חוק הגיוס החדש שיובא לכנסת, ופרטיו נחשפו אמש (יום רביעי), שם שוב על השולחן את סוגיית השוויון בנטל. הפעם הנושא הזה עולה בימים רגישים למדי, וברקע חוק הגיוס החדש שנחשף רגע לפני שיגיע לחקיקה בכנסת, לוחמים רבים שמצאו את עצמם נלחמים בעזה ובחזיתות השונות חודשים ארוכים כשהם משאירים הכול מאחור, מתחילים לשתף בתחושות קשות בנוגע לסוגיית אי-גיוס החרדים לצבא. "אי-אפשר לדבר על אחדות, בלי שותפות של כולנו", הם אמרו אמש ל-ynet.
לרונאל עדני, שגויס למילואים בארבעת החודשים האחרונים ושירת כלוחם ביהודה ושומרון, יש בטן מלאה על אי-השוויון בנטל בין המגזרים בחברה הישראלית. "מכעיס מאוד וצורם שציבור כל כך גדול נעדר מכל חובה שהיא ולא נכנס תחת האלונקה", אמר, "זה נכון בשגרה וזה נכון כפליים במלחמה קשה כמו זו שמתרחשת עכשיו. למדינת ישראל אין פריווילגיה להמשיך עם המצב המעוות הזה ועינינו הרואות שהיא גם זקוקה לחיילים נוספים שיישאו בנטל הצבאי והיא פונה למקורות אחרים או מעמיסה עוד על כוח המילואים. מה שנוצר בפועל בישראל זה שני מעמדות בחברה הישראלית - מעמד נתרם שנהנה מזכויות יתר ומעמד תורם שסובל מחובות יתר, ללא כל שוני שמצדיק זאת".
כחלק מהשינוי בחוק הגיוס, שירות המילואים יוכפל פי ארבעה, מדי שנה, ושירות החובה יחזור ל-3 שנים - גם רטרואקטיבית עבור חיילים פעילים - בזמן שהפטור מגיוס לחרדים וערבים יוותר ללא כל שינוי. ראש הממשלה בנימין נתניהו נשאל אף הוא האם תפיסתו בנוגע לחוק השתנתה בגלל המלחמה, והשיב במסיבת העיתונאים שקיים הערב: "אנחנו דנים בזה (בחוק - נ"פ) אבל אני מניח שהוא יעבור".
עדני טוען כי מדובר במדיניות של ממש. "המדינה מעדיפה להכביד עוד יותר על הציבורים שכבר תורמים בהמוניהם, מאשר לנסות להתחיל להעביר חלק מהנטל גם לאוכלוסייה שלא נמצאת במקומות האלה", אמר על ההחלטה להאריך את שירות החובה לשלוש שנים. "מדינת ישראל לא תוכל להמשיך להתקיים עם המגמה הנוכחית, אין למודל העקום הזה שום אפשרות להתקיים עוד שנים רבות, ובסוף המגזרים התורמים יכרעו תחת החובות המוטלות עליהם בשביל להמשיך להחזיק אותו".
"סיימתי כמעט ארבעה חודשי מילואים בגזרת ג'נין ואני לא חושב שנתקלתי בחרדים במסגרת הגדודית שלי", שיתף עדני. "הם לא היו שם כי ההנהגה הרבנית והפוליטית שלהם בשיתוף פעולה עם המדינה ומוסדותיה השלטוניים מעודדים אותם להישאר בישיבות ולא להיות חלק מהמדינה ולהשתלב בחברה הישראלית. זה נכון לצבא וזה נכון למעגל העבודה, שהוא לא פחות חשוב. אני חושב שכן קיים רצון לשרת בקרב צעירי המגזר החרדי, אבל אלה לא יגויסו בגלל לחץ חברתי בעידוד המדינה".
לדבריו, תחושות הכעס הללו עוד היו קיימות בטרם החלה המלחמה, אך התחזקו לאחר 7 באוקטובר. "לגבי השירות הצבאי חשבתי שנכון לפטור אותם, או חלק גדול מהם, נוכח ההתנגדות הגדולה בחברה שלהם. אבל היום יש לי מחשבות מעט שונות לנוכח הנסיבות, ואני חושב שאין לנו אפשרות לוותר על כל כך הרבה אנשים ללא סיבה אמיתית. התנדבות בזק"א ועוד מסגרות כאלה ואחרות יכולה להוות אולי תחליף אזרחי לשירות צבאי. אבל רוב הציבור החרדי לא נמצא גם בהן ו'נתלה' על המעט שכן נמצאים שם".
גלעד ארליך גויס למילואים מיד אחרי הטבח, וחודשיים מתוך הארבעה שחלפו מאז הוא לחם בעזה ויצא עם תובנות: "צריך להפיץ את האחדות. במילואים כולם היו ביחד, קיבוצניק מהצפון, דתל"ש מגוש עציון ודתי מעפרה. במשך ארבעה חודשים היינו ביחד, ומדי פעם היו ויכוחים פוליטיים, אבל הכול ברוח טובה. היה ייצוג של כל המגזרים, למעט חרדים וערבים. ערבים אני מבין למה אין, אבל חרדים הם חלק מאוד חשוב וגדול מהאוכלוסייה. אני דתי. למדתי בישיבה ודחיתי גיוס כדי ללמוד תורה, זו הוכחה שאפשר גם ללמוד תורה וגם לשלב צבא. יש המון מסגרות שמותאמות לציבור החרדי".
"יש פה אבסורד", אומר ארליך על ההחלטה להאריך את שירות החובה, "הייתי מצפה מהציבור החרדי שאם הם מדברים על אחדות, שיבינו את גודל השעה, ואת גודל האירוע. לא סתם אומרים שחסר אנשים". לפי הערכת אכ"א המחסור לשנה הקרובה עומד על כ-3,500 חיילים, בין היתר בצל החללים והפצועים הרבים במלחמה.
"חסרים לוחמים ושזה יגיע מהמנהיגים של הציבור, שידחפו להתגייס לפחות את אלה שיכולים ואמורים לשאת בנטל הזה ורק אחר כך להאריך את השירות של אלה שכבר משרתים. זה לא רק העניין של החובה והרצון שיהיה פה שוויון בנשיאת הנטל, אלא גם מתוך רצון שגם הציבור החרדי יהיה חלק מהאירוע הזה ואין יותר ערבות הדדית מלהבין שיש פה אירוע מלחמה שנמשך כבר חודשים ארוכים ומה יותר מערבות הדדית לעזור לעם ישראל שנלחם, שמשפחות רבות ממנו קורסות תחת הנטל הזה".
לדבריו, הוא מדבר מתוך כאב, שכן נושא השוויון בנטל נגע בו במיוחד במהלך הלחימה. "אם רוצים שתהיה פה תחושת אחדות, אחרי כל המלחמה הנוראית הזו, הם צריכים להיות חלק מזה. אני זוכר שיצאתי לאפטר של 48 שעות ונהניתי ללכת בשוק בירושלים ולראות שהכול בשגרה כי בשביל זה אנחנו נלחמים ופתאום אתה רואה חבר'ה חרדים יושבים ומבלים ולי זה מאוד צרם. הכעס לא היה על עצם הבילוי, אלא על ההרגשה שיש פה ציבור שלם שלא חווה את המלחמה בכלל, לא בשדה הקרב ולא בעורף. הם נמצאים ברשתות החברתיות אבל לא נמצאים איתנו בשטח, במלחמה. זה לא חדש, אבל התחושה היא שאם מדברים על אחדות, היא כוללת גם שוויון בנטל".
עוד מוסיף ארליך כי התחושות האלה היו איתו שם תמיד, אבל הן התחזקו מאז תחילת הלחימה: "המלחמה מאוד חידדה את זה שמשהו פה צריך להשתנות. זה לא מתוך שנאה לחרדים. אי-אפשר שכמות מאוד קטנה סוחבת להרבה אנשים. אי-אפשר לדבר על אחדות, בלי לדבר על הפיל בחדר. לפעמים עולים קולות של מרמור שיקראו לנו עוד פעם למילואים, והתחושה היא שאם הייתה עוד התגייסות של חרדים - העול היה מתחלק בין כולם".
"דווקא מתוך הרצון לאחדות והערכה ללומדי התורה, אנחנו מבינים שאנחנו רוצים שותפות, וצריך ללמוד לשמור על אורח החיים שלהם", הוא מסביר, "גם אני הגעתי לצבא והשתניתי אבל השאלה מה עומד מנגד. אני מבין את החששות, אבל אפשר למצוא את הפתרונות כמו למשל פלוגות נפרדות".
ארליך טוען שהתנדבות בזק"א ובעמותות השונות אינה דומה לגיוס חובה. "יש משמעות לצמד המילים 'גיוס חובה'. כשזה לא במסגרת, אתה מחליט מה ואיך וכמה וזה לא דומה למישהו שהוא חייב ואם הוגדר בחוק משהו, גם אם זה קשה וסותר את אורח החיים, זה עדיין חשוב אם המדינה חשובה לך. הבן שלי שאל אותי 'חזרת ולא יקראו לך שוב?', החרדי שמתנדב בזק"א או בידידים לא צריך לתת את התשובות לילד שלו שהוא ילך ולא יודע מתי יחזור. זה הבדל משמעותי. אי-אפשר לדבר על אחדות, וביחד, ושיח שונה, בלי שותפות של כולנו".
חוק הגיוס החדש כאמור לא ייגע באוכלוסיות כמו חרדים וערבים. בצבא מודים היום שרק 450 חרדים, מתוך מאות רבות שהגישו בקשה להתנדבות, אכן התנדבו בתחילת המלחמה לצה"ל במה שמכונה "שלב ב'": טירונות קצרה ואז שחרור הביתה וקריאה בהתאם לצורך לתפקידים עורפיים, בעיקר בפיקוד העורף.
5 צפייה בגלריה
נתניהו נפגש עם המתגייסים החרדים בתחילת המלחמה. בפועל רק מאות בודדות התנדבו
(צילום: איתי בית און/לע"מ)
אחד מהם הוא שמעון, שמספר: "תמיד היה לי את החלום להתגייס". עם זאת, הוא מסביר: "זה לא היה אפשרי מכל מיני סיבות, חברתיות בעיקר. מאז שהחלה המלחמה, משהו בי השתנה. רציתי להיות שותף ולקחת חלק. לשבת בבית ולראות חיילים מוסרים את נפשם ונופלים כשאני בבית, לא עשה לי טוב. הרגשתי שזה משהו מבפנים שקורא לי לרצות להתנדב לצה"ל".
שמעון מודע לביקורת על אי-השוויון בנטל, אך הוא טוען כי זה לא הזמן להתנגח בחברה החרדית: "לכל דבר יש את הזמן שלו. החברה החרדית בעצמה עוברת שינוי ואיתי בטירונות יש עוד עשרות חרדים שהרגישו את הצורך להתנדב כמוני. אני לא אומר שעכשיו כל החרדים התגייסו ואני גם לא בטוח שהצבא צריך ורוצה אותם, אבל עובדתית, נראה שיש איזושהי מגמה של חרדים שמעוניינים לקחת חלק".
עם זאת, מסות של גיוס חרדים או ערבים לשירות צבאי, לאומי או אזרחי, לא צפויות לנוכח החוק החדש, שישפיע בעיקר על העומס שחולק המגזר החילוני והדתי. בצבא זיהו עלייה קלה מאז המלחמה בכמות המתגייסים לגדוד "נצח יהודה" ולפלוגות הדומות בגבעתי ובצנחנים, של כמה עשרות צעירים שהוגדרו על ידי המדינה כ"חרדים". בסך הכול משרתים בצה"ל במילואים 25% מסך הגברים בישראל בגילים 21 עד 40 שעשו שירות חובה ואחוז חד-ספרתי מכלל האוכלוסייה.
פורסם לראשונה: 21:57, 07.02.24
