ככל שמתרבים הדיווחים על התקדמות במשא ומתן לעסקה שתביא לשחרור מספר מוגבל של חטופים וחטופות, כך מתגברים סימני השאלה סביב הכדאיות שלה. אין להפחית בשום צורה מהחשיבות של כל אחד מהישראליות והישראלים שיחזור הביתה (בשלב זה מדובר על נשים וילדים), אולם ישראל יצאה למערכה בהכרזה שמה שהיה לא יהיה. עסקה כזאת עלולה להפוך את ההתחייבות הזאת לאות מתה.
בדרג המדיני מבינים היטב שיש בעסקה הזאת יותר חורים מאשר גבינה, אולם הנטייה היא לקבל אותה על מנת לספק לציבור את התמונות שהוא כה מייחל להן. בצבא ובשב"כ חושבים שזאת טעות, אבל אחרי מחדל 7 באוקטובר הרבה יותר קל להטיל ספק בעמדתם. גם הידיעה איפה תעמוד רוב התקשורת עושה לדרג המדיני את החיים קצת יותר קלים.
הכותרת
הטרור הפסיכולוגי של חמאס
24:04
בינתיים, את הפגמים של העסקה המסתמנת אפשר להבין מההתנהלות הבלתי אפשרית מול מי שמשחק במוחם של הישראלים. הבוקר אנחנו יכולים לחשוף כי יחיא סינוואר פשוט נעלם ביממה האחרונה למתווכים הקטארים, וטען שכל עוד צה"ל פועל בבית החולים שיפא הוא לא יכול לנהל משא ומתן עם ישראל. לכן לא נעשתה כל התקדמות בפרק הזמן הזה.
את הפרט הזה אולי ניתן איכשהו לתייג כבעיה טקטית, אבל סינוואר בעל האופי המתוחכם והאכזרי הופך את העסקה לניסיון מבחיל לשחק בעצבי הברזל של החברה בישראל. זה התחיל בשינויים התכופים במספר החטופים והחטופות שישוחררו: קודם דובר על 100, אחר כך ירדנו ל-80 ואתמול הגענו ל-50 בלבד. כלומר, כבר נרשמה נסיגה משמעותית מהסיכומים הראשוניים. בתמורה צה"ל אמור להפסיק את הלחימה לחמישה ימים, שהם די והותר זמן לחמאס לקחת אוויר ולהתארגן מחדש. וכפי שהוכיח הניסיון מהעבר, הפוגה בלחימה כשכוחותינו עמוק ברצועה זאת לא ממש ערובה לביטחונם.
אם זה לא מספיק, סינוואר העלה דרישה מדהימה בחוצפתה: שחרור החטופים והחטופות יהיה בפעימות יומיות. במילים אחרות, סינוואר יוכל ברצותו לשחרר עשרה, וברצותו לעצור את השחרור כי משהו לא ימצא חן בעיניו, מתוך ידיעה שצה"ל לא ימהר לחזור לפעולה ובינתיים המשפחות ישתגעו ויתר הציבור בעקבותיהן. מה שיותר מדהים מהדרישה המקוממת, זה שנכון לעכשיו ישראל מוכנה לקבל אותה.
תיעוד מאיתור אמצעי לחימה בשיפא
(צילום: דובר צה"ל )
כל עוד אין פריצת דרך צה"ל דוהר קדימה, כשאתמול המוקד היה בית החולים שיפא והמאמץ לעקור משם את אמצעי הפיקוד והשליטה של חמאס. מחד, התברר שהשד אינו נורא כפי שהבהילו אותנו בעשרים השנים האחרונות ודי בפעולה זהירה וחכמה כדי לרשום הישג תודעתי חשוב. מאידך, צריך לומר ביושר: עד כה טרם נמצאה מפקדה יוצאת דופן של חמאס וגם לא ראיות למתחם תת-קרקעי. בהינתן שהאמריקנים נתנו גב חזק לפעולה בשיפא, כדאי שהפעילות תימשך: יחידת שלדג שהובילה את הפריצה טיפלה בעשרה אחוזים מהמתחם ונתקלה בהתנגדות יחסית מינורית, מה שמלמד שחמאס מוותר על קרבות שבהם הוא מצוי בנחיתות ומתרכז בדרום, לשם צה"ל עוד לא הגיע, אבל כפי שיובהר מיד: הוא בדרך.
אחד הבכירים שהבהיר זאת הוא אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, שנכנס אתמול עם הכוחות למחנה הפליטים שאטי ודיווח על השגת שליטה מלאה במקום. "נמשיך ונפעל קדימה לאור התוכניות המבצעיות שלנו", אמר האלוף והתכוון לשני דברים שונים: הראשון הוא התקדמות דרומה, עליה התבשרו תושבים בצד המזרחי של נפת חאן יונס באמצעות כרוזים שקראו להם להתפנות. השני הוא פגיעה שיטתית בעיר התחתית של חמאס שתכריח את חמאס לעלות מעל פני הקרקע ולהלחיץ עוד יותר את הטרוריסטים שמתבצרים בדרום.
אולם כל זה כאמור נמצא בסכנת הקפאה אם תתקבל העסקה המדוברת. תומכיה טוענים שאין באמת ברירה ונכון מבחינה מוסרית לשחרר ומיד לפחות את הילדים והנשים. המתנגדים טוענים שצה"ל נמצא במומנטום התקפי, חמאס בלחץ וסינוואר הוא זה שרוצה עסקה - ולכן לא נכון לעצור אלא להמשיך וללחוץ צבאית כדי להשיג עסקה כוללת. יש בזה חשיבות מהיבט נוסף: השארת ישראלים וישראליות בשבי, כולל חיילים, יהיה אירוע שיכול לקרוע את העם ולעורר את זעם המשפחות, הן של האזרחים והן של החיילים. בצבא יודעים היטב על מי הורי החיילים והחיילות מסתכלים כעת בעיניים כלות. זה לא ימנע ממקבלי ההחלטות לשווק כל עסקה שתתקבל, גם אם חלקית, כאילו הייתה הצלחה מסחררת.
