קבלת הפנים לשריונרים שהצילו את חברי ניר יצחק
(צילום: אילנה קוריאל )
"אין לנו איך להודות לכם": בחדר האוכל של ניר יצחק קיבלו התושבים במחיאות כפיים נרגשות את צוות הטנק שהגן עליהם ב-7 באוקטובר. כוחות צה"ל לא הגיעו לקיבוץ עד שעות הערב המוקדמות, חברי כיתת הכוננות נלחמו בעשרות המחבלים שחדרו ליישוב - אך הלחימה של השריונרים מנעה אסון גדול יותר.
שבעה חברים נרצחו ושישה אחרים נחטפו אחרי שעשרות מחבלים חדרו לשטח הקיבוץ - שניצל מפגיעה קשה יותר בזכות הטנק שפעל ליד מוצב סופה הסמוך - שם נהרגו כ-100-80 מחבלים שהיו בדרכם לקיבוצים ניר יצחק וסופה. זוג נוסף מניר יצחק, כבני 70, נפצעו מירי בידיהם ונחטפו מביתם, הובלו עד לגדר הקיבוץ אך הצליחו לברוח בחזרה.
הטנק פעל בסמוך לגדר המערבית של ניר יצחק, שם מתגוררות, בין היתר, משפחות צעירות. סמל-ראשון אליה מלכה, הטען של הטנק, שגר במושב תפרח שליד אופקים, סיפר: "גם לי נהרגו בני משפחה וחברים מאופקים. בסוף לשבת פה ולראות אתכם זה הדבר הכי גדול שיש. יש משפט 'כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו'. אם היינו יכולים לעשות יותר היינו עושים". "אל תתנצלו ולו לרגע", השיב לו חבר הקיבוץ מיגל רובך, "מה שעשיתם מבחינתנו היה עולם ומלואו. לא ידענו מה מתחולל בשדות בחוץ. הטנק לבד לא יכול לנצח - אלה הלוחמים שבפנים".
"מטריד אותי אם יצא לכם לחשוב ולהבין, אם עסקתם בזה שאתם נלחמים לבד?", שאל אחד מחברי הקיבוץ. "קפצנו בשש וחצי בבוקר ואירוע רדף אירוע. זה החל ברקטות ואתה מלא באדרנלין ועושה את התפקיד שלך. אתה לא באמת שם לב מה קורה. חשבנו שיש חדירת מחבלים רק אצלנו", ענה סמ"ר מלכה. "התעסקתי בלהילחם ולטעון פגזים. אתה חושב על המשפחה והחברים ולעשות את התפקיד שלך. אם היינו באמת יודעים מה קורה, שהגיעו מחבלים עד אופקים ושיש מחבלים גם בקיבוץ, זה היה מפריע לנו להילחם ומסיח את הדעת. אולי במזל לא באמת הבנו מה קורה בכל הדרום".
מפקד הטנק, סגן עידו ביטון, שחזר את הקרב בפני חברי הקיבוץ בחדר האוכל. "הייתי באותה שבת עם הצוות המטורף שלי, תפסנו את מוצב סופה והיינו שם שלושה חודשים. מבחינתנו זו הייתה עוד שבת שגרתית, לא הרגשנו שום דבר חריג", סיפר. "קמנו ב-05:30 בבוקר ליד הטנק, עלינו לכשירות - שבת רגילה. בסביבות 06:30 התחלנו לשמוע המון פיצוצים ודברים חריגים. בלי לחשוב פעמיים כולנו עפים לטנק, הנהג מתחיל לעוט לעבר הגדר ואנחנו טוענים את הכלים, מאיטים את מהירות הטנק".
אז, סיפר סגן ביטון, פיצוץ עצום אירע מולם. "ניסינו להבין מה קורה, לא חשבנו על זה, המשכנו לנסוע לכיוון האש. התקדמנו לכיוון הגדר והקשר היה מקוטע, הקשב שלנו היה מופנה לתוך הטנק. הגענו לעמדה מול סופה וקיבלנו את הפקודה ממפקד הפלוגה, רב-סרן רועי צ'אפל: 'תעלה ותגיד לי מה אתה רואה ואתן לך אישור לירי'". רס"ן צ'אפל נפל בלחימה ב-7 באוקטובר, בן 25 היה במותו.
5 צפייה בגלריה
"חלמנו להיפגש איתכם". צוות הטנק מגולל בפני התושבים את יום הלחימה
(צילום: אילנה קוריאל)
הצוות פעל שלוש שעות וחצי באזור הגדר לפני שהגיע לניר יצחק - שם סיפרו חברי הצוות שראו שיירות של טנדרים שמנסים לחדור לקיבוץ. "זה התחיל בניר יצחק, שלושה-ארבעה טנדרים עוברים את הגדר כאילו כלום. ניצן (התותחן, א"ק) יורה ויורה ולא מפסיק עד שכולם או נופלים על הרצפה או שבורחים - גם אז אנחנו ממשיכים להשמיד אותם. ככה עשינו ארבע-חמש פעמים עד שהם הגיעו לחולית - ואז מולנו, עם צרורות של מאג, אתה רואה טנדר, מסתכל אחורה ורואה 12 חבר'ה צפופים עם נשקים באוויר מוכנים להשמיד הכול. בעמדה אנחנו מתחילים לקבל ירי בחזרה ומגיבים באש יותר חזקה. הטנק נפגע".
ביטון סיפר שהצוות יצא בריא ושלם. "לקראת הסוף היינו עם ארבעה-חמישה פגזים, ליום שאנחנו יודעים שכנראה לא יסתיים בקרוב. הטען טען 40 פגזים ביום, זו כמות עצומה. אחרי שלוש שעות וחצי חזרנו למוצב כי נגמרה התחמושת. הצלחנו להגן על חדירות בגזרה שלנו ולכן הנזק של הקיבוצים פה, לעומת קיבוצים אחרים, היה קטן יותר. את מוצב סופה הצליחו לכבוש, אחרי שש-שבע שעות של לחימה הגיע תגבור משייטת 13, שבאו לעזור עם כיבוש המוצב (סופה, א"ק). טיהרנו אותו. למזלנו ידענו להגיב מהר". ביטון הדגיש: "אנחנו מתרגשים לראות אתכם. תמיד חלמנו על הרגע הזה".
נהג הטנק, סמל עידן בז, שפונה ממטולה שבאצבע הגליל בעקבות הלחימה בצפון, סיפר בפגישה עם תושבי הקיבוץ כי בתחילת המלחמה הגן על היישובים בעוטף, "בזמן שהמשפחה שלי באוויר. אני מבין לליבכם, כל המפונים. כבר היינו בכל הרצועה כמעט. וממשיכים עד שיהיה פה טוב יותר".
5 צפייה בגלריה
טל חיימי ז"ל, אורן גולדין ז"ל וליאור רודאיף. החטופים מניר יצחק עדיין בשבי
(באדיבות מטה משפחות החטופים)
"צריך לזכור שזה היה יום שבת. חצי מהכוחות היו בבית", אמר סמל ניצן חיימוביץ, התותחן בצוות, תושב תל אביב. "אנחנו נלחמים בכל הרצועה ונמשיך. תחילת הלחימה הייתה על הגדר, אם היינו עוזבים אין לדעת כמה מחבלים היו מגיעים. אם היינו מתעסקים במוצב סופה עצמו הבית שלכם היה נכבש, ויש את הקיבוצים שזה אתם וחולית ונוספים, ושעות רבות היינו הכוח היחיד שיכול להגן. עשינו הכי טוב שיכולנו, אם היינו יכולים למנוע הכול - היינו עושים זאת".
בשבי ברצועת עזה, עדיין מוחזק החטופים תושבי הקיבוץ, ליאור רודאיף (61), נשוי ואב לארבעה, אורן גולדין (33) ז"ל וטל חיימי (41) ז"ל.
