ב-2009 עמד ראש ממשלת ישראל דאז בנימין נתניהו באוניברסיטת בר אילן ואמר את המילים הבאות: "אני פונה אליכם, שכנינו הפלסטינים, בהנהגת הרשות הפלסטינית: בואו נתחיל משא ומתן מיד, ללא תנאים מוקדמים. ישראל מחויבת להסכמים הבינלאומיים ומצפה מכל הצדדים האחרים למלא את התחייבויותיהם. אנו רוצים לחיות עימכם בשלום ובשכנות טובה. אנו רוצים שהילדים שלנו והילדים שלכם לא יראו עוד מלחמה - שהורים, בנים ואחים לא יידעו עוד את יגון השכול; שילדינו יחלמו על עתיד טוב יותר ויממשו אותו; שאנחנו ואתם נשקיע את מרצנו באתים ובמזמרות ולא בחרבות ובחניתות".
באותו נאום הציג נתניהו את פתרון שתי המדינות, מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. גם ב-2016 על בימת האו"ם הוא חזר על עיקרי הדברים ואמר כי הוא עדיין מחויב לחזון שתי המדינות. והנה אתמול (חמישי) בעצרת הכללית בניו יורק חזר ראש הממשלה הנוכחי יאיר לפיד על הדברים: פתרון שתי המדינות.
לא הרבה השתנה בין 2009 ל-2022 למעט הדם הרב שנשפך כאן. מספר נוראי ובלתי נתפס של ישראלים ופלסטינים נהרגו ונרצחו ואלפי קברים נכרו בין הים לירדן בסבבי אלימות, בהתנגשויות אלימות, בירי טילים, הפצצות ופיגועים. עם ההלוויות העמיק גם הייאוש ששלום לא יגיע ורבים עדיין מנסים לשכנע שאין ברירה אחרת; שהדם שנשפך היה בלתי נמנע וכזה גם הדם שיישפך פה מחר ומחרתיים. שקר וכזב.
יש אפשרות אחרת. שני האישים המרכזיים היום בפוליטיקה הישראלית, נתניהו ולפיד, יודעים שפתרון שתי המדינות הוא היחיד שיכול לסיים את האלימות. גם בני גנץ - ובוודאי מרב מיכאלי, זהבה גלאון, מנסור עבאס ואיימן עודה - בעד אותו פתרון. גם הרוב המכריע של הגנרלים שסיימו את השירות הצבאי שלהם מסבירים שזו הדרך היחידה לפעול לטובת הישראלים והפלסטינים. כלומר, יש בעניין הסכמה בשמאל, במרכז וגם בימין, ורק דרוש מנהיג שיוציא אותה לפועל. אגב, הסכמה בעניין קיימת גם בצד הפלסטיני, אף שהיא רשמה ירידה בעשור האחרון נוכח הקיפאון והייאוש שפושה גם שם.
הנאום של לפיד יכול לעשות תפנית במה שנראתה כעוד מערכת בחירות שתעסוק בכן-ביבי-או-לא-ביבי. התפנית הזאת יכולה להחזיר למרכז השיח הציבורי את הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוא הנושא החשוב והבוער ביותר. הבחירות הקרובות חייבות לעסוק בפתרון המדיני ומי שרוצה שהציבור יבחר בו חייב להציע אלטרנטיבה לציבור או פתרון לקיפאון המדיני ולמעגל הדמים שבו אנו שרויים.
אם לפיד רואה עצמו כמנהיג של המרכז-שמאל, זה הקו שהוא חייב להוביל. ממשלה בראשותו, הכוללת את כל מפלגות המרכז-שמאל והמפלגות הערביות, יכולה להביא שינוי. מנגד, נתניהו שיסתמך על קואליציה עם איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' כנראה לא יחזור על הדברים שאמר ב-2009, אף שברור שגם הוא יודע שאין פתרון אחר. הסדר, אפילו שלום, יכולים להגיע אם מנהיגות אמיצה תעשה את הצעד ותחתום על הסכם שיכלול פינוי התנחלויות והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. עד שתגיע מנהיגות כזאת, ימשיכו בני האדם שחיים בין הים לירדן לשלם בחייהם.
- ניר אבישי כהן הוא פעיל זכויות אדם וקידום השלום. בעבר חבר הנהלת מרצ ודובר שוברים שתיקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il