כ-30 אלף תלמידים יצאו מדי שנה בעשורים האחרונים למסעות בפולין. יחד עם הניצולים הם עברו בין מחנות ההשמדה, שמעו מהם את הסיפורים המצמררים מהגטאות, וזכרו בדמעה ‑ ועם דגל ‑ את ששת המיליונים שנספו.
המסעות הפכו לחלק בלתי נפרד מלוח השנה ולציר מרכזי בעיצוב זיכרון השואה. לקראת המסעות קיימו בתי הספר פעילויות רבות, בהן מפגשים עם שורדי שואה ושיעורי הכנה. אלא שהקורונה הקפיאה את המסורת החשובה הזאת: המסעות לא חודשו מאז שהמגפה פרצה, ולמעשה נשכחו.
באופן רשמי, במשרד החינוך מתייחסים למסע כ"עוגן בטוח להמשך לימוד הזוועות שהתרחשו על העם היהודי". אבל בפועל, מהמילים הללו לא נשאר הרבה, ולא כולם מוכנים להשלים עם המציאות החדשה. עכשיו, עם החזרה הזהירה לשגרה, קוראים הורים, תלמידים ואנשי אקדמיה להחזיר גם את המסעות לפולין ‑ ולהרחיב את הפעילויות והלמידה בנושא, בתקופה שבה השורדים שחוו את הזוועות הולכים ומתמעטים. יש מי שטוען כי משרד החינוך, שאסר על בתי הספר להוציא משלחות, גם לא דאג לחלופות של ממש למסעות.
"התלמידים היו עסוקים חודשים בהכנות למסעות, שהיו שיא בתהליך הלמידה, ההפנמה והעיבוד של זיכרון השואה ‑ דרך העיניים, הלב והרגליים", אומרת סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית אודליה שינדורף. "מרגע האיסור על יציאת המשלחות נעצר למעשה כל העיסוק בזיכרון השואה, שבא לידי ביטוי רק בפרקי למידה לבגרות להיסטוריה. מאז לא נעשתה חשיבה מה התחליף הראוי למשלחות, ואיך ניתן להמשיך. ברור לכולנו שיש סיכון בריאותי רב ביציאת משלחות והחששות גדולים, לכן אני קוראת למשרד החינוך: אל תזניחו את הנושא. תעשו חישוב מסלול מחדש. שני שנתונים כבר הפסידו את החיבור לזיכרון השואה, בואו לא נגרום לעוד מחזור לפספס את ההזדמנות. ישנו תקציב ייעודי למסעות שנותר מיותם במשרד החינוך. אסור לנו להרים ידיים".
משרד החינוך: "השרה הנחתה לדון בהחזרת המסעות בחורף הקרוב"
חן קדם מקטובי מאריאל, אמו של תלמיד כיתה י"ב אורי שלא יצא למסע, שיגרה מכתב לראש הממשלה נפתלי בנט ולשרת החינוך יפעת שאשא ביטון בבקשה להחזיר את המסעות. "המסע לפולין הוא אבן דרך משמעותית בעיצוב זהותם של בני הנוער כאזרחי מדינת ישראל", היא מסבירה. "היציאה למסע בגיל התיכון, בעיתוי העדין הזה, תחת המסגרת החינוכית, מעניקה חוויה עוצמתית שאין לה תחליף. הקורונה היא כבר לא תירוץ. ממשלת ישראל מובילה קו ברור של משק פתוח ושמיים פתוחים. אין סיבה שהמסעות לפולין לא יתקיימו בשנת הלימודים הנוכחית".
"למדנו לבגרות בהיסטוריה על השואה והתקומה, ציפינו למסע ורצינו לחוות ולראות במו עינינו את הכל", אומר בנה של חן, אורי. "כשהתבשרנו כי גם השנה לא נצא לפולין, פניתי לאמא שלי וביקשתי ממנה לסייע. אנחנו לפני הגיוס לצבא, הזמן הזה לא יחזור. זו חוויה מעצימה שחייבים לעבור אותה".
פרופ' יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב חושש כי ללא המסעות ‑ וללא תחליפים ראויים, כמו הקרנת סרטים על השואה וסרטונים שיספרו את סיפורם של הניצולים ‑ ייתפס נושא השואה כעוד פרק בשיעורי ההיסטוריה. הוא גם לא מקבל את הטיעון כי המסעות לא חודשו בשל סכנת ההדבקה בפולין, אחרי שמערכת החינוך חזרה לפעילות כמעט מלאה. "טיעון שכזה היה נכון אם נמל התעופה היה נסגר", הוא אומר. "כל מי שסבור שניתן להקפיא את המסעות לפולין, ועדיין להחדיר בתלמידים את מורשת השואה, כדאי שיזכור כי לא מספיק לקרוא עליה ‑ אלא חשוב להיחשף אליה במקומות שבהם היא התרחשה".
לדבריו, "החשיפה הזאת קושרת את הצעירים רגשית לנרצחים, מאפשרת להם לחוות על בשרם את הזוועות וסודקת את חומת המגן שרבים יצרו כדי להימנע מעיסוק ברצח עם. היא גם מפתחת את הזהות הישראלית-יהודית ואת החמלה והאמפתיה לחלש ולנרדף. את השואה אסור ללמד כמו שמלמדים גיאוגרפיה, היסטוריה ומתמטיקה".
גם פרופ' זהבית גרוס, ראש מרכז סאל ואן גלדר לחקר הוראת השואה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, חושבת שחידוש המסעות הכרחי במיוחד ‑ וטוענת כי יש לבצע לקראת החזרתם היערכות מוקדמת. "המסעות מהווים אתגר למערכת החינוך, שכן הם מעוררים שאלות בסיסיות של זהות, ישראליות ויהודיות", היא אומרת. "צריך לקחת בחשבון שאחרי הקורונה אנחנו נמצאים בתקופה חדשה שהגבירה יסודות של אי-ודאות וטראומטיזציה, ולכן יש צורך במשנה זהירות. יש ליצור קבוצות חשיבה של מומחים לדיון מחודש על האופן שבו יש להנגיש את השואה לבני הנוער".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "שרת החינוך הנחתה את המשרד בראשות המנכ"ל לקיים דיונים בנושא החזרת המסעות בחורף הקרוב, ולבצע את הפעולות הנדרשות לכך ‑ בכפוף למגבלות הקורונה ובתיאום עם משרד הבריאות. הנחלת זיכרון השואה מהווה את אחת מאבני העבודה המרכזיות של מערכת החינוך, והנושא מוטמע בתחומים רבים ‑ בהם לימודי ההיסטוריה לבגרות, מסע 'משואה לתקומה', טקסים, ביקורים במוזיאונים ועוד".