50 מתו מירי, שבעה נרצחו בדקירות, ארבעה נהרגו מפיצוץ מטען חבלה ושניים נשרפו למוות. מתחילת השנה נרצחו 63 בני אדם בחברה הערבית. רובם עברו במקרה בקו האש, נקלעו לקטטה או נרצחו בתוך ביתם. ynet ו"ידיעות אחרונות" מביאים את קולותיהם של הורי קורבנות האלימות בחברה הערבית על האבל, ההתמודדות והתקווה לשינוי במצב.
בדיעה, אמה של ג'והרה כניפס (28), שנרצחה ב-7 ביוני בשפרעם
עבר יותר מחודש מאז שהבת שלי נרצחה, ואין שום התפתחויות בחקירה. כל מה שאני שומעת מהמשטרה זה שהם "מטפלים ברמה גבוהה". אני רוצה להאמין להם אבל לא יכולה, כי אנחנו לא שומעים שום דבר חדש בנושא.
לא ציפיתי שיבוא יום ואקבל שיחה שהבת שלי נרצחה, בהיותה צעירה נועזת ונמרצת, שלווה ואוהבת לעזור, שהיו לה מערכות יחסים טובות עם כולם ולא היו לה אויבים. הזדעזעתי כשהיא הפכה לקורבן של פשע. חצי שעה לפני הירצחה היא דיברה איתי בטלפון ושאלה אותי אם הכנתי לה אוכל.
אלימות במגזר הערבי
(צילום: אביהו שפירא, אבי חי)
יו"ר רע"מ מנסור עבאס בריאיון לאולפן
(צילום: אביהו שפירא, אבי חי)
אנחנו משפחה טובה ואוהבת שלום. רציתי שהבת שלנו תישאר לצידנו, אבל איבדנו אותה והכאב אופף אותנו. לפעמים אני נכנסת לחדר של ג'והרה, מחבקת את בגדיה ובוכה עליה ועל הפרידה ממנה. רק לפני כשבוע חזרתי לעבודתי, ואני מנסה להסתגל ולהמשיך כאילו הבת שלי בחיים.
חבל שאנחנו הולכים לישון ומתעוררים כל בוקר לחדשות על עוד מקרה אלימות. כולנו צריכים לשלב ידיים בנסיבות כאלה. האחריות מוטלת על כולם, שכן לחברה שלנו יש זכות לחיים טובים יותר ממה שעובר עלינו.
וג'די, אביו של עלי פאכורי (16), שנרצח ב-16 ביוני בנצרת
6 צפייה בגלריה
"כשאנחנו מסתובבים בבית או יוצאים ביחד בלעדיו, אנחנו מתחילים לבכות". וג'די פאכורי (שמאל) ובנו שנרצח עלי
עלי נורה למוות לפני יותר מחודש יחד עם בן דודו מחמוד בתוך המכונית שבה ישבו, ועד עכשיו אין התפתחויות במקרה שלהם. אני אישית לא רוצה שום דבר מהרוצח. אלוהים יעניש אותו. רק רוצה לדעת למה רצחו אותם.
מאז שהבן שלי נרצח אנחנו מרגישים את הכאב הגדול וזה לא קל. כשאנחנו מסתובבים בבית או יוצאים ביחד בלעדיו, אנחנו מתחילים לבכות. אמי לא מפסיקה לבכות כשהיא בחדר שלו, היא נזכרת בכל רגע ורגע עם הנכד שלה. אני לא יודע מתי יחסלו את תופעת הפשיעה הזו כדי שנוכל לחיות בביטחון וללא סכנת חיים.
מוחמד, אביו של עמאר חוג'יראת (4), שנרצח ב-6 בינואר בביר אל מכסור
האווירה אצלנו קשה מאוד. עד היום הבנים שלי מביטים מחלונות הבית וקוראים לעמאר ומחכים שהוא יחזור. הם לא מאמינים שאיבדו את הדבר הכי יקר שהיה להם. התמונה של עמאר ביום שנרצח מלווה אותנו כל הזמן. החיים שלנו השתנו. נהייתי חסר מנוחה. גם כשאני יוצא מהבית עם הילד שלי עומר, אני מרגיש שהוא נמצא בסכנה. אני הולך איתו תוך כדי שאני מנסה להגן עליו מחשש שייפגע מכדור ויאבד את חייו.
מאז האסון לא יצאתי לעבוד, כי כל הזמן אני תומך באשתי וילדיי שבוכים יום ולילה. אני לא יכול להיות רחוק מהם. עמאר נולד אחרי שחכינו לו 17 שנה, ואיבדנו אותו תוך שניות. כואב לי, ואני עושה הכול כדי להעניק לבני משפחתי את הביטחון האישי שאיבדנו ואת כל מה שהם צריכים.
אני מטיל על המשטרה את האחריות לאלימות ולפשעים. הם צריכים לאסוף נשק, זו משימה שהם יכולים לבצע. מצער אותי שיש עורכי דין שמגינים על פושעים שפשעיהם הוכחו, כאילו הם אומרים להם "תמשיכו לרצוח ואנחנו נייצג אתכם".
הילד שלנו עמאר נרצח בגלל סכסוך על גניבת חול. חבל שהאלימות נמשכת ולוקחת חיים של חפים מפשע.
נאג'ח, אביו של עיסא אבו אלקיעאן (12), שמת מפצעיו ב-14 ביולי לאחר שנפגע בהצתה בחורה
עיסא היה רק בן 12 כשנשרף למוות עקב סכסוך שלא היה לו שום קשר אליו, כשאנשים הציתו בית עסק לתיקון טלפונים והוא היה בפנים.
מצידי סלחתי למשפחתם של המבצעים, והשארתי את התיק למשטרה ולחוק כדי להעניש את מי שרצח את בני, כי מדובר ברצח.
לאחר שבני נפגע מכוויות, הייתי לצידו בבית החולים במשך 55 יום. פעם אחת הוא התעורר, שתה ודיבר וסיפר לי על מה שקרה. שמחנו מאוד שהוא יחזור לחיים בהדרגה, אבל לצערי הוא מת. זה מאוד כואב לחיות בלעדיו. החיים כבר לא נורמליים וכל יום אנחנו שואלים עליו בכל מקום.
אני קורא לכולם להפסיק את האלימות וההרג, ולפתור כל סכסוך בלי אלימות שעלולה לגרום כאב ועצב.
עבאס, אביה של רזאן עבאס (17), שנרצחה ב-9 במרץ בכפר כנא
רזאן נרצחה בתוך הבית, מכדור תועה מחילופי אש בין קבוצות עקב סכסוך. הכדור פגע בפלג גופה העליון ומותה נקבע במקום. אבל גם עכשיו הירי בכפר כנא לא פוסק.
אף אחד לא יכול להרגיש את גודל הכאב שמלווה אותנו, פרט לאלה שאיבדו בן או בת ברציחות. הצער שלנו גדול על בתנו היקרה, שנרצחה ללא כל אשמה ובדם קר. בהדרגה אנחנו חוזרים לחיינו, אך איננו יכולים לשכוח את הבת היקרה ללבנו.
למרות מה שקרה לנו, ולאחר שאנשים רבים דיברו על האירוע והנושא הועלה בהרחבה, הירי עדיין מאיים על חייהם של רבים ביישובים ערביים, ומצער שכל כך הרבה אנשים לא לומדים מטעויות, ובמקום זאת הם ממשיכים לירות ולפגוע באחרים.
חייבים לשתף פעולה למיגור התופעה על ידי דיווח על כל מי שנושא נשק שהורג חפים מפשע. הנשק הזה לקח מאיתנו את הבת שלנו, את השתתפותה במסיבת הסיום וכל דבר יפה ומשמח שהיה צפוי לה בהמשך חייה.
