בפרסום פסק הדין הערב (רביעי) נתנו שופטי בג"ץ נוק-אאוט לחוק הנבצרות שקידמה הקואליציה, כשתיארו אותו ככזה שנתפר למידותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ההחלטה מנוסחת יותר ככתב אישום מאשר כפסיקה. הם אימצו את הטיעון המרכזי של היועמ"שית גלי בהרב-מיארה (שבתום שנה מסויטת זכתה לעדנה שנייה יומיים אחרי ביטול התיקון לעילת הסבירות), ולפיו חוק יסוד לא יכול לשמש משאב פרטי לאדם מסוים ואמצעי להסיר מגבלות מתחום טוהר המידות. חוק כזה יהווה קריסה מוחלטת של הגבול בין הציבורי לפרטי, בין שימוש הגון בכוח שלטוני לבין ניצול פסול שלו.
משפטנים בכירים שבחנו הערב את הנימוקים בפסק הדין סבורים שהשופטים שהצטרפו לעמדתה של נשיאת העליון היוצאת אסתר חיות הסירו בדבריהם את המסכה מעל פניה של ממשלת 64 הח"כים, וקבעו שהרוב הקואליציוני עשה שימוש לרעה בסמכותו כדי להיטיב עם נתניהו למטרות פסולות.
הפסיקה לא עסקה רק בניתוח משפטי-חוקתי של העתירות נגד החוק שביקש למנוע אפשרות להוציא את נתניהו לנבצרות. שופטי הרוב התייחסו לאירוע המכונן-לכאורה שגילם את רציונל החקיקה - הצהרת ראש הממשלה ממרץ האחרון שלפיה הוא "נכנס לאירוע", בניגוד להסכם ניגוד העניינים שאסר עליו לעסוק במהפכה המשפטית. שופטי הרוב, כמו היועמ"שית, ראו בכך המחשה אולטימטיבית של הממד הפרסונלי בחוק.
1 צפייה בגלריה
היועמ"שית בהרב-מיארה, ראש הממשלה נתניהו ונשיאת העליון היוצאת חיות
(צילום: יואב דודקביץ, EPA, אלכס קולומויסקי)
פסק הדין הזה הוא השלמת מעגל עבור הנשיאה חיות. היא ספגה קיתונות של ביקורת בשל עמידתה בראש ההרכב שכונה "בג"ץ 0-11", זה שאפשר לנתניהו להקים ממשלה חרף כתב האישום נגדו. היא הסבירה אז שמדובר בפרשנות החוק היבש והסתפקה במתן התראה לנתניהו שיקפיד על קיום הסדר ניגוד עניינים כדי שפעולותיו השלטוניות לא יעלו כדי הפרתו. מפסק הדין היום נגזרת מסקנה שהזכות, האמון והחסד שהוענקו לו, שימשו אותו כדי שיפר אותו.
ההחלטה לא רק דוחה את תחולת החוק לכנסת הבאה, אלא לפחות ברמה העקרונית מחזירה את ההחלטה על הכרזה על נבצרות ראש הממשלה לידי היועמ"שית. עם זאת יש להבהיר: בהרב-מיארה לא תשתמש בסמכות זו, כפי שפסיקת בג"ץ בנושא ניגוד העניינים של נתניהו, שצפויה להתפרסם עד 12 בינואר (מועד פרישת חברת ההרכב השופטת ענת ברון) לא תוציא אותו לנבצרות. גם הוא יודע שלא בג"ץ ולא היועמ"שית יקבלו החלטה שמשמעותה התערבות בתוצאות הבחירות. ועדיין, הידיעה שיש לה קמצוץ שליטה על גורלו, ולו באופן תיאורטי, לא תיתן לו מנוח. אפשר ללמוד על כך מההתנהלות של בנו יאיר ברשתות.
קריאת דברי שופטי הרוב, ובעיקר של הנשיאה חיות, עונים לאלה הטוענים להתערבות מוגזמת של בג"ץ בחקיקת הכנסת. ניתן לשער כי בסיטואציה אחרת, כשבג"ץ אינו מאוים כל כך, היו השופטים מביאים לפסילה ממשית של החוק ולא רק לדחיית תחולתו. ההערכה היא שהשופטים לא רצו למתוח את החבל יתר על המידה.
ייתכן גם שהעובדה שההחלטה התקבלה ברוב שברירי, שישה שופטים מול חמישה, רגע לפני פרישת שתי שופטות הרוב, גרמה להחלטה פשרנית יותר. מצד שני, כאשר קוראים את דבריו של שופט המיעוט הבולט נעם סולברג, שלא מצא בחוק הנבצרות כל מניע פרסונלי, עולה התהייה אם כל שופטי העליון חיים באותה מדינה.
עם זאת הערתו החשובה ביותר של סולברג בוודאי מוסכמת על כל השופטים וכנראה על רוב הציבור בישראל: הייתה זו קריאה נואשת לכונן את "חוק יסוד: החקיקה", שיסדיר סוף סוף את יחסי הרשויות ואת הדרך לחוקק ולבטל חוקי יסוד.
