בימינו נהוג להשתמש במושג "הפיכה משטרית" על מנת לתאר את ישראל ביום שאחרי הרפורמה המשפטית. הנחת המוצא המרכזית היא שאם נבחרי ציבור יבחרו את השופטים ישראל תהפוך לדיקטטורה. נטחנו עד דק הוויכוחים בשאלה אם בחירת שופטים בידי פוליטיקאים מימין או משמאל הופכת את בית המשפט לפוליטי. מה שלא נטחן עד דק זו האפשרות שהפיכה משטרית תגיע דווקא מהצד המפגין, כלומר מהצד של בית המשפט העליון ומערכת המשפט.
זה לא לגמרי מופרך. ראשית כי האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק ומערכת המשפט היום כבר הלכו את חצי הדרך לשם. שנית, בימים טרופים אלו אנו שומעים כלאחר יד אנשי ציבור מוכרים שאמרו - ושרדו כדי להפוך לגיבורים - שבמקרה שבו רשויות אכיפת החוק והביטחון יצטרכו לבחור בין מערכת המשפט לממשלה - עליהם להקשיב למערכת המשפט. כך למשל אמר ראש השב"כ לשעבר יורם כהן: "אם חס וחלילה נגיע למצב - שאני מאוד מקווה שלא נגיע אליו - שתהיה סתירה או שיהיה משבר חוקתי בין החלטות הכנסת או הנחיות הדרג המדיני לבין בית המשפט העליון - אני חושב שהם צריכים לשמוע לבית המשפט העליון ולא לשמוע לדרג המדיני". מפכ"ל המשטרה לשעבר אסף חפץ אמר: "אני מעריך שבמצב כזה המחוקק והכנסת, יצטרכו לדון איך מתייחסים להחלטת בית המשפט. המשטרה בראש ובראשונה מצייתת לפירוש ולהנחיות של המערכת המשפטית".
איזה חוסר אחריות מצד חפץ וכהן לזרוק רעיונות לאוויר ולא לבחון אותם. חייבים לתהות איך תיראה ישראל אם אכן תהיה פה הפיכה משטרית שבה רשויות החוק והביטחון יחליטו שהן כפופות ישירות לבית לבג"ץ; אם את מדינת ישראל תנהל ועדה קרואה בראשות "אסתר חיות ושות'" כשם קוד ל-DNA הרווח בבית המשפט העליון.
ב-2012 דחה בג"ץ על חודו של קול את העתירות נגד חוק האזרחות (איחוד משפחות). ה-DNA הבג"צי הפסיד אז בקול אחד בלבד לאסתר חיות ושות'; עוזי פוגלמן, חנן מלצר, ג'ורג' קרא וניל הנדל פסלו את חוק הפיקדון שמחייב מהגרי עבודה להפקיד 20 אחוז משכרם ועוד אחוז מסוים מהמעסיק עד ליציאתם מהארץ - חוק שמנע הישארות מסתננים. השופט נעם סולברג היה אז בדעת מיעוט, ה-DNA שלו קצת אחר; פסיקה דומה התקבלה גם ביחס לחוק השבות והגיורים הרפורמים. גם הדרישה להרוס את בית המחבל שהרג את החייל עמית בן יגאל נדחתה. יהיה מעניין מאוד לראות איך רשויות הביטחון מצליחות לנהל פה מלחמות כשהן כפופות ישירות לבג"ץ.
נוה דרומייהיו בוודאי מי שיאמרו: "פסיקות נהדרות. מזל שיש את בג"ץ". אלו בוודאי יהיו גם מי שיוצאים מדי מוצאי שבת לקפלן ולעיתים גם לחוג של ז'אן דארק, "ההתנגדות" בימי חמישי, מתוך חשש שלבג"ץ יהיה פחות כוח. למשל שחוק הפיקדון יישאר ויאפשר גם הגעה של מהגרי עבודה וגם את חזרתם למדינות שלהם; או חלילה, לא עלינו, שביתו של מחבל ייהרס עד היסוד.
והנה המעגל שחוזר על עצמו בשבועות האחרונים נסגר: אילו השמאל היה מאמין שיש ביכולתו לנצח ולהרכיב ממשלה בזכות בחירת העם הוא לא היה נאבק. הרי ממשלת שמאל או שמאל-מרכז תוכל בקלות לבטל את הרפורמה ולהרכיב מחדש את הוועדה לבחירת שופטים. הבעיה היא שהשמאל לא מאמין שהוא יגיע לשם וסומך על בג"ץ שימשיך לייצג אותו. שישראל תהיה ועדה קרואה בראשות "אסתר חיות ושות'".
- נוה דרומי היא אשת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
