תוכנית החומש לחברה הערבית – החלטה 550 של הממשלה, שנקראת גם "תַקַאדוּם" ("התקדמות") - התפרסמה באוקטובר האחרון תחת הכותרת "פיתוח חברתי וכלכלי של החברה הערבית בישראל". מטרתה לצמצם את הפער הרחב בין הערבים אזרחי ישראל לבין החברה היהודית בישראל, שכן בעוד אנו, האזרחים הערבים-הפלסטינים, נשארים בתחתית סולם ה"התקדמות" – עסוקים בבניית כיתות או בהנחת צינורות מים וחשמל - עסוקה החברה היהודית בתחרויות בתחומי בינה מלאכותית וטכנולוגיה מתקדמת. למרות כל הכוונות הטובות והמאמצים הרציניים והמקצועיים שנעשו לצמצום הפערים, צעדי התוכנית הססניים מדי. ברצוני לעמוד על חולשות התוכנית ולהתמקד בחלק שקשור לפיתוח מערכת החינוך בחברה הערבית.
ראשית, התוכנית דווקא מחזקת את אחת מחולשותינו המשמעותיות – שמירה על מדיניות של פילוגים עדתיים. בתוכנית נחלקת החברה הערבית לשש קבוצות: ערבים, בדואים בצפון, בדואים בנגב, דרוזים, צ'רקסים ואחרים. כלומר, אין מערכת חינוך ערבית אחת, וחלוקה זו משמרת את הניכור וההתבדלות בקהילה הערבית. כשם שבתוכנית אין סעיף המאשר מפגש ערבי-יהודי בתוך מערכת החינוך, היא גם לא מתייחסת לשילוב הקבוצות השונות בחברה הערבית במסגרות משותפות. הפילוג הזה פועל לרעתנו, ואילו היו תוכניות לבניית חברה אחת, זה היה יכול להוביל ליצירת חברה פלורליסטית, בעלת זהות נקייה ממשקעים עדתיים ומעמדיים.
תוכנית זו היא כמו בניית מוצר בפס ייצור. הסטודנט הערבי המשולב בחברה הישראלית, בשוק העבודה ובהשכלה הגבוהה, הוא המוצר ומערכת החינוך היא פס הייצור. סעיף ג/1 של בתוכנית אגף החינוך קובע כי "מערכת החינוך תקנה לבוגריה את הידע, הערכים והמיומנויות הקוגניטיביות, הרגשיות, החברתיות והגופניות הנדרשות במאה ה-21 להשתלבות מיטבית בחברה הישראלית בכלל, ובאקדמיה ובתעסוקה בפרט”. אלה מטרות חיוביות, והייתי סומכת על מימושן אילולא היו משאירות את חלק הזהות עמום וחיוור.
ההשתלבות המיוחלת בחברה הכללית תישאר מעוותת כפי שהיא, מכיוון שהיא מסתיימת בתום שעות העבודה והלימודים, שאחריהן חוזר כל אחד לקבוצתו בשכונות הנפרדות
בסעיף ג/3 של פס הייצור הזה נקבע כי "הבוגר בחברה הערבית יחזיק ביכולות ובכלים לעיסוק בזהותו, בעמדותיו ובסולם ערכיו באופן שיחזק את תחושות המוטיבציה, האמון והשייכות שלו ויאפשר לו להשתלב באופן מיטבי בחברה הישראלית". לא מצוין מהם הכלים שבעזרתם אמורים להתמודד המורה והתלמיד עם זהותם, ומהי אותה זהות. אין פה גם הגדרה למעגל ההשתייכות שבו מדובר, אבל ברור כי הכוונה להשתייכות לחברה הישראלית. האם זה מעגל השייכות שאנו כחברה רוצים לשים עליו דגש בלעדי?
יתרה מכך – כיצד נראית אותה השתייכות בעתות מתיחות ביטחונית? איך התלמידים יפתחו דעה בעוד נמנעות מהם זכויותיהם המינימליות ללמוד את תולדות עמם ואת הנרטיב שלו? הרי התלמיד הערבי עדיין לומד על תקופת ראשית האסלאם, תולדות אירופה והתנועה הציונית, אך אינו מכיר את ההיסטוריה שלו עצמו.
התוכנית שמרה על הגדרה מעורפלת כי כוונותיה ברורות. היא מבקשת לעסוק בעניינים פרקטיים, שניתן לממשם, ולא להתעמק בבעיות שעלולות להוביל למשבר. אך זו לא תוכנית עם היתכנות – שכן מערכת חינוך שמפתחת זהות מעורפלת אצל התלמיד הערבי לא יכולה לעצור את השיח החברתי באפליקציות או האשטגים הקשורים לזהות זו, כמו "ערביי 48", "ערבי-פלסטיני", "ערבי-ישראלי" ו"פליט".
גם אם מערכת החינוך תתעלם מנושא הזהות, יש להתמודד עמו בשוק העבודה ובאקדמיה. ההשתלבות המיוחלת בחברה הכללית תישאר מעוותת כפי שהיא, מכיוון שהיא מסתיימת בתום שעות העבודה והלימודים, שאחריהן חוזר כל אחד לקבוצתו בשכונות הנפרדות.
לפי התוכנית, התפתחותו של סטודנט ערבי המשולב בחברה הישראלית מותנית בגורמים רבים. הראשון הוא שליטה בשפה העברית. זהו תנאי שאינו מוצב בפני התלמיד היהודי, שכידוע אינו מחויב לשלוט בשפה הערבית. לפיכך, השילוב המותנה הוא חד-כיווני ואינו מבוסס על עקרונות השוויון והשותפות. גם כאן התוכנית פועלת כנגד בניית חברה אחת שוויונית.
מייסון שחאדההתוכנית מלאה גם בתנאים ובתמריצים להעלאת רמת התלמידים המתקדמים לחמש יחידות במתמטיקה, באנגלית ובמדעים. זאת בלי להביא בחשבון את הצורך לבנות חברה ערבית שמחזיקה גם בהשכלה הומנית, ושלפרטים בה יש יכולות מגוונות.
ההשקעה במקצועות המדעיים אמנם מסייעת בשוק העבודה, אך אינה תורמת לבניית זהות אישית וחברתית. ניכר כי מי שתכנן את התוכנית ראה לנגד עיניו רק אלימות ועוני, במקום את הדברים שאפשר וצריך לטפח. מדד ההצלחה יכול להיות רק האושר שלנו, ולא ההתאמה לפס הייצור הישראלי.
- מייסון ארשיד שחאדה היא חברת מועצת החינוך של ועדת המעקב של החינוך הערבי וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ובאוניברסיטה הפתוחה. המאמר המלא התפרסם באתר "ערב 48". גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
