אלה ימים קשים לאוהבי ישראל. אלה ימים טובים לשונאי ישראל. כבר שנים שהם טוענים שישראל היא מדינה פשיסטית. הם לא היו זקוקים לחזרתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, הם לא חיכו להצהרות המטורללות של חברי הכנסת אורית סטרוק ושמחה רוטמן. הם לא התעניינו בהצלחה של איתמר בן-גביר. מבחינתם, שום דבר לא השתנה. אבל הם חוגגים. משום שהם זכו לתחמושת מדהימה.
300 רבנים מכל רחבי ארה"ב חתמו על מכתב גלוי שבו הם מודיעים שיפעלו כדי למנוע אירוח של פוליטיקאים ממפלגת הציונות הדתית בקהילות יהודיות. נכון, לא מדובר ברבנים מהזרם האורתודוקסי. אבל אל נא נטעה. הרבנים הללו מייצגים קהילות שהן רוב רובה ומניינה של יהדות ארה"ב. אלה קהילות שמארחות מרצים מישראל. הייתי אורח של רבות מהן. אבל משהו נשבר. יהדות ארה"ב מודאגת, רוחשת וגועשת.
מעשית, הקהילות הללו אף פעם לא אירחו מרצים מהימין הקיצוני. אבל רוח הדברים היא של חשש אמיתי. הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו הוא לאבד אותן. משום שמדובר במשענת כוח אסטרטגית של מדינת ישראל. הם לא שייכים לזרם האנטי-ציוני בקהילות, להפך. הם תומכים מובהקים של ישראל יהודית ודמוקרטית.
הם מזכירים במכתב את ערכי מגילת העצמאות והם מבטאים באופן מדויק את התחושות של תומכי ישראל. ידידה קרובה שלי עוסקת בשיגור מרצים מישראל לקהילות יהודיות בארה"ב, גם כדי להתמודד עם תעמולת השנאה של ישראלים מהשמאל הרדיקלי. היא ציונית מכף רגל ועד ראש. גם היא שלחה לי הודעת תמיכה במכתב. וכי מה הייתי יכול לומר לה? הרי דאגתה – דאגתי.
כדי להוסיף שמן למדורה טען רוטמן, המשפטן הדגול, שבית מלון לא חייב לארח בעלי נטיות מיניות שונות משלו. לאחר שהדברים שלו עוררו סערה הוא פרסם הסבר, שהוא בבחינת הוספת פשע על חטא: "חופש העיסוק אומר שאדם יכול גם להתנהג לא יפה ללקוחות, ולהחרים או לא, וקהל הלקוחות יעניש אותו, או לא. ככה זה חופש. מזעזע, נכון?". לא, רוטמן, לא נכון. משום שלפי ההיגיון שלך, בעלי בתי מלון שסולדים ממתנחלים יורשו לגרש אותם. וחסידי התנועה האיסלאמית הצפונית יתלו שלט, "אין כניסה ליהודים".
אתה רציני, רוטמן? זו המשמעות של חופש העיסוק? גזענות בהמית בחסות החוק? ואם נמשיך בשיטת סטרוק, אז זה רק עניין של זמן עד שצוותים רפואיים מהמגזר הערבי, והם קרוב ל-50 אחוז בבתי חולים, יקבלו אישור להתחמק מטיפול ביהודים ציונים. הרצל מתהפך בקברו.
שום דבר מחזון הביעותים של רוטמן וסטרוק לא יתגשם. בוודאי שלא. אבל השניים הללו יהיו בכירים, אולי שרים, בעוד ימים לא רבים. יהיה להם כוח. הם חלק מהשלטון. זה מרגיז גם משום שרוטמן אמר בעבר הרבה דברי טעם על מערכת המשפט, שזקוקה לרפורמות. אבל המשוררת רחל כבר כתבה: "אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה, אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא". רוטמן הוא לא מצורע וההצעות החדשות שלו הן לא בשורת גאולה, אבל בנסיבות שנוצרו, הוא לא האיש המתאים לשום בשורת רפורמה.
הבעיה חמורה יותר, משום שככל שגובר הטירוף – ואין הגדרה אחרת להצהרות מהימים האחרונים, כולל זו של יאיר נתניהו – כך נדחף הממסד היהודי בארה"ב לזרועות השמאל הקצת יותר והעוד יותר רדיקלי, שמפמפם את ה"אמרנו לכם" על ישראל הפשיסטית. קשה להאמין שאדם משכיל כמו רוטמן לא מבין מה המשמעות של דברי הרעם שלו. הוא יודע, ובוודאי אמור לדעת, שלפחות תדמיתית, גם אם לא מעשית, הם מקרבים את ישראל לאפגניסטן. הם מרחיקים מאיתנו יהודים. אז למה, רוטמן, למה?
צריך לזכור עוד דבר. האליטות נושאות באשמה לא קטנה לגל הטרלול הימני שהגיע אלינו בשבועות האחרונים. מערכת המשפט דרסה פעם אחר פעם את החוק, ולא במסגרת הגנה על זכויות יסוד. זה קרה כאשר מועמדים לכנסת נפסלו בגלל גזענות, ובהתאם לחוק, אבל מועמדים ששוללים את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – לא נפסלו, למרות החוק המפורש. מפלגות המרכז אשמות בכך שהדגל הכמעט-יחיד שלהן בהקשר הפוליטי הוא "רק לא ביבי". זה רק תרם להעלאת המחיר של החרדים והימין הקיצוני.
ועדיין, נתניהו נושא בעיקר האשמה. השותפות הקואליציוניות שלו היו מסתפקות בהרבה פחות. אין להן שום אלטרנטיבה. הוא זה שחתם על הסכמים קואליציוניים עם סעיפים שגורמים נזק לאומי, והוא גם זה שצריך לפרסם שלוש הודעות ביום שמנסות לתקן את הנזק. אז לא, זה לא קץ הדמוקרטיה, וזה עדיין חמור. בקדנציה הקודמת שלו הוא כבר גרם לשבר עם יהדות ארה"ב. עכשיו הוא מעמיק אותו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il