אילנה ראדה בתגובה לזיכוי זדורוב
(צילום: נדב אבס, ירון ברנר)
מיד אחרי הכרעת הדין הדרמטית במשפט החוזר, שזיכתה אחרי 16 שנים את רומן זדורוב מרצחו בתה תאיר, אילנה ראדה האשימה במילים קשות את פרקליטות המדינה במהלך המשדר המיוחד של ynet מבית המשפט המחוזי בנצרת. "המלחמה רק מתחילה", היא אמרה.
"סוף סוף רואים שהפרקליטות זה גוף עברייני במדינת ישראל", האשימה. "16 שנה של שקרים. 16 שנה של טיוח, 16 שנה שלמעשה פרקליטות מדינת ישראל רצחה את הבת שלי. רק שתדעו. והמלחמה רק מתחילה".
המשפט החוזר, היא אמרה, הוא "משפט האמת, ובפעם הראשונה בהיסטוריה משפט אמת וצדק נעשה פה בשנה הזאת, ופסק הדין אומר את שלו".
מה השלב הבא, אילנה?
"השלב הבא זה להתחיל לחפש את הרוצחים ואנחנו יודעים לאן ללכת".
לפני כן, באולם הדיונים, פנה ראש הרכב השופטים, השופט אשר קולה, בדברי סיכום הכרעת הדין לאם הנרצחת ואמר: "מילה לאילנה ראדה, ניסינו לפתור את התעלומה, יכול שתאיר לקחה את סודה לקבר. תם ולמרבה הצער לא נשלם".
אילנה השיבה לדבריו, ואמרה כי "כלום לא נגמר. תאיר לא לקחה את סודה לקבר. היא הופקרה ונרצחה בצורה אכזרית. רק היום בית המשפט נתן לי אמון וחזרה לאמת. נפתחה לי דלת שהייתה סגורה שנים רבות". היא אף הוסיפה כי "אמשיך לחפש את האמת, לא אוותר - אמצא את הרוצחים. אני ממליצה לפרקליטות: אל תגישו ערעור אתם תתבזו".
(צילום: נדב אבס, ירון ברנר)
בהמשך אמרה אילנה בריאיון לאולפן ynet כי "זו הייתה שנה מאוד משמעותית, ראית סוף-סוף הליך משפטי צודק שחותר לאמת מבחינת בית המשפט. אני רוצה גם פעם ראשונה לציין גם את עבודתו של ירום הלוי, מי שהיא הסנגור של זדורוב, שעשה עבודת קודש באמת לחתירה של האמת. בין אם היא לטובתי או לרעתי".
לדבריה, "אני חייתי את תאיר. חייתי אותה שעה-שעה, רגע-רגע. תאיר הייתה תלמידה מאוד מצטיינת, עסקה בדברים מאוד חיוביים בחיים שלה, בעשייה, בנתינה, רקדנית מוכשרת ואהובה. היא נרצחת בתוך בית ספר, במקום שהיא אהבה ואהבו אותה, ובאמצע יום לימודים - זה לא שתגיד בשעה חשוכה ובמקרה היא הגיעה לשם. מפה זה מתחיל, השבר באמון של המקום שהיה סביב תאיר. לימים אחר כך אנחנו מגלים את הטיוח של המשטרה. הגענו לבית משפט ושם בוודאות מלאה הבנתי שמטים את הכיוון של מי שרצח את תאיר לכיוון שנוח להם".
היא הוסיפה: "זה לא הסתדר לי לוגית, אבל אולי הייתי אז אזרחית תמימה מן השורה - משפחת ראדה שמנהלת את החיים שלה בשקט וברוגע ברמת הגולן, בידיעה שהכול מתנהל פה במדינה באופן תקין, ישר והגון - ואתה מגלה שלא. שפשוט יש פה מערכות מאוד חזקות כמו המשטרה והפרקליטות, שקובעות פה את הלך הרוח בצורה עריצה, שקרית, פלילית ועבריינית. לא יכולתי לשבת מהצד. אתה קובר ילד סתם ככה, על לא כלום, וכל המערכות מנסות להגן על הסביבה של תאיר. איך ייתכן שאתה הולך למשפט פלילי, אבל לא מתייחס לעולם של הקורבן?".
אילנה ציינה כי "כבר בשנים הראשונות שהבנתי שיש פסק דין לגבי זדורוב, ידעתי בוודאות מלאה שכתב האישום כבר היה כתוב מראש. עוד לפני. בכל פעם שהלכנו לעוד ערכאה ידעתי בוודאות. זאת הפעם הראשונה שבאתי עם סימן שאלה גדול, פחדתי שגם הפעם הפרקליטות תנצח. וכשאתה בא מול גוף כזה, 'מפסיד', אתה מרגיש מאוד מאוד מתוסכל. פה אתה מבין שהם הפסידו ובגדול, אבל בעיקר הם אלה שחרצו את הדין של תאיר, של זדורוב וגם שלנו, כמשפחת הקורבן".
אילנה סיכמה את דבריה: "השופט קולה אומר, אבל כנראה הוא לא מכיר אותי מספיק. למרות ש-16 שנה לא ויתרתי, אנחנו נמשיך. יש הרבה מאוד לחקור, יש הרבה חומרים שלא נבדקו. יש בידינו ראיות שבזכותן אנחנו יכולים להגיע לחקר האמת - ואנחנו נגיע אליה, אני מבטיחה לכל עם ישראל. הקרב נמשך, ואת הרוצחים אנחנו נביא לפה".
זדורוב זוכה ברוב של שני שופטים מול אחת. השופט דני צרפתי הסביר את עמדתו באמצעות רצף של סימני שאלה, שיכולים להעיד על חפותו של רומן זדורוב. "למה שהנאשם ירצח ילדה במקום העבודה שלו, וישאיר תיק גדוש בראיות? למה שיחשוש שהיא גם נאנסה? למה שיקרוס נפשית? איך לא נותרו טביעות לחובתו? איך לא נותרו עקבות נעליו מבוססות בדם?", תהה.
את רצף השאלות הוא פרס לאחר שהשופטת שהייתה בדעת המיעוט, תמר ניסים שי, אמרה כי לא כל סימן שאלה הוא סיבה לזיכוי. היא נימקה את עמדתה ואמרה כי "הודאתו של זדורוב הייתה מפורטת ועשירה - ולא ניתנה מתוך פחד". לדבריה, "זדורוב אשם מעבר לכל ספק סביר".
עם זאת, אב בית הדין, סגן נשיא המחוזי השופט אשר קולה, האשים את הפרקליטות ש"כשלה ולא הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהודאתו של זדורוב תואמת לממצאי הזירה".
