קשה לדעת בוודאות למה נועדה הצעת ההחלטה שאמורה לעלות היום (ראשון) בישיבת הממשלה, שלפיה ערכי הציונות ינחו את עיצוב מדיניות הממשלה ופעולותיה. לא מובן במה יועיל המהלך, אך ברור שהוא גורר בעקבותיו לפחות נזק כפול: חיזוק תחושת ההדרה של המיעוטים לצד משיכת אש מצד מבקרי ישראל בעולם, בעיקר אלה המאשימים אותה בגזענות.
על פי ההצעה של השר יצחק וסרלאוף (עוצמה יהודית), "ערכי הציונות, כפי שהם באים לידי ביטוי ב'חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי', יהיו ערכים מנחים ומכריעים בעיצוב מדיניות המינהל הציבורי, מדיניות הפנים והחוץ, החקיקה והפעולות של הממשלה וכלל יחידותיה ומוסדותיה, הן בשלב עיצוב המדיניות הציבורית והן בשלב ההטמעה והביצוע - ובלי לגרוע מהעקרונות המעוגנים בחוקי היסוד".
גם מי שאינו נושא כמוני את השם הרצל, יודע שהתנועה הציונית קמה כדי להקים בית לאומי לעם היהודי במולדתו ההיסטורית. את מימוש החזון הזה אנחנו חוגגים מזה 75 שנה, כל אחד בדרכו – מי במנגל, מי בתפילה, ומי בדיונים הבלתי נגמרים על פניה הרצויים של המדינה. מעבר להצלחה האמורה בהשגת היעד, לא ברור מה הם ערכי הציונות שאליהם מפנה החוק.
למשל, יצרנות היא ערך ציוני, כפי שתיאר בנימין זאב הרצל ברומן המכונן "אלטנוילנד", ואזכיר שהצעתו לדגל כללה שבעה כוכבים, כנגד שבע שעות עבודה ביום: "הנני מתאר לי בדמיוני דגל לבן, ועליו שבעה כוכבי זהב מזהירים. היריעה הלבנה תהיה לאות על טהרת חיינו החדשים, ושבעת כוכבי הזהב אות על שבע שעות עבודתנו ביום. כי בשם העבודה ידגלו היהודים ההולכים אל ארצם החדשה". האם מוסדות חינוך שנמנעים מלימודי ליבה, וכך פוגעים ביצרנות, מקדמים ערכים של ציונות? ומה לגבי התכנים שמלמדים בהם? שמא דווקא מנחילים שם התנגדות לציונות, למדינה שקמה ביוזמת התנועה שאת שמה נושא החוק, לסמליה ולמוסדותיה?
עם הקמתה, הציונות התכוונה לתת לדת מקום כמרכיב תרבותי בחיים הציבוריים, אך להפריד אותה מהמדינה. הציונות כפי שחזו אבותיה הייתה ליברלית ופלורליסטית, ואצטט את בן דמותו של הרצל באלטנוילנד: "ולפיכך אני אומר לכם, שאף אתם תחזיקו בכל היסודות האלה, שעשו אותנו לעם גדול: חופש הדעות, רוח הסובלנות ואהבת הזולת. רק אז תהיה ציון לציון". בספר ההוא, ד"ר גאייר שהתנגד להשתתפות זרים בחברה החדשה, נדחה בעצמו בהצבעה, בעוד ראשיד ביי, שאיננו מצאצאי יעקב אבינו, זוכה לשוויון מלא.
אני לא תמימה. יוזמי ההצעה לא חותרים לבסס כאן ערכים ליברליים. זאת ועוד, החרדי הממוצע כנראה לא חושש מההשלכות עליו. מאידך, סביר שבני המיעוט הלא-יהודי הגדול (ערבים, דרוזים ואחרים) יחשבו שהיוזמה מכוונת אליהם ולמעמדם למול הרוב היהודי. אפשר לסלוח למי שיחשוד שעם אימוץ ההחלטה המוצעת, המצטרפת אל חוק הלאום, הממשלה רואה שני סוגי אזרחים: יהודים שחוסים תחת מטריית הציונות, ואחרים.
טובה הרצלמזה שנים, וביתר שאת מאז ועידת האו"ם בדרבן ב-2001, יש המאשימים את ישראל בגזענות, ואפילו באפרטהייד, שלטון המבוסס על הפרדה חוקית בין חלקי אוכלוסייה וזכויות לא שוויוניות. רוב ההאשמות הללו מתייחסות להתנהלות ישראל ביהודה ושומרון, ואפשר להשיב להן במונחים של אילוצים ביטחוניים, תקווה לפתרון במשא ומתן וכו'. אבל משתמע שההצעה החדשה תחול בתוך הקו הירוק. דמיינו איך היינו אנחנו – ישראל, יהודים באשר הם וידידנו בעולם – מגיבים לחוק שיוצע במדינה דמוקרטית כלשהי, וממנו עולה שיהודים אינם אזרחים שווי זכויות. כמה רעש היינו מעוררים אילו כינויים היינו מדביקים למחוקקים ולעם שמשתף אתם פעולה. לכך אולי כיוון מי שניסח את ההצעה, שבסופה כתב "מבלי לגרוע מהעקרונות המעוגנים בחוקי היסוד". לכאורה, יש כאן רצון להרגיע שזכויות כולם מובטחות בחוק, ואין סיבה לדאגה.
לכן נשאלת השאלה, מה התועלת בהצעה? אילו פעולות מנועה הממשלה מלקדם ולבצע בהיעדרה? אם היא לא נועדה להעדיף ולהפלות, האם לה לו מטרה מוחשית, חוץ מלהוכיח אדנות, תוך יצירת נזק נלווה, הן בחיזוק המאשימים אותנו בגזענות, והן בקושי להתגונן נגד ההאשמות הללו? ואם היא נועדה להעניק זכויות לאלו ולגרוע מאלה, ראוי לנו לשאול את עצמנו, ולהשיב בכנות, מה המשמעות לגבינו, לגבי זהות ישראל ועתידה כמדינה דמוקרטית.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ וכיהנה כשגרירה בדרום אפריקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
