הפליטה שנמלטה מהמלחמה - חופשייה: רשות האוכלוסין וההגירה אישרה היום (חמישי) ללאנה בלאבן (54), אזרחית אוקראינה, להיכנס לתחומי ישראל. "לא צריך לפחד, אני לא אשר מעבר לשלושה חודשים ולא אעשה בעיות", אמרה בלאבן לאחר שחרורה ממתקן הכליאה בנמל התעופה בן גוריון.
כמה ימים אחרי נחיתתה של בלאבן בנמל התעופה בן גוריון לפני שבועיים, ליווה ynet את מאבקה מול הרשויות בניסיונה להיכנס לארץ. רשות האוכלוסין וההגירה החליטה בתחילה לגרש אותה חזרה לרומניה שאליה נמלטה מהקרבות באוקראינה, אולם בהמשך היא הועברה למלון הפליטים דן פנורמה של פיקוד העורף בתל אביב. כעבור כמה ימים הגיעו פקחי הרשות באישון לילה למלון, עצרו את הפליטה והעבירו אותה למתקן המעצר בנתב"ג.
בלאבן, שהייתה שמונה ימים במתקן המעצר, התרגשה מאוד כשיצאה לתחומי ישראל כאישה חופשייה. עורכי דינה וחבריה הישראלים שאצלם תלון בתקופה הקרובה ליוו אותה, ועובדי רשות האוכלוסין וההגירה סיפרו כי הם שמחים שבלאבן לא גורשה בסופו של דבר. אחד העובדים, שביקש לא להיחשף, אמר: "כאב לי הלב על הסיפור שלך, אני שמח שהאישור הגיע".
ישראלים רבים שעקבו אחר מאבקה של פליטת המלחמה באוקראינה נרתמו לסייע לה. ארבעה תורמים שגויסו על ידי "הברית הישראלית" וביקשו להישאר בעילום שם שילמו יחד 40 אלף שקל לטובת הערבות שאפשרה לבלאבן להיכנס לארץ כפליטת מלחמה.
עורכי הדין ארקדי אליגולאשוילי, ארינה גיינר וצ'רלי אלימלך, שעמלו להשיג עבור הפליטה אישור כניסה מיוחד, נראו גם הם מאוד נרגשים ברגע שבו בלאבן יצאה מטרמינל 3. "סוף כל סוף ולאחר מאבקים שנמשכו שבועיים היא משתחררת", אמר עו"ד אליגולאשוילי.
הוא הוסיף: "אני רוצה להודות לאנשים הנפלאים שסייעו לנו, כולל כתבי ynet רועי רובינשטיין והדר גיל-עד וארגון 'הברית הישראלית' ושי כהן שסייעו בהפקדת הערבות. אני שמח שהאנשים שנפגשנו עמם במלון כבר שוחררו ואני רוצה להאמין שמדינת ישראל תשנה את המדיניות לגבי הפליטים".
"לא אשאר מעבר לשלושה חודשים שנתנו לי"
בלאבן עצמה אמרה אחרי שחרורה: "אני רוצה להגיד תודה רבה מהלב שלי לאנשים שתרמו, ואני רוצה להגיד שלא צריך לפחד - אני לא אשאר מעבר לשלושה חודשים שנתנו לי ולא אעשה בעיות. אני רוצה לחזור למדינה שלי ששם החיים שלי והמשפחה".
על השבועיים הראשונים שלה בישראל היא פחות רצתה לדבר. רק טענה שאין לה כבר כוחות ושהיא עייפה. רגע לפני נסיעתה לבית חברתה בשדרות, אמרה בלאבן: "יצאתי החוצה, איזה כיף. יש אוויר ואין לי חלונות קטנים. לא חשבתי שיהיו לי בעיות כשביקשתי עזרה וביטחון. בבית שלי יש מלחמה ולא רציתי למות, שם קיבלתי טראומה גדולה ופה קיבלתי טראומה פסיכולוגית".
בתוך כל ההתרגשות, שיתפה הפליטה את ההתרחשות בליל מעצר במלון בתל אביב, שאירע כמה שעות אחרי שפרסמה ב-ynet טור מיוחד תחת הכותרת "העיירה שלי נחרבה, ועכשיו רוצים לגרש אותי". בלאבן סיפרה: "ישנתי, הייתי בפיג'מה. דפקו בדלת ופתחתי ואז אזקו אותי ולקחו אותי בלי נעליים למתקן המעצר.
"הייתי בחדר לבד, לא נתנו לי מים חמש שעות. אמרו לי 'תשתי מהברז'. הייתה לי מקלחת, אבל לא נתנו לי מגבת. האוכל לא היה אוכל נורמלי, בערב סנדוויצ'ים ובצהריים משהו לא אכיל. אני יותר רזה עכשיו בגלל זה".
בלאבן התגוררה לפני פרוץ המלחמה במחוז הבדלני דונייצק, ובעקבות פלישת רוסיה לארצה ביקשה להגיע דרך רומניה לישראל, מאחר שעבדה כאן במשך ארבע שנים בניקיון. כבר לאחר הגעתה לישראל סיפרה הפליטה האוקראינית כי היא מוכנה לחתום על מסמך שבכוונה לשוב לארצה.
"כתם מוסרי על מדינת ישראל"
שי כהן, מנכ"ל "הברית הישראלית" שמוביל את מבצע "היינו פליטים" למען תמיכה בפליטים האוקראינים, אמר: "רשות האוכלוסין פועלת במגוון שיטות בכדי למנוע כניסת פליטים, לגרש את חלקם חזרה ובעיקר להרתיע אחרים מלבוא.
"במדיניות הבקשות הדיגיטליות, ישראל מתחה גדר תיל וירטואלית אל מול אנשים שרוצים לקבל מקלט מהתופת אצל משפחותיהם בארץ, וזאת רק על מנת למנוע תמונות קשות של מעצרים וגירושים כאן בנתב"ג, כמו במקרה של לאנה. העברת פליטי מלחמה - נשים, משפחות וילדים - למתקן מעצר בתאי כליאה ירודים, רחוק מעיני הציבור, היא כתם מוסרי והיסטורי על מדינת ישראל. הציבור הישראלי דורש מדיניות הומנית יותר, כזו שתושיט יד אמיתית לפליטי המלחמה האוקראינים".