נטיות מיניות, הפרעות אכילה, מערכות יחסים רומנטיות וטראומות מהעבר: בניגוד להוראות שבחוזר מנכ"ל משרד הבריאות, במרכז הרפואי שיבא בתל השומר חושפים את המידע על חולים שטופלו במערך הפסיכיאטרי לכל הרופאות והרופאים בבית החולים.
המשמעות: המידע האישי ביותר של חולים שאושפזו בשיבא בגלל בעיה שאינה קשורה לעברם הפסיכיאטרי מופיע בגלוי במחשבים של כל הרופאים, כולל סיכומי הפגישות עם הפסיכיאטר המלווה. מעבר לכך, לרופאים יש גישה למידע על מצבם הפסיכיאטרי של חולים גם כשהם אינם מאושפזים בבית החולים.
לפי הוראות משרד הבריאות ניתן לחשוף בפני הרופאים המטפלים אבחנות פסיכיאטריות ואת התרופות שנוטל המאושפז – אך לא את סיכומי הפגישות ואת כלל המידע הפסיכיאטרי. כך פעלו גם בשיבא, עד שבסוף השנה שעברה הוחלט בבית החולים לחשוף את כל המידע לכל הרופאים.
בעקבות ההחלטה, עמותת "רופאים לזכויות אדם" עתרה לבג"ץ נגד בית החולים, שהוא הגדול בישראל. "בית החולים מפר את הסודיות של המטופלים שלו בלי ליידע אותם ובלי לקבל את רשותם, גם שלא לצורך", הסבירה סמנכ"ל תוכן ואתיקה בעמותה, הדס זיו. "למשל, אם סיפרתי משהו על בן הזוג או על החבר שלי, הדבר מתועד וחשוף לרופא המטפל. אני לא סומכת על בית החולים שידע לנתר בעצמו את המידע הזה וזאת לאחר שהודה בעצמו שזהו המצב עד שיימצא פתרון מחשובי אחר, וזה לא מקובל".
בשיבא טוענים מנגד כי למידע האישי יש חשיבות טיפולית וכי עצם הגשת העתירה מבדילה שלא לצורך בין מידע לגיטימי לכזה שאינו לגיטימי. "על כל פרט רפואי מחויבת סודיות רפואית", הוסיף המשנה למנכ"ל שיבא, פרופ' ארנון אפק. "יש נתונים רפואיים שהם לא פחות רגישים מאשר נתונים שקשורים לבריאות הנפש, ולעיתים יותר, כמו מחלות מין והפלות שהם רגישים עד מאוד ושעליהם אנחנו מחויבים באותם זהירות. בסופו של דבר, העתירה מנציחה את הסטיגמה הרואה בתחלואת נפש משהו אחר ושונה, ובראייתי אין שום הבדל בין סוכרת לכל מחלה אחרת, כולל מחלת נפש".
מהמרכז הרפואי שיבא נמסר בתגובה רשמית: "על מנת לתת את הטיפול הרפואי הטוב ביותר בסטנדרטים של בית חולים מהטובים בעולם וכפי שנהוג בבתי חולים בארץ ובעולם, ישנה חשיבות במתן היסטוריה רפואית כוללת של המטופל. אנו רואים את המטופל כשלם ואת הגוף והנפש כמקשה אחת. נציין כי אחד מהיסודות של הקשר בין הרופא למטופל עליו נשבע הרופא בשבועת הרופא הינו שמירה על חסיון רפואי. כל טענה כאילו יש בצעדים אלו כדי להפר יסוד זה שלא לצורך מילוי התפקיד הינה פגיעה במהותו ובמחויבותו של הרופא. נמשיך לראות את המטופל כשלם ולהעניק לו את הרפואה הטובה ביותר תוך שמירה על רצף טיפולי".