ישראל אינה סתם מדינה אלא מיתוס. טמונה בכך עוצמה רבה, אך גם חולשה. מושגים הקשורים לישראל נושאים משמעויות רגילות - היא מדינה, יש לה גבולות, אוכלוסייה, ממשלה ומדיניות. אך כפי שהסביר התיאורטיקן הצרפתי רולאן בארת, כל מילה כזו מהווה סמל שיש לו משמעויות נוספות, מעבר לזו המילולית.
על פי גישה זו מסמלת ישראל - תלוי עם מי אתה מדבר - את גאולת העם היהודי (עבור ציונים דתיים), את הופעתו השנייה של ישו הנוצרי (עבור אוונגליסטים), או את האימפריאליזם, הקולוניאליזם והגזענות המערבית (עבור השמאל הרדיקלי). כך שללא שום יחס לגודל שטחה ואוכלוסייתה, במילה "ישראל" טמון עולם עשיר של משמעויות למגוון רחב של ציבורים.
הפלסטינים הבינו זאת טוב יותר. בהתבססם על התובנה הזו, ובעזרתו הלא מבוטלת של השלטון המתמשך על הגדה המערבית ואוכלוסייתה, הם גילו יותר כישרון בעיצוב הנרטיב הבינלאומי המתייחס לישראל. וכך, אם מביטים באיקונוגרפיה (חקר הסמלים) של עיצוב והגשת תצלומי קורבנות פלסטינים, יוצא שהם מיצבו עצמם בעיני רבים בעולם כמעין ישו.
התיעוד של רבים מהקורבנות הפלסטינים דומה לתמונות "פיאטה" (Pietá, רחמים באיטלקית): תמונות שנושאן הוא מרים, אימו של ישו, המשכיבה במיטה את בנה המת לאחר שהורד מן הצלב, או בדומה לזיכרון "טבח החפים מפשע": הרג כל הפעוטות והתינוקות בני שנתיים ופחות בבית לחם וסביבתה, שעליו ציווה המלך הורדוס.
אין הכרח לאמץ את מכלול הנרטיבים המופצים ע"י קבוצות דתיות ופופוליסטיות, אולם הן משאב פוטנציאלי לשיתוף פעולה נבון. לא כל האוונגליסטים מייעדים ליהודים גורל אפוקליפטי באחרית הימים
החולשה הישראלית בתחום עיצוב הנרטיב נובעת ככל הנראה מעצם טבעה של הציונות, שחתרה לשחרר את היהודים מן המיתוס. הציונים שאפו לכך שהגורל היהודי יחדל לייצג מיתוסים משיחיים וביקשו להפוך את היהודים לאנשים נורמליים החיים במדינה נורמלית.
לפיכך, קיימת א-סימטריה בין מצגים אנטי-ישראליים לבין מצגים פרו-ישראליים. הואיל והמצגים האנטי-ישראליים הם יותר "מיתיים", הם מסוגלים למשוך את האנרגיה והזעם אל הנושא שמעבר לישראל, אל זה שאותו מבקשים אויביה שתסמל.
לדוגמה, כאשר הפלסטינים מאשימים את ישראל באפרטהייד, אין הם מסתפקים ביצירת זעם והזדהות על ידי הצבעה על ההשפלות במחסום קלנדיה הסמוך לירושלים, אלא מזכירים ומעוררים את ההשפלה והביזוי המקושרים למשטר הגזעני ששלט בדרום אפריקה, חרף ההבדלים בין המקרים. גם כאשר מוטחת בישראל המילה "גזענות", הכוונה לשרטט קשר ישיר בין גורלם של הפלסטינים לבין גורל השחורים באלבמה ובמיסיסיפי, אף ששם לא מדובר בסכסוך טריטוריאלי לאומי.
הישראלים היהודים מנסים להסביר שהם לא גזענים, ושבארצם לא קיים משטר אפרטהייד, שהרי מפלגות ערביות מיוצגות בכנסת ובבתי המשפט יש שופטים ערבים, אלא שהסברים אלה נתקלים בפיהוקים ובחוסר עניין במקרה הטוב. עובדות אינן משמעותיות כשלעצמן. המשמעות צומחת על עולם של סמלים ומיתוסים שבו הן מופיעות.
בעבר נכרך במילה "ישראל" מיתוס מהדהד: עם מדוכא ונרדף שהשיג ביטחון ושחרור לאומי. אבל נרטיב זה הופך פחות ופחות קביל, ולכן ההסברה הפרו-ישראלית נגררת לשימוש בעובדות גרידא מבלי לשבץ אותן בתוך מסגרת של סיפור ומיתוס.
נוכח מציאות זו קיימים בעולם ציבורים שדווקא כן רואים את ישראל מתוך עולם של מיתוסים ונרטיבים חיוביים: הציונים הדתיים האורתודוקסים, האוונגליסטים תומכי ישראל, תנועות פופוליסטיות ימניות כמו "מפלגת העם" בהודו (BJP) המונהגת על ידי ראש הממשלה נרנדרה מודי, תומכיו של הנשיא ז'איר בולסונארו בברזיל, וכמובן דונלד טראמפ ואוהדיו. רוב היהודים הליברלים בזים לקבוצות אלה. היסטורית, יהודי התפוצות הליברלים היו מזוהים עם הנרטיב של העם הנרדף, אולם ככל שחולף הזמן גובר הקושי להחזיק בו ולהגן עליו.
ד"ר שלמה פישר אין כמובן הכרח לאמץ את מכלול הנרטיבים המופצים על ידי הקבוצות הדתיות והפופוליסטיות שהוזכרו כאן, אולם יש לראות בהן משאב פוטנציאלי לשיתוף פעולה נבון. לא כל האוונגליסטים מייעדים ליהודים גורל אפוקליפטי באחרית הימים. לא כולם חולמים על עתיד שבו היהודים ייאלצו לבחור בין המרת דת או מוות. רבים מהם רואים את היהודים ואת מדינת ישראל כממלאים תפקיד חשוב בעתיד הזוהר הממתין למערב ולנצרות.
למצב הדברים המתואר יש גם מסקנה אופרטיבית: הממסד היהודי בתפוצות צריך להיות פתוח לדו-שיח ושיתוף פעולה עם קבוצות דתיות ופופוליסטיות כמו אלה שהוזכרו, כדי לייצר לקייס של ישראל הקשר סיפורי חדש, מיתוס מעודכן שיהיה משכנע מספיק על מנת לרתק אליו קהלים רחבים.
- ד"ר שלמה פישר הוא סוציולוג וחבר צוות בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI) בירושלים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
