המערכת המורכבת ברצועת עזה עוברת בשבועות האחרונים הסלמה הדרגתית - אך קבועה - ברף האיומים כלפי ישראל, והסיבות אליה מגוונות ושונות. ההסלמה הנוכחית היא ככל הנראה הסיבה שבגינה הודיע צה"ל על סגירת כמה אתרים שסמוכים לגבול וחשופים לירי צלפים או טילי נ"ט. אלא שעיקר האיום בימים אלו מגיע דווקא מהג'יהאד האיסלאמי ולא מחמאס ובשביל זה צריך לחזור חודש וחצי אחורה.
מבצע הבריחה של ששת האסירים מכלא גלבוע היה של הג'יהאד האיסלאמי, כשחמישה מהאסירים שברחו הם אנשי הזרוע הצבאית של הארגון, וזכריא זביידי מפתח שהצטרף אליהם כטרמפיסט בשלבים האחרונים של התכנון. בעקבות הבריחה פיזר שירות בתי הסוהר את אסירי הג'יהאד האיסלאמי בין אגפים ובתי כלא שונים ושלל מהם את ההטבה של ישיבה באגף משותף ובתאים משותפים. ההקשחה בתנאי המאסר של כלואי הג'יהאד האיסלאמי הובילה למחאה שהתבטאה בימים הראשונים בשריפת תאים. שבועות ספורים אחר כך, אחרי שכל האסירים הנמלטים נתפסו, פתחו 100 אסירים מהארגון בשביתת רעב בדרישה להשיב להם את התנאים שהיו להם ערב הבריחה.
שביתת הרעב לוותה במשא ומתן עם מערכת הביטחון, אשר נכון לזמן כתיבת שורות אלו הגיע למבוי סתום. במהלך הזמן הזה, הצטרפו עוד אסירים מהג'יהאד האיסלאמי לשביתה. לפי שעה, הג'יהאד נמצא לבד במערכה הזאת, ולמעט בודדים לא הצטרפו לשביתת הרעב הזאת אסירים מארגונים אחרים. מרגע שנפתחה שביתת הרעב, החל הג'יהאד האיסלאמי להסלים את רטוריקת האיומים שלו נגד ישראל. זה הגיע מראש הארגון זיאד נחאלה, וחלחל מטה לזרוע הצבאית של הארגון ברצועת עזה כאשר המנטרה הקבועה היא "לא נותיר את אנשינו בכלא לבדם במערכה מול ישראל".
חמאס, מצידו, התאמץ להביע סולידריות עם האסירים השובתים אך נראה כי במקביל הוא לא נתן לגי'האד האיסלאמי יד חופשית להסלים את המצב מול ישראל ברמה הצבאית משום שכל ראשי הארגון, כולל מעזה, הוזמנו לקהיר לדיונים עם המודיעין המצרי לפני שבועיים וברור היה שסבב לחימה קצר יוביל לביטול ההזמנה המצרית והנסיעה. מאז, הנהגת חמאס כבר שבה לרצועת עזה אך סוגיית האסירים לא הסתיימה ושביתת הרעב נמשכת. הג'יהאד האיסלאמי, כזכור, חש שהוא משוחרר מהשלכות ריבוניות ברצועת עזה ולכן ידו קלה יותר על ההדק בכל הקשור להתנהלות מול ישראל בימים שבהם אסיריו שובתים רעב.
במקביל לשביתת האסירים, מקיימים גם כמה עצירים מנהליים שביתת רעב ארוכה שנמשכת כבר עשרות ימים במחאה על מעצרם. גם אירוע זה תופס נפח משמעותי בשיח הפלסטיני הפנימי ולא תורם להרגעת הרוחות.
סיבה נוספת להחרפת הטון הוא המבוי הסתום במשא ומתן לתשלום מלא של המענק הקטארי. סוגיית תשלום משכורות פקידי הממשל של חמאס בעזה באמצעות המענק לא נפתרה, וכבר חמישה חודשים שחמאס-עזה לא מקבל את הנתח הזה מהמענק שעומד על קרוב ל-10 מיליון דולר בחודש. השליח הקטארי מוחמד אל-עמאדי נמצא בימים אלו ברצועה אחרי שנכנס בשעריה בתחילת השבוע, ומנהל את התיווך מול ישראל בנוגע לסוגיית ההסדרה. אולם חלק זה של המענק שחשוב מאוד לחמאס, עדיין נותר לא פתור, וחמאס איים יותר מפעם בעבר כי הוא יהיה מוכן ללכת עד הסוף כדי לקבל את המענק הקטארי במלואו.
אבל כאמור, האיום המוחשי יותר להסלמה מגיע מהג'יהאד האיסלאמי ובמידה פחותה יותר (בשלב זה) מחמאס. צה"ל יכול היה לנקוט אמצעי זהירות משמעותיים יותר, כמו סגירת כבישים או סגירת חוף זיקים הגובל ברצועה, אולם הוא בחר בסגירה מינורית של אתרים בודדים. הצעד הזה, אגב, מהווה גם מסר לצד השני על כך שאם ישנם כאלה ברצועה שכבר החלו לגלגל בחשאי פיגוע כלשהו – הרי שהוא נחשף וידוע למודיעין הישראלי.