חודשים של קמפיינים, דחיות, ואיומים חלפו כמעט לגמרי, והיום (ראשון) משעה 7 בבוקר ייצאו מיליוני אזרחים בלבנון לבחור את 128 החברים בפרלמנט. השכנה מצפון, שתקועה בתחתית התהום, תנסה לגשר על שני המחנות הפוליטיים ולשקם את המדינה.
בשנתיים האחרונות לבנון קורסת לתוך עצמה, והמבנה המסורתי של המדינה נמצא בתהליך של שקיעה. "פריז של המזרח התיכון", שהייתה משגשגת ומלאה בתיירים, מאבדת את צורתה.
מעמד הביניים הולך ונעלם, ותופעות כמו גניבות, מעשי רצח והתאבדויות מתגברות בצורה חסרת תקדים. בתי המשפט לא עומדים בקצב של התיקים הפליליים שמגיעים לפתחם ובתי הכלא נמצאים בתפוסה של פי שלושה מיכולת הקיבולת שלהם, כשרוב האסירים מתחת לגיל 30.
צבא לבנון סובל ממחסור משמעותי, נאלץ לקושש תרומות בכנסים בינלאומיים ומתמודד עם פרישה של יותר מ-5,000 חיילים. כל אלה הם עדות לקריסת מערכות מוחלטת, לא רק של הממסד הלבנוני, אלא של החברה עצמה.
המשבר בלבנון הוא רב מערכתי ומקיף את כל מרכיבי החיים של האזרחים. המדינה תקועה בתוך מעגל קסמים שמונע ממשבר פוליטי, משבר כלכלי, משבר אזרחי-עדתי ומשבר צבאי. כל אלה יחד הביאו את לבנון לתחתית התהום, קריסה מוחלט.
מספיק להסתכל רק על נתונים יבשים שמציגים 3-4 שעות בממוצע של אספקת חשמל לבתים, גישה למים רק ב-50% מהבתים, היעדר יכולת לזקק נפט ותלות מוחלטת בייבוא של תוצרת חקלאית בסיסית.
מדינות המערב רואות את המצב הנוכחי, ובהיעדר פתרון פוליטי ממשי באופק הן לא ממהרות להגיש סיוע. גם המדינות הערביות הסוניות, שנהגו להעניק סיוע קבוע ללבנון ולהשקיע בסקטורים מסוימים במדינה, אינן עושות זאת כעת.
מחנה חיזבאללה ומחנה רק לא חיזבאללה
זה לא שבלבנון לא ידעו משברים פוליטיים בעבר, ואפשר להגיד שיציבות פוליטית היא לא תכונה שמאפיינת את המדינה, אבל המצב הפוליטי במדינת הארזים תקוע בעקבות הוויכוח האינסופי בין שני המחנות הבולטים בלבנון.
מצד אחד נמצא מחנה חיזבאללה המוכר גם כ"מחנה 8 במרץ", יחד עם תנועת אמל השיעית ומפלגות נוספות. בצד השני "מחנה 14 במרץ" בהובלת זרם אל-מוסתקבל של סעד אל-חרירי, שבו חברות מפלגות סוניות ונוצריות. זהו גוש המתנגד לחיזבאללה, שהוקם בעבר כקואליציית התנועות המתנגדות למעורבות הסורית במדינה.
לבנון היא מדינה רב-עדתית, שהתשתית שלה בנויה על שיתוף פעולה רגיש ביותר ושמירה על מקומה של כל אחת מהעדות והדתות. המערכת הפוליטית במדינה מבוססת על העקרון שלפיו לכל אחת מהעדות יש מספר קבוע של מושבים בפרלמנט. בנוסף, שלושת התפקידים הבכירים בלבנון מחולקים לפי מפתח עדתי – הנשיא מגיע מהעדה הנוצרית-מארונית, ראש הממשלה הוא מוסלמי-סוני ויו"ר הפרלמנט מהעדה השיעית.
בפרלמנט הנוכחי, חיזבאללה ובעלת בריתו, תנועת אמל השיעית, מחזיקים יחד ב-29 מושבים מתוך 128 המושבים האפשריים. הסיעה הגדולה בפרלמנט היא "הזרם הלאומי החופשי", שגם היא נחשבת לשותפה פוליטית חשובה של חיזבאללה. בראשות המפלגה עומד ג'ובראן באסיל, נוצרי שכיהן בעבר כשר החוץ של לבנון, ומחליפו של הנשיא המכהן מישל עאון בראשות המפלגה. באסיל ידוע בעמדותיו הנחרצות נגד ישראל, ובכך שחיזק את הברית הקיימת עם חיזבאללה והשיעים בלבנון.
הסיעה השנייה בגודלה בפרלמנט הנוכחי היא סיעת "אל-מוסתקבל", המזוהה עם העדה המוסלמית-סונית, שבראשה עומד סעד אל-חרירי. המפלגה לא תתמודד שוב בבחירות הקרובות ככוח אחד, לאחר שאל-חרירי החליט להקפיא את פעילותה הפוליטית. בשבועות האחרונים ישנם ניסיונות מצד אישים סונים בולטים למלא את הוואקום המנהיגותי בתוך העדה, זאת בניסיון למנוע מקולות לזלוג למחנה חיזבאללה או להימנע מהגעה להצביע.
תנועות פוליטיות משמעותיות נוספות הן "המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית" ו"הכוחות הלבנוניים". בראשות הראשונה עומד המנהיג הדרוזי ווליד ג'ונבלאט, וסיעת המפלגה מחזיקה כיום בפרלמנט בתשעה מושבים. השנייה, "הכוחות הלבנוניים", נוסדה בשנות ה-70 על ידי בשיר ג'ומייל, וכיום עומד בראשה המנהיג הנוצרי סמיר ג'עג'ע. בזמן הנוכחות הישראלית בדרום לבנון התקיימו יחסים בין ישראל ואנשי המפלגה דאז.
שתי התנועות האלה נחשבות כמזוהות עם המחנה הנגדי לחיזבאללה, וג'עג'ע מסתמן כקול הבולט ביותר נגד ארגון הטרור הלבנוני. אנשיו, או לפחות אנשים המזוהים כתומכי מפלגתו, פעלו בתקופה האחרונה לא פעם אחת באלימות נגד אוכלוסייה שיעית ותומכי חיזבאללה.
"לבנון נהרסה ונלקחה לגיהינום. העם בלבנון לא ייכנע ויעמוד נגד התוכנית השחורה הזאת", תקף ג'עג'ע את חיזבאללה בעצרת בחירות. "לבנון, כפי שאנחנו רוצים אותה, אינה לבנון של רחפנים. לבנון כמו שאנחנו רוצים אותה היא לבנון של חירות, תרבות ושגשוג, לבנון של שלום, פתיחות ואמנות".
ספק אם הצהרותיו של ג'עג'ע יצליחו להוציא לבנונים רבים להצביע לו, והוא כנראה בונה על זרמי ההתנגדות לחיזבאללה ולהשפעה הרעה של הארגון על המדינה כולה.
האתגרים והקרבות בדרך לפרלמנט
בשבועות האחרונים הזירה הפוליטית החלה להתחמם, ועיני כולם נשואות לקראת הבחירות היום. חיזבאללה בראשות נסראללה מגיע מוכן מתמיד מבחינה ארגונית. במקביל, נשמעים בלבנון קולות שלא נשמעו בעבר, לפחות לא בפומבי. יותר ויותר אזרחים תוקפים את ההשפעה של חיזבאללה על המצב במדינה, ובעצם מאשימים אותו בהתדרדרות הכוללת של תחומי החיים.
11 צפייה בגלריה
שלטי בחירות של חיזבאללה. ארגון הטרור מגיע מוכן מתמיד לבחירות, אבל מותקף יותר ויותר
(צילום: AP)
מנגד, המחנה היריב של חיזבאללה מגיע למערכה חלש מתמיד, לאחר שסעד אל-חרירי הודיע על פסק זמן מהחיים הפוליטיים, והותיר את תנועתו ללא מנהיג. אחיו מתעתד להחליף את מקומו, אבל ספק אם יש לו את היכולת למלא את החור שנוצר.
לצדו נצפות גם דמויות סוניות חדשות-ישנות שמנסות את מזלן לאור הוואקום המנהיגותי בעדה. המנהיג הנוצרי סמיר ג'עג'ע מסתמן כקול הבולט ביותר נגד חיזבאללה, אך עדיין מחפש תומכים מבחוץ.
למרות העובדה שהמחנה שמתנגד לחיזבאללה מגיע כמעט מפורק ליום הבוחר, זה לא אומר שארגון הטרור נח על זרי הדפנה. בשונה מבעבר, הקולות נגד חיזבאללה מאתגרים מאוד את הארגון. מול חיזבאללה מתמודדות גם תנועות שיעיות חדשות, ולצד הביקורת הפנימית הוא נאלץ להלך בין הטיפות במסריו.
אחת הדרכים היא כמובן להפנות את האש לעבר ישראל ולהבליט את היות הארגון הכוח המגן האחרון כנראה של לבנון, זה שעדיין עומד על המשמר. בנאומיו האחרונים נסראללה המשיך בקו התוקפני נגד ישראל ואף הזהיר את האחרונה מניצול הבחירות לפרלמנט כדי לבצע "מעשה אווילי" נגד לבנון וארגונו.
"אנחנו ממתינים לתמרון שלכם ולא תפתיעו אותנו. בזמן שאנחנו מתכוננים לבחירות ערכנו תרגילים סביב כל התרחישים האפשריים ועם כל כלי הנשק", אמר לאחרונה נסראללה. "כל מעשה טיפשות או תוקפנות שישראל תבצע אנחנו נגיב עליו במהירות. הבחירות בלבנון לא יעסיקו אותנו באופן שלא נגיב על כל תוקפנות ישראלית".
גם אם כוחם של נסראללה ובעלי בריתו ייחלש בבחירות הבאות, סביר להניח שהוא ימשיך במדיניות השמרנית שלו וישמר את הסטטוס-קוו בלבנון מבלי לשבור את הכלים, אפילו במחיר של יצירת בריתות.
בינתיים, במחוזות הבחירה שמזוהים היסטורית עם חיזבאללה, ומאופיינים באוכלוסייה שיעית גדולה, חיזבאללה משקיע את מרב המאמצים בניסיון להשחיל מועמדים מטעמו גם במושבים השמורים לבני העדות האחרים.
חיזבאללה נתקל במקביל בכיסי התנגדות בתוך העדה השיעית. התנגדות זו נוצרה בשל העובדה שהמציאות שמציע הארגון לאזרחי לבנון ולתומכיו נטולת כל אופק להתפתח, להשכיל ולעבוד. בסופו של דבר מדובר בארגון צבאי עם מטרות מקומיות ואזוריות מוגבלות, בעוד שבין אנשי העדה השיעית יש גם צעירים שאינם נחשבים קיצוניים או דתיים יתר על המידה, וגם הם מחפשים איכות חיים אליה הם נחשפים כשיוצאים מלבנון או מהרשתות החברתיות.
הפטרונים התרחקו, ומי נשאר?
הזירה הלבנונית המגוונת ורבת העדות והדתות הייתה מאז ומתמיד מגרש שמערב שחקנים אזוריים ובינלאומיים. לעדה הסונית היו תומכיה במדינות המפרץ ובטורקיה, לנוצרים הייתה צרפת, ארה"ב ומדינות מערביות נוספות, ולשיעים את איראן. כיום, הנוצרים והסונים כמעט לא נהנים יותר מסיוע של פטרון זר, בעוד שרק השיעים זוכים לתמיכה שוטפת מאיראן, שמגיעה דרך חיזבאללה, ולנתון הזה יש השפעה בשטח.
11 צפייה בגלריה
תומכי חיזבאללה חוגגים הגעת דלק מאיראן. רק השיעים נשארו עם תמיכה חיצונית, שעוברת דרך חיזבאללה
(צילום: רויטרס)
היעדר התמיכה החיצונית מהמדינות הסוניות, ובראשן סעודיה, היא בעיה משמעותית עבור מחנה אנטי-חיזבאללה. במאמר שפורסם לאחרונה בעיתון הסעודי "עוכאז", המשקף את הלך הרוח בבית המלוכה, נמתחה ביקורת קשה על התנהלותו של אל-חרירי בטענה שהפקיר את הזירה הפוליטית לידי חיזבאללה ולא נוקט בשום מאמץ או מנסה לעודד את המצביעים לבחור במועמדים החלופיים.
פואד סניורה, פוליטיקאי סוני שכיהן בעבר כראש ממשלת לבנון, פרסם מספר קריאות לבוחרים בני העדה שלו לצאת ולהצביע כדי למנוע מחיזבאללה "להשיג רוב בפרלמנט". אליו הצטרף גם ג'ונבלאט, בקריאה להצביע ולמנוע את הניסיון של חיזבאללה להחרים מהמדינה הלבנונית את יכולת קבלת ההחלטות העצמאית, ברמיזה ברורה למעורבות של הפטרון של חיזבאללה – איראן.
הקלף המנצח
לבנון היא לא האונייה היחידה ששוקעת לאיטה במזרח התיכון. לצדה שורה של מדינות ערביות, בראשן עיראק וסוריה, שכושלות באספקת הצרכים הבסיסים ביותר של האזרחים שלהן. המדינות מתקשות לספק לצעירים שחיים בהן אופק ותחושת תקווה, ובמקום זה דורות שלמים גדלים לייאוש, עוני והיעדר אפשרויות להתקדם. לא סתם מיליונים מאזרחי המדינות הללו מנסים להימלט מהן במטרה להתחיל חיים חדשים במקום אחר, טוב יותר.
11 צפייה בגלריה
הפגנה בביירות נגד יוקר המחייה בשנה שעברה. לא סתם אזרחים רבים מנסים להימלט במטרה להתחיל חיים חדשים במקום אחר טוב יותר
(צילום: EPA)
על פי ההערכות ישנה עלייה של מאות אחוזים בהיקף הנטישה של אזרחים את המדינה, כ-70 אלף לבנונים ברחו רק בשנה האחרונה. מאז 2019 עזבו את לבנון כמאה אלף מבני העדה הנוצרית, שלרבים מהם יש אזרחות נוספת מעבר לזו הלבנונית.
אותם גולים לבנונים, שבשנים האחרונות שוהים מחוץ למדינה, הם גורם משמעותי שיכול להשפיע על תוצאות הבחירות הקרובות. לפי ההערכות, ישנם כ-15 מיליון אנשים בעלי שורשים לבנוניים מחוץ למדינה. חוק הבחירות המעודכן, משנת 2017, העניק להם זכות השתתפות בבחירות למרות שאינם חיים יותר בלבנון.
נכון ל-2021 נרשמו כמעט 80 אלף לבנונים לשעבר שיוכלו להצביע, סביר להניח שרובם אזרחים נוצרים. ההצבעה בנציגויות לבנון במדינות המזרח התיכון החלה כבר בשבוע שעבר, ולפי ההערכות אחוז השתתפות עמד על כ-60%, במה שכונה על ידי משרד החוץ הלבנוני "המבצע הלוגיסטי הגדול בהיסטוריה של לבנון".
הבריחה ההמונית מלבנון הותירה מאחור את החלשים שאין להם את האמצעים להגר למדינה אחרת ולספק לילדיהם עתיד טוב יותר, בעוד שהעשירים ובעלי ההשכלה התקבלו במדינות המערב. בין הנוטשים גם כ-6,000 רופאים שעזבו מערכת בריאות באי-ספיקה.
בניגוד למציאות הכלל-לבנונית, שהולכת ונעשית קשה מיום ליום, מי שכמעט ולא נפגעים מהמצב הם השיעים, בעיקר תומכי חיזבאללה שביניהם. האוכלוסייה השיעית, שמתגוררת ברובה בבקעת הלבנון ובדרום המדינה, נהנית מתנאים סוציאליים שוטפים שמעניקים מוסדות חיזבאללה. לוחמי הארגון ממשיכים לקבל את משכורותיהם בדולרים, כך שאינם נפגעים מהאינפלציה.
השיעים חיים בעצם במעין מציאות מקבילה לזו של שאר הלבנונים, שמנהיגיהם הפוליטיים נותרו יתומים וללא הפטרונים הוותיקים. זהו ללא ספק הישג משמעותי אישי של נסראללה, שמוביל את האוכלוסייה השיעית לצמיחה ולא שוכח לרגע את הרקע שלו ומאיפה הוא בא.
בחירות גורליות עבור לבנון
אזרחים רבים בלבנון מבינים שהבחירות הקרובות הן אולי ההזדמנות האחרונה עבורם להימלט מהקריסה המוחלטת, ומכאן שעיני ציבור הבוחרים, מדינות האזור והקהילה הבינלאומית כולה נשואות לעבר הבחירות היום. התשתית הדמוקרטית בלבנון מאותגרת ביותר, ובבחירות הגורליות האלה כנראה ייקבעו עתידה של המדינה ויחסיה עם יתר מדינות העולם.
השאלה הגדולה בשיח הציבורי והפוליטי בימים אלה בלבנון היא אם ניצחון גורף של מחנה חיזבאללה יביא לשינוי השיטה, או שמא ניצחון של המחנה המתנגד לו יביא לפירוק "המיזם האיראני" בלבנון.
מעבר לחשיבות הברורה של תוצאות הבחירות לפרלמנט ביכולת להשפיע על עתידה של ארץ הארזים, לבחירות הללו יש משמעות נוספת. באוקטובר הקרוב הפרלמנט החדש שיורכב יצטרך לבחור נשיא חדש ללבנון במקום הנשיא הנוכחי.
בסופו של דבר, הנשיא הוא הדמות הבכירה ביותר במערכת הפוליטית בלבנון ובעל סמכויות רבות – במדיניות החוץ ובמדיניות הפנים, ומכאן שהשגת רוב בפרלמנט על ידי כל אחד מהמחנות הפוליטיים תהיה זו שתקבע את זהות הנשיא.
בפעם הקודמת שבה הוטלה על הפרלמנט המשימה לבחור נשיא התהליך נמשך יותר משנתיים וחצי של התנצחויות פוליטיות, שבסופן ניצח מחנה חיזבאללה שהמליך את עאון. מי שלוטש עיניו לכס הנשיאות הוא באסיל, מחליפו של הנשיא הנוכחי כמנהיג הזרם הלאומי החופשי, ובעל ברית משמעותי של חיזבאללה. זכיית המחנה היריב היום יכולה לבלום את דרכו לארמון הנשיאות.
בין ייאוש לתקווה
אחת הסוגיות שמקשות יותר על החיים בלבנון היא השחיתות שפושה בכל ארגון ובכל הדרגים. הרשימות המתמודדות בבחירות לפרלמנט מזהות את הנקודה הבעייתית, ולא מעט מסיסמאות הבחירות מופנות בדיוק אליה. אולם האזרחים לא משתכנעים בקלות, ומבינים שתרבות השחיתות והפרוטקציה לא תשתנה כל כך מהר.
ההפנמה שיהיה קשה לשנות את המצב, למרות התחושה שמדובר בבחירות גורליות עבור לבנון, גורמת לכך שאחוז ההשתתפות הכללי צפוי להיות נמוך מבעבר, כך לפי מספר סקרים שנערכו לאחרונה במדינה.
"הלבנונים עסוקים השנה בהבטחת צרכיהם הבסיסיים בצל המשבר הכלכלי החמור, היעדר מקומות עבודה והמחסור בדלק ובמוצרי יסוד", אמר אחד מראשי מרכזי המחקר במדינה. "הבחירות הקרובות לא יזכו להיענות גדולה והיקף ההשתתפות יהיה נמוך מזה של הבחירות ב-2018, אז עמד אחוז ההשתתפות על 49.7% בלבד".
קשה להעריך מה יהיו תוצאות הבחירות היום, אולם מה שבטוח הוא שבכל מקרה של הכרעה, לכאן או לכאן, לבנון לא תצא בקלות מהמשבר האדיר שאליו נקלעה המבנה העדתי שמחזיק את המסגרת המדינית שנקראת לבנון הוא גם זה שהורס אותה מבפנים, משחית אותה, ומונע ממנה להתקדם.
היעדר אמון של כל אחד מהמחנות הפוליטיים ביריבו מקשה על השגת הסכמות פוליטיות חשובות שיכולות, לפחות למראית עין, להציג סוג של יציבות פנימית. ההערכה הסבירה ביותר היא שגם אחרי הבחירות המשבר המשילותי יימשך, וכך גם הקריסה הכלכלית, החברתית והביטחונית.
פורסם לראשונה: 23:24, 14.05.22
