בדיוק כמו החלטות אחרות במוסדות בינלאומיים, גם פסיקת בית המשפט הבינלאומי לצדק (ICJ) מבוססת על שקרים. כך, למשל, קבעה חוות הדעת שלמרות נסיגת ישראל מרצועת עזה, היא עדיין הכוח הכובש. האמנם? בית המשפט התעלם משורה של פניות לחמאס, מצד הקווארטט (רוסיה, ארה"ב, האו"ם והאיחוד האירופי) להסרת הסגר תמורת כיבוד הסכמים קודמים והפסקת הטרור. והוא התעלם מפנייה של שרי החוץ של האיחוד האירופי להסרת הסגר תמוכת פירוז הרצועה. כל ההצעות הללו נדחו על ידי חמאס. זה אותו חמאס שהשתלט על הרצועה והפכך אותה למבצר הטרור הגדול בעולם. אז ישראל היא הבעיה?
ההחלטה עצמה היא בעלת אופי הצהרתי. אבל אין שום צורך לזלזל בה. היא משמעותית. משום שמדובר בהישג אדיר לקמפיין האנטי־ישראלי. במשך שני עשורים היו ל־BDS הישגים ממשיים רק בתחום התעמולה, ולא רק בקמפוסים. מאז 7 באוקטובר יש כבר הישגים בתחום הכלכלי, שמושפע מהדין הבינלאומי. חברות רבות כבר נמנעות משיתופי פעולה עם ישראל. עכשיו זה עלול להתגבר.
יש צביעות. יש מוסר כפול. יש שקרים. יש סלחנות לאנטישמיות. יש רוב אוטומטי חשוך. זה עדיין לא פוטר את ישראל מהתמודדות עם טענות נכונות
יש לנו אלף ואחת טענות נכונות נגד הקהילה הבינלאומית בכלל, ונגד מוסדות האו"ם בפרט. יש צביעות. יש מוסר כפול. יש שקרים. יש סלחנות לאנטישמיות. יש רוב אוטומטי חשוך. זה עדיין לא פוטר את ישראל מהתמודדות עם טענות נכונות. אפשר להוריד את מפלס העוינות. לא מצד הרוב החשוך, אבל לפחות מצד הגוש הדמוקרטי. כך, למשל, גם בהנחה שיש הצדקה לשליטה הישראלית בשטחים - אין הצדקה לעוד ועוד התנחלויות ומאחזים, שאצל 99% מהמשפטנים, לא רק העוינים, הם בגדר הפרה של הדין הבינלאומי. לא היינו זקוקים לחוות הדעת של ה־ICJ. זו הייתה אמורה להיות החלטה של ישראל ומדיניות של ישראל, כדי למנוע את הפיכת המדינה היהודית למדינה דו־לאומית.
חוות הדעת של ה־ICJ מצטרפת לעוד הרבה החלטות נגד ישראל. וההחלטות הקשות יותר בדרך. גם החלטה של אותו בית משפט בעניין הג'נוסייד, וגם החלטה שבית המשפט הבינלאומי הפלילי (ICC) על צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט. זו תהיה נקודת שפל שישראל לא ידעה כמותה. ישראל צריכה להתעורר. ישראל חייבת להבין שהיא יכולה לעצור את הפגיעה ההולכת ומחמירה בישראל. אבל הממשלה הנוכחית, צריך להודות, מתעקשת לסייע למערכת הבינלאומית כדי להפוך את ישראל למדינה מצורעת.
