זה היה אחד הקרבות המורכבים שחוו כוחות צה"ל ברצועת עזה, עם חמישה ניסיונות חוזרים לחסל חוליית מחבלים במשך כחצי יממה - ועקשנות של מפקד פלגה צעיר ממגלן - שלא ויתר.
16 בפברואר לא נצרב בתודעה כיום לחימה יוצא דופן בתמרון בדרום הרצועה. המהלך הקרקעי של אוגדה 98 בחאן יונס היה אז בעיצומו, כשחטיבת הקומנדו קיבלה משימה לפשוט על אחד ממוקדי הטרור הצפופים והעיקשים של חמאס בעיר הגדולה בשטחה ברצועה – מחנה הפליטים הקרוב לים, הרחק, יחסית, מהגבול עם ישראל. צפו בתיעוד הפריצה למרתף שבו הסתתרו המחבלים:
כוח מגלן מתפרץ למסתור אחרי חיסול המחבלים
(צילום: דובר צה"ל)
את חוד החץ למשימה הזו קיבל רב-סרן ג' (26), מפקד פלגת הפשיטה שהוקמה ביחידת מגלן במהלך המלחמה. ג' רצה לחסל כמה שיותר מחבלים במחנה הפליטים, וכבר אז הבין היטב את שיטת חמאס במלחמה: בצבא הטרור מבריחים ביחד עם האוכלוסייה את מרבית הפעילים מכל גדוד מקומי של חמאס, בזכות אזהרות הפינוי המוקדמות שצה"ל מעביר לתושבים.
התוצאה: לכוחות צה"ל שפושטים על עוד כפר או שכונה נשאר בעיקר למצוא ולהשמיד את המנהרות ומצבורי הנשק, להיזהר מזירות מטענים - ובמקרה הטוב להתמודד עם כמה חוליות גרילה קטנות שנותרו מאחור - עיקר הלחימה שניהל חמאס הוגדר כ"קרב נסיגה". "הפעם החלטנו להגיע בשקט למחנה הפליטים, שבו לא דרכה כף רגל של חייל. התגנבנו פנימה, כמה עשרות לוחמים מהפלגה, באמצע הלילה, בשקט-בשקט, מבלי שאף כדור אחד נורה", שחזר ג' בשיחה עם ynet, "ואז התמקמנו בעמדות נסתרות בין הסמטאות, וחיכינו לזריחה כדי להפתיע את האויב".
עם אור ראשון החלה ההמולה. למחבלים הרבים במחנה הפליטים נוספו עוד מאות מבית החולים נאצר הסמוך, שעליו פשט צה"ל כמה ימים קודם לכן. התוצאה: יותר מ-1,000 מחבלים חמושים היטב במחנה שצה"ל טרם כבש, לא יודעים בכלל שמתחת לאפם, במגרשם הביתי, שוכבים כעת ג' ולוחמיו ממגלן. ג' החליט למקם את לוחמיו בעמדות ששולטות על הכביש הראשי במחנה הפליטים, כדי "לתקוע" את המחבלים הרבים שינסו לברוח עם תחילת הקרבות.
באשמורת השלישית, מעט לפני עלות השחר, העלו ג' ולוחמיו רחפנים טקטיים קטנים וחמושים לאוויר, כדי לאחוז את השטח של מחנה הפליטים. הצלפים דרכו את רובי הרקטן שלהם עם משתיקי הקול והטילים של היחידה המובחרת קיבלו מטרות מהלוחמים על הקרקע. בפעולת הונאה מוצלחת של לוחמי מגלן, החלו לצאת לכל עבר מאות מחבלי חמאס, בהם גם פעילי הנוחבה. הכוח של ג' היה אמנם בנחיתות מספרית בשעות הראשונות של חילופי האש הבלתי פוסקים, חלקם בטווחים של מטרים בודדים, אבל יתרון ההפתעה הכה בתדהמה את גדוד חמאס המקומי.
"עשרות מחבלים התנפצו עלינו, והצלחנו בוודאות לחסל לפחות 30 מהם", סיפר רס"ן ג'. בינתיים זרמה מכל כיוון אפשרי התגבורת של צה"ל, עם טנקים ונגמ"שים, והכוחות סגרו על המחבלים מכיוונים נוספים. אלא שאז, בערב של יום לחימה צפוף ונועז, החל הקרב הבלתי נגמר.
לוחמיו של ג' זיהו במהלך הקרבות, בשעת צהריים מאוחרת, חצר פנימית עם גג מאולתר באחד מבתי מחנה הפליטים, כחלק מהסריקות שעברו ממבנה למבנה כדי למצוא מחבלים. בשלב זה כבר היו לג' עוד כוחות במרחב, פלוגות שריון שנכנסו, כוחות הנדסה ועוד פלגה ממגלן שאיגפה את כיווני ההתקפה שלו כדי לממש את העיקרון שקבענו המפקדים מאוגדה 98 בתחילת הפעולה - מינימום ברחנים לאויב, מקסימום חיסול מחבלים.
"בקומה הראשונה מצאנו חצר כזו מקורה עם סכך, ופתאום שמעתי מכיוונה צרור מטורף, מבלי לראות ממנה אף מחבל. חייל שלנו נפגע ואז הבנו שיש לחצר הזו מפלס תחתון ונסתר שדרך פתח ממנו בוצע הירי", שחזר רס"ן ג'. "מפקד הצוות שהוביל ראשון את הלחימה ניהל אש בהתקלה וזרק רימונים אבל רצינו להבין גם מאיפה ירו. ראיתי מלא מקררים מונחים על הרצפה באותה חצר, התחלנו להרים אותם בכוח, להזיזם. ואז הבחנו בפתח לאותו מרתף לחימה שהמקררים הסתירו".
ג' חילץ את הפצוע לאחור והוא פונה במהירות לבית חולים בארץ. הכוח של מפקד הצוות חיסל מחבל אחד בהיתקלות הראשונה ואז ג' החליט לסגת אל מחוץ למבנה, לשלוט עליו ולהחליט כיצד לפעול נגד יתר חברי החוליה החמושה שמסתתרת מולו במרתף.
"לא ידענו כמה מחבלים נותרו שם והתלבטנו אם להטיל פצצה ממטוס קרב על הבית, אבל סברנו שהבטון המזוין בגג המרתף יגן על המחבלים גם מתקיפה אווירית, ולא בטוח שהיינו מקבלים אישור לפצצה חודרת", נזכר מפקד הפלגה. "חיפשנו דרך יצירתית ואז מצאתי מריצה ועליה גלגלנו מסגרת פריצה הנדסית לעבר הקיר החיצוני של המרתף, עם שישה פרקים כדי להבטיח חדירה.
"מסגרת הפריצה התפוצצה ויצרה חור בקיר המרתף, חשבנו שמההדף האדיר ייפגעו גם המחבלים שבפנים", שחזר. "כשהאבק שקע שלחנו פנימה רחפן קטן, עדיין היה אבק וחשוך אבל אז ראינו דרך הרחפן מחבל מוטל עם הנשק שלו בין הרגליים, מוטל ולא זז. הרחפן היה ממש סנטימטר ממנו, רצינו לוודא שהוא נהרג. מפקד הצוות נשלח לפתח, השליך רימון רסס פנימה ואז המחבל, שהסתבר שעשה את עצמו מת, ירה צרור ופצע לוחם, שפונה במהירות לטיפול בארץ. שלחנו שוב רחפן פנימה ואז ראינו שהמחבל נפגע אבל עדיין בחיים, מסתתר ומתבצר מאחורי שקי חול - הוא שרד כבר 10 רימוני רסס שהשלכנו לעברו. הרחפן שלנו ממש שיגע אותו אבל הוא לא זז".
ג' ריכז שוב את הכוח שלו מחוץ למבנה ויצר פתח שלישי כבר לכיוון המרתף, הפעם מהצד של הסמטה. אז שוגרו דרך כל הפתחים במקביל ארבעה רחפנים עם פנסים גדולים שניסו לגרום למחבל לזוז ואולי לברוח החוצה. הלוחמים זיהו כך בינתיים גם וסטי לחימה זרוקים של מחבלים. זו הייתה כבר השעה השישית לקרב, החושך ירד על מחנה הפליטים, וג' לא ויתר, גם לא המחבל. לכן, הכוח יצר פתח רביעי, ממש בקיר שעליו נשען המחבל, כדי שמסגרת הפריצה תעיף אותו באוויר.
"גם את זה הוא שרד", שיתף ג', "וכמו חתול דילג לפינה אחרת במרתף, אז ירינו רחפן מכיוון פתח אחר ומפתח נוסף במארב משולב של לוחמים ורחפנים, השחלנו שלושה רימונים וביצענו צרור רוחב למרתף. האבק שקע שוב, ואז ראינו אותו עם הרחפנים שוכב, כביכול מת לגמרי. שלחתי לכיוונו כלב תקיפה של עוקץ כדי לוודא זאת, הכלב גרר אותו כמה מטרים ואז הבנו שהוא נהרג. החלטנו לחזור למחרת עם אור ראשון, כדי לוודא שאין עוד מטענים במקום. גילינו שהיו שם עוד שני מחבלים שחיסלנו בכל אותן שעות, בין פינות המרתף, שבו היו מזרנים לשהייה מבצעית ארוכה".
ג' שמע לא אחת, בהפוגות בין הקרבות בתשעת חודשי המלחמה, את הטענה לפיה יש לטפל בקיני הצרעות הללו רק מהאוויר, בהפצצות בלתי פוסקות. "אנשים שלא מבינים את המקצוע יגידו את זה. זה אירוע מורכב הלחימה בעזה. פה השתמשנו גם בטילי לאו ובמטאדור, בסיר לחץ ארוך ואם היינו מפילים פצצת קרב על הבית אז כמה שעות אחרי שהיינו הולכים משם, המחבלים היו יוצאים חיים מההריסות כי המנהרות והמרתפים שלהם מוגנים עם בטון מזוין כמקלט", הסביר.
"חמאס גם לומד ומשתנה תוך כדי להלחימה, ולכן נדרשת הפעילות שלנו, כחי"ר, בכל מקום ובכל פינה ברצועה. לא רציתי לצאת משם עד שכל המחבלים מחוסלים. שני הלוחמים שנפצעו נמצאים כיום בשיקום. הם יהיו בסדר".
