הנחיה חדשה שגיבש פרקליט המדינה עמית איסמן צפויה למתן את היד הקלה של המשטרה בבקשות מעצר עד תום ההליכים. ההנחיה קובעת כי על התובע לבחון מראש האם מדובר במקרה שבו יש לעמוד על מעצר מאחורי סורג ובריח, בהתאם לרשימה של שיקולים וקריטריונים.
לפי ההנחיה, באותם תיקים שבהם ניתן להשיג את תכליות המעצר באמצעים שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה, יש להבהיר מראש לבית המשפט - וככל שהתנאים יאפשרו זאת - תסכים התביעה להסתפק באמצעי חלופי שאינו כולל מעצר בכלא.
החוק הנוגע לבקשות מעצר עד תום ההליכים קובע כמה תנאים למעצר נאשם שהוגש נגדו כתב אישום עד תום משפטו: ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אחת מעילות המעצר הקבועות בחוק, או כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה או אישור אלקטרוני, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.
על-פי נתונים שהוגשו ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, יחידת התביעות המשטרתית הגישה בשנת 2020 יותר מ-14 אלף בקשות למעצר עד תום ההליכים. אומנם מדובר בירידה ביחס לשנים קודמות, אך זהו עדיין נתון גבוה.
לפני כחודש שלח שר המשפטים גדעון סער מכתב ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שבו העלה ביקורת חמורה על כמות הבקשות המוגשות על ידי התביעה המשטרתית,המנהלת 90% מכתבי האישום שמוגשים נגד אזרחי המדינה.
לדבריו, היחידה מנצלת באופן מופרז את האפשרות לעצור אזרחים עד תום ההליכים, ומתנהלת בחוסר שקיפות ובהיעדר פיקוח מספק. "למדיניותה ולהתנהלותה של היחידה השפעה מכרעת על העומסים בבתי המשפט", כתב שר המשפטים במכתב, והוסיף כי המשטרה פוגעת בחירותם של חשודים ונאשמים ובתכליתו וביעילותו של ההליך הפלילי כולו. לשם השוואה, הדגיש סער כי הפרקליטות העוסקת בתיקים חמורים יותר, הכוללים עבירות פשע חמור כמו רצח ואונס, מגישה בקשות מעצר עד תום ההליכים בכ-54% מהתיקים.
