תיעוד יירוט אחד המל"טים האיראניים
(צילום: דובר צה"ל )
מה שקורה בצה"ל ובדגש על חיל האוויר ביממה האחרונה סביב הפלת שני כלי הטיס הבלתי מאוישים של איראן, שהתרחשה בדיוק לפני שנה, הוא חריגה מכל פרופורציה, הוא מעט מדי ובוודאי מאוחר מדי. פעולה מבצעית מוצלחת שכללה איתור מוקדם בזירה מרוחקת, הפעלה של מטוסי F-35 והפלה של כלי הטיס הקטנים שאחזו במשלוח ובו מספר אקדחים שכנראה היו מתוכננים להגיע לרצועת עזה. ההוצאה הזו לאור כעת מתבצעת במטרה לתאר לעולם את הסכנה האיראנית, אבל היא מתבצעת בדקה ה-91 של החתימה על הסכם הגרעין.
כאשר כבר ברור שישראל נחלה כישלון כבד בהשפעה עליו והוא יהיה גרוע יותר עבורנו עם התקפלות אמריקנית מפוארת ואחרי שהאיראנים השיגו את כל מבוקשם. רק אמש (ראשון), הנציג הרוסי לשיחות מיכאיל אוליאנוב אמר כי "האיראנים לוחמים כמו אריות על כל פסיק ובאופן די מוצלח, אני חייב להודות. אני כן באופן מוחלט כאשר אני אומר שאיראן קיבלה הרבה יותר מאשר הייתה יכולה לצפות, וזו עובדה".
יירוט של שני כטב"מים זו פעולה חשובה, אבל היא מינורית ביחס לפעולות שאיראן מבצעת באזור. לא הסיכול הזה הוא מה שיגרום למעצמות לחשוב מחדש, ובוודאי לא כעת - רגע לפני החתימה על ההסכם. את הסיפור הזה צריך היה לפרסם מזמן ולא אמש ובפרופורציה הנכונה.
איראן אכן מנסה להפיץ את טרור המל"טים לשלוחים שלה ומתאימה לכל אחד מהארגונים את הכלים שהוא צריך, יש שם יכולת למידה מהירה. למשל, מהמל"ט האמריקני שנפל בידיהם ב-2011 הם הפיקו תועלת רבה ושיפרו יכולות בצורה מהירה וייצרו דגמים זהים. הם לא תמיד מייצרים את הכלים הכי טובים, בוודאי בהשוואה לאלה הישראליים.
אבל אותם מעניינת הכמות גם על חשבון האיכות, ומבחינת ישראל המטרה היא להשיג כמה שיותר מוקדם ומהר את ההתרעה לפני השיגור באמצעות מכ"מים מיוחדים שפרוסים בארץ, ובהמשך ניתן להעריך ששיתוף הפעולה בין ישראל לאותן מדינות שיש להן אינטרס זהה במערך ההגנה יהיה הדוק יותר ויאפשר כמו במקרה האחרון יותר יירוטים.
מל''ט איראני שיורט ונתיב טיסתו
(צילום: דובר צה''ל )
מאז 2018 בוצעו ארבעה ניסיונות. בשני מקרים כלי הטיס חדרו והופלו, ולפני שבועיים היה זה דווקא חיזבאללה, שגם הוא התחמש בכלי טיס בלתי מאוישים, שהחדיר טיסן מהגבול הצפוני. זה היה כישלון למערך ההתרעה והגילוי של חיל האוויר כשהתברר שהטיסן הגיע עד טבריה, הסתובב וחזר ללבנון מבלי שהופל.
וכאן צריך לומר מילת ביקורת על התנהלות מפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין, שזוכה להערכה רבה, אבל בהתנהלות מול כישלונות נעלם. זה קרה במחדל כשבסיס חצור הוצף בשיטפונות ומטוסי F-16 הוצאו מכלל שימוש לתקופה ארוכה. מפקד החיל נעלם ושלח את סגנו לתדרך.
זה קרה גם כשמטוס העטלף התרסק מול חופי חיפה וסגן-אלוף ארז שחייני ורב-סרן חן פוגל נהרגו. הוא לא תדרך אז את התקשורת ולא התראיין, שוב לא לקח אחריות ושלח קצין מטה אחר שיענה על השאלות. גם לאחר חדירת הטיסן מלבנון, אז לא נמצא שום קצין בכיר מחיל האוויר שימסור הסברים לציבור דרך התקשורת.
מנגד, נורקין יכול היה לקחת דוגמה מאלוף אחר - מפקד פיקוד המרכז יהודה פוקס שכמה שעות אחרי ששני קציני יחידת אגוז רב-סרן אופק אהרון ורב-סרן איתמר אלחרר נהרגו מאש חברם, הוא התייצב מול המצלמות ואמר "אני אחראי" ולא שלח את פקודיו.
