבית ללא כל מסגרת חינוכית, וכל זה בגלל שלא מספקים לה הסעה למרות שהיא בכיסא גלגלים ולא מדברת. בכל פעם שאני הולך לרשות המקומית או למשרד החינוך הם מתחמקים ולא מוצאים פתרונות. כולם מתנערים מאחריות, כאילו לילדה שלנו אין זכויות כמו לאחרים".
לדבריו, במשפחה בחרו לשבץ את בתם למוסד חינוכי באופקים שעונה על צרכיה. "יש שם למשל בריכת שחייה טיפולית, בעוד שיתר המסגרות שהציעו לנו לא מספקים את השירותים הנדרשים. אנחנו יודעים טוב יותר מה האינטרס של בתנו ויש לנו את הזכות לבחור את המקום שהיא תלמד בו. אנחנו לא יודעים למה כל הסחבת הזו, במיוחד שהילדה שלי תלמד במוסד השייך לאותו מחוז ולא לאחר", אמר בייאוש.
הוא סיפר כיצד הסחבת בטיפול בסוגיה משפיעה גם עליו ועל אמה של למא. "אשתי לא יכולה לצאת מהבית. אנחנו גם לא יוצאים לביקורים משפחתיים בגלל המצב. אנחנו גאים בילדה שלנו ורוצים את הטוב ביותר עבורה, השאיפה שלה ושלנו היא שהיא תהיה בתוך המוסד שבחרנו עבורה עם הסעה מסודרת".
ד"ר אבו קוש סאלם, מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית ערערה, הגיב על הטענות ואמר כי "הנתונים לא מדוייקים, מאוד השתדלתי לעזור. לא עלה בידי להוציא הכרה בהסעה לאפוקים מאחר שמשרד החינוך טוען שיש מסגרת מתאימה ללמא בתל שבע, שזה יותר קרוב, ושם אפשר לשבץ אותה בהסעה קיימת". עם זאת, הוא הבהיר: "בכל מצב אני מאוד מכבד את רצון ההורים, אך לצערי לא אושרה הסעה. הטענה של משרד החינוך היא שניתן לשלב אותה בהסעה קיימת ובמסגרת קרובה למקום המגורים".
ממשרד החינוך לא נמסרה תגובה.
