בית המשפט העליון נעתר לבקשה להתיר לפרסום את שמו של יוסף רענן, עבריין מין בן 74 שנידון לפני כחודש לשש שנות מאסר בגין פגיעה מינית בבתו בזמן שהייתה ילדה בשנות ה-80.
בספטמבר האחרון שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב - גיליה רביד, עודד מאור ושמואל מלמד - גזרו עליו כאמור שש שנות מאסר ופיצויים בסך 100 אלף שקלים, לאחר שהורשע בהתאם להודאתו בעבירות מין שביצע במשך כשש שנים בבתו, החל מגיל 5 ועד גיל 11.
על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד רונית חסון מפרקליטות מחוז תל אביב, החל משנת 1984 ובמשך כשש שנים ביצע יוסף רענן שורה של עבירות מין בבתו הילדה, בין היתר בבית שבו התגוררו, בבית נוסף שהיה בבעלותם ולעיתים בזמן שהיה לוקח אותה לטיולים ולפעילויות שונות. מכתב האישום עולה כי הוא ביצע את המעשים המגונים באופן תדיר בניגוד לרצונה ותוך ניצול מצבה וגילה. לאחר עדות הבת, הודה רענן במיוחס לו והורשע בעבירות מעשה מגונה בכפייה, תקיפה מינית ועבירות מין במשפחה.
בתיקים של עבירות מין במשפחה, שם הפוגע בדרך כלל לא מפורסם כדי שלא יזהו את הנפגעת במטרה להגן עליה. אולם במקרה זה, עם מתן גזר הדין ביקשה הפרקליטות בהתאם לבקשת הבת להסיר את צו איסור הפרסום על שמו. הפרקליטות טענה כי האיסור נועד להגן עליה, ולכן אם ביקשה לפרסם את שמו - יש לכבד את רצונה. לטענת הבת, החשיפה נחוצה לה כחלק מההתמודדות עם המקרה.
המתלוננת, שהיום היא אישה בוגרת, ביקשה שתוצאות ההליך המשפטי יבטאו מסר ולפיו נפגעי עבירות מין אינם נושאים את הכאב לבד, שיש משמעות להגשת התלונה וכי יש להפסיק את הרצף שבו רק הקורבן משלם את המחיר, כשהוא חשוף ושומר לבד על הסוד.
יוסף רענן כיהן בעברו בשורת תפקידים בכירים - הוא היה מנהל הסברה במפלגה, יו"ר הנהלת רשות הגנים הלאומיים, מנהל מרפאות קופת חולים ועוד. הוא ניסה להתנגד לחשיפת שמו בטענה כי "אין עניין ציבורי בפרסום שמו" בחלוף עשרות שנים מהעבירות שביצע.
השופט נעם סולברג מבית המשפט העליון קבע לפני ימים אחדים שיש להתיר את פרסום שמו, בטענה ש"החוק שמונע פרסום נועד להגן על המתלוננת ולמנוע פגיעה בפרטיותה, אך כשהיא אינה חפצה עוד בהגנה זו - רצונה-כבודה. כאבה של הבת גובר לאין ערוך על מצוקתו של אביה".
בגזר הדין בבית המשפט המחוזי נכתב: "הנאשם הינו מחולל המעשים והפוגע היחיד. מידת אשמו היא ברמה גבוהה. הנאשם דרס ברגל גסה את תפקידו כאב. במקום לשמור על בתו מכל רע ולספק לה בית מוגן ושלו, הוא פגע בעצמו, בתוך ביתה, לצורך סיפוק צרכיו המיניים. מדובר היה במעשים מתוכננים. לצורך ביצוע חלק מהם הנאשם מצא תואנות כדי להגיע עם בתו לדירה אחרת. הנאשם ניצל שעות כושר עת רחץ את המתלוננת באמבטיה, בעת שיצאו לרכיבה על אופניים וכיוצא בזה."
"באופן פרדוקסאלי נדמה שהנאשם חווה את עצמו כ'קורבן' על רקע הגשת התלונה נגדו. הוא ביטא חוסר הבנה למניעיה של המתלוננת בהגשת התלונה, באומרו 'מה ייצא לה מזה שאשב בכלא?'. בכך ביטא חוסר הבנה למצוקות בתו, לפוסט טראומה שמלווה אותה ולערך התרפויטי שעשוי להיות מבחינתה לתלונה עצמה. אם לא די בכך, הרי שהנאשם הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה נגד המתלוננת בדרישה להחזר כסף או מתנות שנתן לה במהלך השנים".
עו"ד מור עטיה צילום: סטודיו תומאסביחס לפרק הזמן שעבר מעת ביצוע העבירות ציין בית המשפט: "אכן אין חולק שחלפו 35 שנים מאז ביצוע המעשים. לחלוף הזמן נודעת ככלל משמעות עונשית הן משום הכרסום באלמנט ההרתעה והן משום שהנאשם היום שונה מאותו אדם שביצע את העבירות בשעתו, ולו מחמת גילו. האמור לעיל נכון בדרך כלל, גם אם לגבי עבירות מין יש בדרך כלל לחלוף הזמן משמעות פחותה. כידוע הוארכה תקופת ההתיישנות לגבי עבירות אלה, מתוך הכרה והערכה שחשיפת המעשים המיניים איננה קלה לקורבן ונדרש לו זמן לגייס את הכוחות ולחשוף את שעבר עליו. ואולם בד בבד, במקרה שלנו אין להתעלם מכך שהמתלוננת חשפה את המשים עוד בשנת 2005 בפני בני המשפחה ואף התעמתה עם הנאשם".
עו"ד בועז קניגעורכי הדין מור עטיה ובועז קניג, שמייצגים את הנאשם, מסרו: "בתיק זה מדובר באירועים מלפני כ-30 שנה. מרשנו מסר הודאה מלאה כבר בחקירתו. כיום, בחלוף עשרות השנים, מדובר באדם שונה בתכלית מהאדם שביצע את העבירות ובית המשפט לצערי לא נתן לעובדה זו את המשקל המתאים. מרשי יגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון".
