בעוד בחיזבאללה מגבירים את מאמצי הירי נגד כוחות צה"ל המגינים על הצפון, תושבים בגליל מבהירים כי אין לאזור עתיד ותקומה אם צה"ל לא יכריע את ארגון הטרור השיעי וירחיק את אלפי לוחמי יחידת העילית שלו "רדואן". "אם המצב הנוכחי יימשך ולא נרחיק את לוחמי חיזבאללה לפחות לקווי 2006, לא תהיה תקומה לגליל ואף אחד לא יסכן את ילדיו ויגור פה", חושש אל"מ במיל' ארז ברגמן, חבר קיבוץ שניר וראש צוות החירום היישובי.
זה שנים שבחיזבאללה מתאמנים על התוכנית לכבוש את הגליל, ונראה כי תושבי קו העימות שם אינם מוכנים עוד לאמץ את עמדת הצבא שארגונו של חסן נסראללה לא מעוניין במלחמה. גם האזהרות ששלח ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשי חיזבאללה שלשום, במהלך ביקורו בצפון, לא משכנעות אותם שישראל מתכוונת לפעול נגד חיזבאללה. צה"ל משקיע בינתיים את רוב מאמציו בסיכול יום-יומי של חוליות מחבלים המשגרות טילים ומנסות להרוג את לוחמי הצבא.
ברגמן, לשעבר מפקד חטיבת אש וראש מטה אוגדת שריון, הוא אב לשלושה ילדים. אחרי פרוץ המלחמה פונו בני משפחתו למלון רמדה בנצרת, והוא נשאר להגן על הקיבוץ, ומפעם לפעם מבקר את אשתו וילדיו. "אם לא יהיה הסדר פוליטי או צבאי מוסכם, לא נוכל לחזור לשגרה", הוא מעריך. "כהורה לילדים, הביטחון שלהם הוא מעל הכול בשבילי, ועם כל אהבתי לגליל ולערך הציוני שיש בחיים כאן, אין לנו עתיד במקום שבו בעוד חצי שנה או שנה או חמש שנים יפרצו אליו מעבר לגבול וישחטו את ילדינו ואותנו. המראות של 7 באוקטובר לעולם לא יימחקו, ואסור לתת להם לחזור לעולם".
בעיניים דומעות סיפר ברגמן כי הוא מכיר משפחות שכבר שכרו בתים לחצי שנה בעמק ואינן מתכוונות לשוב עד שיידעו כי הן בטוחות בבתיהן בגבול לבנון. "גם אם הממשלה תציב בשביל ההרגשה הטובה 50 חיילים בתוך היישובים שלנו כדי לתת תחושה של ביטחון, ותיתן עוד הטבות מס או לא יודע מה - הורים עם ילדים לא יסכימו לחזור לתמונות של בארי בחצרות הבתים שלהם".
גם ניסן זאבי, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ כפר גלעדי, מבהיר: "אנחנו לפה לא נחזור אם חיזבאללה לא יטופל". ממרפסת ביתו אפשר לצפות על רכס החממיס ובראשו מוצבי חיזבאללה, שמהם יורים מחבלי הארגון טילי קורנט וסאגר לעבר כוחות צה"ל ובתי מטולה והסביבה. "מה שכוח רדואן של חיזבאללה מתכנן לעשות גדול פי עשרה ממה שעשה כוח נוחבה של חמאס בדרום. כאן לא יהיה בארי 2. לא נאפשר זאת, ואם המדינה לא תעשה את זה אנחנו נפעל בכל אמצעי כדי לגרום לה להבין שהיא צריכה לפעול בדרום לבנון".
זאבי, שרעייתו וילדיו התפנו מהקיבוץ כבר לפני שבועיים, לא רואה מצב שבו הם יחזרו לשחק ולצחוק בשבילי הקיבוץ כשלוחמי חיזבאללה משקיפים עליהם ממרחק בין הכוונות. "זו מלחמת קיום. צריך לייצר פה גבול עם פרימטר (חיץ של רצועת ביטחון) ויד חזקה. לא נאפשר נוכחות של חיזבאללה וכוחות רדואן גם לא קילומטר מכאן. אנחנו רוצים אותם הרבה יותר רחוק".
החרדה מתוכניות חיזבאללה מורגשת גם בקריית שמונה, שברחובותיה כמעט לא נראתה אתמול נפש חיה. מירב אדרי, שיחד עם בעלה ימין הגיעה בנסיעה לביתם בעיר כדי לאסוף מהר ציוד ומעט בגדים, סיפרה: "זו תחושה נוראה להגיע לפה ולראות את כל האזור הזה, שהיה שופע טוב, שומם פתאום, בלי נפש חיה ברחוב". הבעל ימין מצדו הציב דרישה ברורה: "עכשיו חייבים להכריע את זה סופית, גם בעוטף עזה וגם את חיזבאללה". זמן קצר אחר כך כבר עזבו בני הזוג, וחזרו לחדר המלון ששכרו בטבריה.