איפה הייתם כשקיבלתם את ההודעה על הטבח הנורא בשמחת תורה תשפ"ד? נדמה שהרגע הזה של קבלת ההודעה ייצרב לנצח בתודעה של כל אחד ואחת מאיתנו. אני אישית הייתי בבית הכנסת בעיר מגוריי אלעד, כשכולנו נערכנו להקפות ולסעודת החג. אלה רגעים מרוממים מאוד, התמצית של כל חודש החגים, רגעי החיתום. ואז נכנס חברנו נתנאל פרץ לבית הכנסת עם פניו עגומות ובפיו בשורה מזעזעת על מאות הרוגים. חשבנו לרגע שהוא שתה כהוגן, אבל הוא היה רציני לחלוטין ושיתף אותנו במידע ששמע מעוברי אורח.
לא היו בידינו כמעט שום נתונים על היקף האירוע, אבל עצם הדיבור על מאות הרוגים וחטופים רבים, די היה בו כדי להשבית את שמחת החג
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. בעודנו מנסים ללקט שברי מידע, תוך כדי אמירת פרקי תהילים, רכב עירוני עבר ברחובות העיר, עם הקלטה המכריזה להסתגר באופן מיידי עקב אירוע חירום. נשארנו כולנו בבית הכנסת, מנסים איכשהו למלמל את סדר ההקפות, אבל הלב, הלב כולו מונח במקום אחר לגמרי. מי יכול לשמוח ומי יכול לרקוד ברגעים מטלטלים שכאלה. לא היו בידינו כמעט שום נתונים על היקף האירוע, אבל עצם הדיבור על מאות הרוגים וחטופים רבים, די היה בו כדי להשבית את שמחת החג.
למעשה, כולנו עצרנו את חיינו שם, באותה נקודה, באותן הקפות, ולא בדיוק המשכנו את חיינו כשגרה. מי היה מאמין באותם רגעים, אז, בשמחת תורה תשפ"ד, ששנה אחרי נעמוד בנקודה לא פחות כואבת: עם למעלה ממאה חטופים, עם עוד אינספור מעגלי שכול, עם עוד ועוד מעגלי לחימה בערי ישראל. יש כמובן נקודות אור רבות, ובהן: חלק מהחטופים כן חזרו לבתיהם בשנה זו, ראשי המרצחים פגשו את הצדק ונמחקו מעל פני האדמה, צה"ל ממשיך במלאכת עקירת הרוע במלחמה עיקשת וצודקת.
סינוואר גזל לנו חיים, אבל אסור לתת לו לגזול לנו גם את החגים שלנו, מקור הכוח שלנו כעם. רבים מבני משפחות חטופים, או נרצחים, מתבטאים ואומרים שדווקא השנה, כולנו צריכים לרקוד בכפל כפליים ולהשלים את השמחה שנלקחה מאיתנו בשנה שעברה. חודש החגים תשפ"ד לא הסתיים כפי שרצינו, והשנה יש לנו הזדמנות לפיצוי עם שמחה כפולה.
הרב עמית קולא, רב קיבוץ עלומים שבעוטף עזה (שבו נרצחו באכזריות נוראה 22 עובדים זרים. בנוסף, שני חיילי מילואים שנלחמו בקיבוץ, נפלו בקרב), אמר לי: "בשנה שעברנו לא יכולנו לעשות את ההקפות, כולנו היינו תקועים בממ"ד. השנה נרקוד ונשמח כמה שאפשר וניתן כמובן תשומת לב למצב באמצעות הקדשת ההקפות לקיבוצים, לחיילים ולחטופים. השנה גם נקרא פעמיים את פרשת וזאת הברכה - שלא הצלחנו לקרוא בשנה שעברה".
רחל פריקר, המנהלת את בית הכנסת בקיבוץ בארי, ארגנה בשנה שעברה הקפות בליל שמחת תורה, שעות ספורות לפני הטבח הנורא. כששאלתי אותה מה המסר שלה ערב שמחת תורה, זה מה ששמעתי ממנה: "מי שנשאר בחיים - קיבל את החיים וצריך להמשיך לחיות, עם תקווה, אמונה, חוזק וכמובן אחדות".
תורת החסידות גילתה לנו את האוצר הטמון בחג: כל מה שהשגנו בראש השנה וביום הכיפורים על-ידי בכי ולב נשבר, נוכל להשיג בשמחת תורה על-ידי שמחה וריקודים. באמצעות הריקודים אפשר לשאוב שמחת בחביות ובדליים לכל השנה כולה. ומי מאיתנו לא זקוק לשפע של שמחה בשנה הקרובה?
חג שמח!
