השיח הציבורי התמקד בימים האחרונים בהחלטה של שר האוצר אביגדור ליברמן להתנות סבסוד מעונות במיצוי כושר השתכרות, מה שיוביל לכך שאלפי אברכים יפסיקו ליהנות ממנו. אלא שבאותו זמן עבר מתחת לרדאר אירוע אחר וחסר תקדים בתחום הדת והמדינה: בחירתה של אסתר אלקין, רואת חשבון חרדית, כנציגת ציבור במינהל קהילתי בירושלים.
למי שאינו בקי בנושא, המינוי הזו עלול להישמע כאיזוטריה, אבל המינהלים הקהילתיים בירושלים הם מעין מיני-עירייה, שעסוקים במתן שירותים לעשרות אלפי אנשים, וגדולים בנפח הייצוג שלהם מרוב הרשויות המקומיות בישראל. הסיפור היבש הזה מגלם בתוכו סוגיה ענקית: לראשונה נבחרה אישה חרדית – בתמיכת רבנים! - כנציגת ציבור במנהל קהילתי בירושלים.
במבט ראשון יש שיאמרו שהמינוי מעיד על תופעה חיובית. סוף סוף החליטו הרבנים שהגיעה העת לכך שגם נשים ישבו ליד שולחן מקבלות ומקבלי ההחלטות. מזה כמה שנים פועלות נשים חרדיות במסגרת תנועת "נבחרות" שמקדמת ייצוג נשים חרדיות בפוליטיקה, והן אלו שלהן מגיע הקרדיט למהלך. אבל בחירתה של רו"ח אלקין היא סיפור אחר. היא נבחרה מסיבה פשוטה: אם לא הייתה נבחרת, החרדים היו מפסידים נציג מטעמם במינהל.
למה? הסיבה היא החלטה מקומית שקיבעה ייצוג מינימלי של שתי נשים בהנהגה הנבחרת של המינהל הקהילתי. לפיכך בחרה ההנהגה החרדית בהחלטה הפרגמטית והציבה מועמדת אישה, בניגוד מוחלט לעמדות שהציגו ההנהגות החרדיות לאורך שנים רבות.
אני לא מכיר את רו"ח אלקין באופן אישי. מן הסתם מדובר באישה ברוכת כשרונות שתהיה נציגת ציבור מעולה. ועם זאת, כאישה, אין ספק שתמיכתם של הפוליטיקאים החרדים נבעה רק מהצורך לשמור על ייצוג בעבור הציבור שלהם, ולא משום שהחליטו שדווקא היא הנציגה המועדפת עליהם.
חשוב להבין את המשמעויות הרחבות של המהלך. באין ספור סוגיות אחרות מקפידים הפוליטיקאים החרדים להציג עמדה נחרצת שלפיה אין להם יכולת או כוונה להתפשר. זה הוביל לכך שגורמים ליברליים רבים נאותו בשנים האחרונות להיכנע לדרישות שונות של חרדים - מטעמי "רב תרבותיות" מזויפת – ולהתרפס בפני אג'נדות שמרניות קיצוניות, לרוב על חשבון נשים. כך התפתחה בישראל תופעת ההפרדה המגדרית לממדי ענק, וכך התקבעה בפוליטיקה הישראלית התפיסה שלא ניתן לכפות על החרדים ייצוג פוליטי לנשים, מחצית מהציבור.
הלקח המרכזי שראוי ללמוד הוא שניתן, כדאי וראוי להחליט שבמקומות מסוימים, בנושאי מפתח, לא יהיו יותר פשרות על ערכי ליבה ליברליים. לא כל דבר שהפוליטיקאים החרדים מציגים כ"ייהרג ובל יעבור" אכן יהיה כזה, אם הם יבינו שעמדתם לא התקבלה.
במועצות של הרשויות המקומיות יושבים בימים אלו פוליטיקאים חרדים בקואליציות עירוניות שהחליטו זה מכבר להפעיל בעצמן תחבורה ציבורית בשבת, או להקים מרשמי זוגיות לזוגות שלא יכולים או לא מעוניינים להירשם ברבנות. למעט מחאה רפה, אף אחד מהם לא קם על רגליו ועבר לספסלי האופוזיציה. הסיבות כאמור הן פרגמטיות להחריד: לפוליטיקאים החרדים יש אינטרסים רבים, לגיטימיים בהחלט, והם צריכים לעמוד על המשמר בעבורם. כשהם צריכים להתפשר בכדי לשמור על מרביתם - מתברר שהם עושים זאת, גם אם לא בשמחה.
אורי קידרצילום: גיא גלעדהרכנת הראש הליברלית בפני ערכים שמרניים אינה תופעה ייחודית לישראל. בכל הדמוקרטיות המערביות יש התנגשויות ערכיות ומקבלי החלטות ליברליים ששוכחים שגם לציבור שבחר אותם יש עמדות. גם בישראל הגיע הזמן לשרטט קווי גבול ברורים, גם אם חלקם יגררו זעקות שבר מצד הפוליטיקאים החרדים. עם התעקשות מספקת, נגלה שגם הם מסוגלים לגמישות מפתיעה ולפוליטיקה פרגמטית.
כל מה שצריך לעשות זה ללמוד להגיד להם, מדי פעם, שגם לציבור הליברלי יש ערכי ליבה שהוא לא יתפשר עליהם. אפרופו, גם לממשלה יש הזדמנויות רבות לעשות זאת. חשוב לוודא שהיא לא שוכחת את זה בכל פעם שיעקב ליצמן, משה גפני או אריה דרעי בודקים אם המדינה עדיין קופצת לדום בכל פעם שהם דורשים ממנה לעשות זאת.
- אורי קידר הוא מנכ"ל תנועת "ישראל חופשית" לשינוי יחסי דת ומדינה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
