תקרית ירי הנ"ט בנתיב העשרה: צוות המחלצים נפגש עם הקצין ששרד
(צילום: בראל אפרים)
בשעה 09:19, בבוקר היום השני של מבצע שומר החומות, קיבל רכז הביטחון של נתיב העשרה הנחיה מהחטיבה הצפונית של אוגדת עזה: יש להורות לתושבים להיכנס לבתים ולהסתגר מחשש לחדירת מחבלים.
בשלב זה של הלחימה, מרבית המשפחות כבר היו מחוץ למושב הצמוד לגדר הגבול הצפונית של רצועת עזה. רכז הביטחון, זיו וולק, הקפיץ מיד את חברי כיתת הכוננות. הם עלו על אפודים, הצטיידו בנשקים ונפרסו בנקודות שונות. "הדריכות הייתה בשיאה", מספר וולק.
לוחמי גדוד 931 של חטיבת הנח"ל, שתפסו את הגזרה, הוקפצו גם הם. "ברגע שנכנסה התרעה על חדירה קראתי לשליו ביטון הנהג ולעומר טביב הקשר להגיע לג'יפ ומהר", מספר סגן בר זעפרני, סגן מפקד פלוגה בגדוד. "יצאנו מיד לכיוון נתיב העשרה".
ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, איתמר רביבו, סייר באותו זמן באזור הקיבוצים כרמיה וזיקים עם סגנו, גיל תימור, ועם קצין הביטחון של המועצה, אמנון זיו. "אמרתי להם, 'חבר'ה, תעלו למכונית, יש אירוע בנתיב העשרה", משחזר אמנון. "נסענו לשם במהירות. התחלנו לצמצם טווח".
סגן בר זעפרני ישב ליד הנהג שלו. עומר הקשר ישב מאחור. הם הגיעו לנתיב העשרה והחלו לסייר באזור החממות של המושב ולסרוק את השטח הסמוך לגדר המערכת, דרוכים לאפשרות של היתקלות עם חוליית מחבלים.
כעבור כמה דקות, צפירת הרגעה. התושבים יכולים לצאת מהבתים, הודיעה החטיבה לוולק הרבש"צ, אבל עליהם להישאר סמוך למרחבים מוגנים מחשש לירי רקטות ופצמ"רים. "משהו בתחושה שלי גרם לי להמתין עם הפצת ההודעה לתושבים", אומר וולק, "לא הייתי שלם איתה. חששתי שהם יתחילו לצאת מהבתים ולנוע על הכבישים במושב ובעצם יהפכו למטרות. לא רציתי לקחת סיכון. עידכנתי את אמנון הקב"ט שאני ממתין עם ההודעה עוד כמה דקות עד שהמצב יתבהר".
באותם רגעים ממש, באזור מאוכלס בצפון הרצועה, הסתתרה חוליית נ"ט של חמאס. משגר הקורנט היה מוכן לפעולה. המחבלים חיכו רק להזדמנות ולמטרה. סגן בר וחייליו המשיכו בסריקות. בשלב מסוים הם הגיעו לנקודה גבוהה, לא רחוק משער הכניסה ליישוב. הם לא ידעו שהג'יפ שלהם נכנס בין הכוונות של משגר הקורנט. המפעיל לחץ על הדק השיגור של הקורונט. הטיל החל את המעוף שלו לעבר המטרה.
כמה שניות אחר כך החריד פיצוץ עז את נתיב העשרה. אמנון הקב"ט שמע אותו היטב. "צריך להבין, בימי הסלמה נשמעים פיצוצים כל הזמן, אבל הפעם זה היה חריג", הוא מספר.
הג'יפ של לוחמי הנח"ל ספג פגיעה ישירה והחל לעלות באש. "רגע לפני הפגיעה קיבלנו הודעה בקשר שיורים מרגמות על האזור", משחזר סגן בר. "כעבור שנייה הייתה הפגיעה. כל הג'יפ התמלא עשן. לא יכולתי לנשום. הרגשתי שמשהו בוער סביבנו. הכל מסביב היה לוהט מעוצמת האש. הבנתי מיד שזו פגיעה של טיל נ"ט".
סמ"ר עומר טביב ז"ל, בן 21 ממושב אליקים שבצפון, נהרג מפגיעת הטיל. בר וביטון נפצעו.
אבל בכך לא הסתיים האירוע. מיד אחרי הפגיעה החל מבצע חילוץ דרמטי ונועז תחת אש מרגמות כבדה; מבצע חילוץ שאותו הובילו אזרחים – חברי כיתת הכוננות של נתיב העשרה – שסיכנו את חייהם כדי להציל חיים. בשבוע שעבר, ביוזמת "ידיעות אחרונות", נפגשו המחלצים עם סגן בר, ששרד את הפגיעה הקשה אך עדיין נושא על גופו ובנפשו צלקות מהתקרית.
להיכנס למצב אוטומט
לפני כמה שבועות נערך טקס קטן וצנוע בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה. ארבעה מחברי כיתת הכוננות קיבלו תעודות הוקרה על חלקם בפעולות החילוץ מהג'יפ הבוער. הם עמדו שם, מעט נבוכים, והסתפקו בכמה מילים. "הצבא והאזרחים ביישובי עוטף עזה אחד הם והערבות ההדדית מעל הכל", אמר אחד מחברי כיתת הכוננות לפני שנפרדו לשלום.
רק עכשיו, במפגש המרגש שנערך בבית הוריו של בר זעפרני בבאר שבע, הם סיפרו מה באמת קרה שם.
"יצאתי מהרכב הבוער, לקחתי אוויר ורצתי לצד השני אל שליו, שישב עדיין ליד ההגה", סיפר סגן בר במפגש על השניות הראשונות של האירוע. "שמתי לו חוסם עורקים, הוצאתי אותו, והנחתי אותו מאחורי הג'יפ. במצב כזה אתה נכנס לעבודה על אוטומט. אתה לא חושב על עצמך. אסור לך לקפוא במקום. למרות שנפצעתי, הייתי צריך לתפקד. כל מה שראיתי לנגד עיניי היה לחלץ את עומר ז"ל ואת שליו מהג'יפ הבוער".
"קיבלתי דיווח מאיתי לוי, חבר כיתת הכוננות שהיה בשער של המושב, שהוא רואה ג'יפ עולה באש לאחר שככל הנראה נפגע מירי נ"ט", מספר וולק הרבש"צ. "הבנתי שמשהו קרה וכנראה יש נפגעים".
לוי, בן 45, בוגר יחידת מגלן, נשוי ואב לשלושה, רץ לעבר הג'יפ הבוער. אמנון הקב"ט, בן 58, נשוי, אב לשלושה וסבא לשניים, איש משטרת ישראל בעברו, הגיע יחד איתו. "ברגע שזיו דיווח לי בקשר על הפגיעה בג'יפ, היה לי ברור שאני חייב להגיע לשם כמה שיותר מהר", מספר אמנון. "תוך כדי נסיעה אני מזהה את העשן. אני מכין את עצמי נפשית לגרוע מכל. אני יודע שאני הולך לראות משהו רע מאוד. הבנתי שאני נכנס חשוף לתוך האיום".
המחבלים, שהמשיכו לתצפת על זירת האירוע, הבחינו באזרחים שחשו אל הג'יפ – והחלו בירי מרגמות מסיבי לנקודה. "גשם של פצמ"רים", מתאר זאת אמנון. 30 פצצות מרגמה נורו לעבר המחלצים במהלך שש הדקות שבהן נמשך החילוץ.
"עבדתי על אוטומט, כמו מכונה", מספר אמנון. "לא שמעתי את הפיצוצים, לא את האזעקות, רק ראיתי את המקום ומיהרתי אליו. הגענו לשם ראשונים – אני, איתי לוי, החובש המתנדב קובי כץ וצוות של מגלן שהיה באותו זמן ביישוב. איך שאני לוקח את הפנייה ונעמד מול הג'יפ אני רואה את בר רוכן מעל שליו ומטפל בו, מדבר אליו, בודק אם הוא בהכרה. היה לנו ברור שחייבים להתפנות מכאן ומהר, להגיע לנקודת מסתור ולא להיות חשופים לירי נוסף. היה גם חשש שהג'יפ יתפוצץ כי הוא היה עמוס תחמושת שכבר החלה לבעור והיו פיצוצים קטנים".
בתוך אי-הוודאות, ותחת אש כבדה, ניסו המחלצים להבין כמה לוחמים היו בג'יפ. התעורר חשש שאולי יש נעדר. אחרי הכל, מדובר ביישוב צמוד גדר, וגם אירוע החטיפה של גלעד שליט, בשנת 2006, החל בצורה דומה.
אמנון: "בר אמר לנו כמה חיילים היו בג'יפ ואת השמות שלהם. הוא היה צלול לגמרי ואנחנו, כמחלצים, קיבלנו בזכותו תמונת מצב ברורה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו היינו עוזבים את המקום ומגלים שנשאר חייל מאחור.
"קובי, איתי ואני, יחד עם החבר'ה של מגלן, הוצאנו את עומר מהג'יפ הבוער והעמסנו אותו ואת שליו על הטנדר שלי מאחור. לא היו צעקות, לא היו דיבורים. דיברנו זה עם זה בעיניים. תיפקדנו בצורה מושלמת. המשימה שעמדה לנגד עינינו הייתה להעמיס אותם על הרכב ולצאת מהזירה המאוימת כמה שיותר מהר מבלי להיפגע מהפצמ"רים שנפלו לידנו ללא הפסקה".
סגן בר: "כל הזמן הזה אני שומע ברקע אזעקות צבע אדום ופיצוצים של מרגמות מסביב. היה לי ברור שהם מנסים לפגוע בנו ובצוות החילוץ. היו אזעקות בערך כל חמש שניות. כשדבר כזה קורה אין לך כלום בראש, מלבד החילוץ של החברים. למרות האזעקות שהיו ברקע כל הזמן והפיצוצים אף אחד לא נשכב על הרצפה או הסתתר. כולם עסקו בפעולת החילוץ".
זמן קצר אחר כך זה הגיע למקום רז שמילוביץ, חבר כיתת הכוננות. הוא אחז בסגן בר, הכניס אותו לארגז הטנדר של אמנון הקב"ט, דפק על החלון המפריד בין הארגז לתא הנהג וצעק לו: "סע מפה!"
אמנון: "לחצתי על דוושת הגז ונמלטנו מהמקום. הגעתי למהירות של 140 קמ"ש. כמה שניות אחרי שהוצאנו אותם, הג'יפ התפוצץ ונשרף כליל. אף אחד לא היה שורד שם. נסענו דרך כביש אחורי כשאני נוהג ורז מחזיק את בר בארגז מאחורה".
בר: "כל הדרך רז החזיק אותי ושאל אותי שאלות, כדי שלא אאבד את ההכרה. הוא לא הפסיק לשאול אותי איך קוראים לי, איפה אני גר, איך קוראים להורים שלי. בשלב מסוים זה כבר היה ממש מעצבן. בדיעבד אני יכול לומר שזה ממש שמר עליי מפוקס. כל הדרך רק חשבתי על מצבם של עומר ושליו. זה כל מה שעניין אותי. לא חשבתי על הפציעות שלי, לא עסקתי בשאלה אם אני במקום בטוח או לא, רק עניין אותי מה קורה איתם. ידעתי שהם חולצו מתוך הג'יפ אבל לא ידעתי מה מצבם. את שליו, שהוצאתי בעצמי מהרכב, עוד ראיתי פוקח עיניים ומגיב, אבל לא ידעתי מה קורה עם עומר שישב מאחורה. שאלתי את רז כל הדרך מה מצבם של עומר ושליו. הוא לא ידע להגיד לי. דאגתי מאוד. רציתי לדעת שהם בסדר".
הפרמדיק מושון וקנין, שהגיע עם אמבולנס מקיבוץ יד מרדכי הסמוך, העניק טיפול ראשוני לשליו, שנפצע קשה מאוד ונמצא עדיין בשיקום. משם הועבר באמבולנס צה"לי ל. מותו של סמ"ר עומר טביב ז"ל נקבע במקום. סגן בר, שנפצע קל עד בינוני, פונה ברכב של אמנון עד צומת זיקים ומשם באמבולנס לבית החולים ברזילי באשקלון. בינתיים התברר כי סגן ראש המועצה גיל תימור, שהגיע אף הוא לזירה, נפצע בכתפו מרסיס מרגמה שהתפוצצה לידו. גם הוא פונה לבית החולים.
זמן קצר לאחר האירוע הפיץ חמאס סרטון שמתעד את הפגיעה בג'יפ. סגן בר צפה בו בביתו, לצד הוריו וחברתו. "רציתי לראות את זה. היה חשוב לי להבין מה קרה", הוא מסביר.
הפך לחלק מהמשפחה
לוחמי חטיבת הנח"ל, ובהם סגן בר, החלו בתעסוקה מבצעית באזור נתיב העשרה כחודשיים וחצי לפני שהחל מבצע שומר החומות. במהלך אותה תקופה נוצר קשר חם בינם לבין התושבים. לאחר האירוע הקשה, הקשר התהדק עוד יותר. חברי המושב מלווים את סגן בר, את שליו ואת משפחתו של עומר ז"ל. הם מגיעים לביקורים ושומרים על קשר.
סגן בר: "למדתי להכיר את זיו הרבש"ץ ואת חברי כיתת הכוננות עוד כשהיינו בקו. נוצר בינינו חיבור מדהים, חיבור בין אזרחים ללוחמים. הם סיכנו את חייהם כדי להציל אותנו. זה לא דבר מובן מאליו. זה היה עניין של שניות עד שהם הגיעו אליי. הם הצילו את החיים שלי ואני חייב להם תודה על כך. גם עכשיו, כשאני פוגש אותם, זה מחזק אותי ועוזר לי".
אמנון: "היה לנו ברור שנגיע ראשונים להציל את החיילים. כל אחד שהיה שם רץ קדימה כדי להציל חיים. זו המחויבות שלנו כלפיהם וזו המחויבות של החיילים כלפינו".
"כיתת הכוננות שלנו בנויה כולה מאנשי מילואים, עם ניסיון חיים וחוסן נפשי", מספר זיו הרבש"ץ. "הם עברו דבר אחד או שניים בחיים, ובזכות זה הצלחנו לתפקד ולחלץ את הלוחמים מתוך הג'יפ שנפגע".
בעוד חודשיים יסיים סגן בר את שירותו וייצא לאזרחות. הוא עובר עדיין טיפולים ובעתיד ייאלץ לעבור ניתוח באוזניו כיוון שהוא סובל מקשיי שמיעה בגלל פיצוץ הטיל.
מאז התקרית הוא לא חזר למושב ולא ביקר במקום הפגיעה. "אתה חלק ממשפחת נתיב העשרה. אתה מוזמן תמיד לבוא לבקר, כשתרגיש בנוח", אמר לו זיו וולק כשנפגשו בשבוע שעבר לראשונה. השניים התחבקו בסלון ביתו של בר. אמנון טפח על כתפו ואמר לו: "אתה תהיה בסדר, הכל יעבור. הגורל קשר בינינו לנצח".
