ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן הודיע היום (שלישי) כי אין בכוונתו לפתוח ב-1 בספטמבר את שנת הלימודים בבתי הספר שהקים לתושבי העיר המפונים באילת, בתל אביב, בירושלים ובטבריה. לדבריו ההחלטה התקבלה מכיוון שצורכי מערכת החינוך של העיר לא נענו, למרות שתלמידיה פרוסים ביותר מ-500 בתי ספר ברחבי המדינה. מחציתם, כך הוא ציין, לומדים בבתי הספר שהעירייה הקימה לאחר הפינוי - ולא ייפתחו בשבוע הבא.
"פניתי לשר החינוך שוב ושוב. מחודש יוני הצבתי בפניו של האתגרים והצרכים שלנו וביקשתי להיערך כדי שלא תהיה עוד שנה אבודה לילדים שלנו", אמר ל-ynet. "זה הזוי ומקומם שאנחנו פחות משבוע לפני פתיחת שנת הלימודים ולאף אחד לא אכפת מאיתנו. למה התלמידים שלנו צריכים לשלם את המחיר?".
באחד המכתבים, שנשלח לפני יותר משבוע, פנה שטרן לשר החינוך יואב קיש וביקש סיוע בכמה מהסוגיות המשמעותיות ביותר מבחינתו: מחסור במורים, בעיקר במקצועות ריאליים, וכן מחסור בגננות ובסייעות. "זו המלחמה של כל המדינה, לא רק שלנו. על כולם להיכנס מתחת לאלונקה. מדובר בתלמידים שכבר צברו פערים לימודיים ורגשיים בשנת הלימודים הקודמת", אמר.
בנוסף, שטרן סיפר כי במשרד החינוך לא מצאו מענה להוצאות הנסיעה של המורים - המפונים גם הם - שמשלמים מכספם למעבר בין בתי הספר הממוקמים בערים שונות. חלק מהמורים נאלצים לנסוע יותר משעה וחצי לכל כיוון. בתוך כך, הורים לילדים ובגנים ובכיתות א' וב' נוכחו לדעת כי הם נדרשים לשלם אלפי שקלים עבור שהות בצהרון לכל ילד - מה שבקריית שמונה ניתן ללא עלות עד לשעה 16:00. גם תלמידים בחינוך המיוחד נפגעו מהמעבר וסובלים ממחסור בסייעות, אך במשרד החינוך השיבו כי העירייה יכולה לממן את שכרן באמצעות תקציב החוסן שקיבלה.
טענה נוספת היא שבבתי הספר הארעיים שהוקמו רק תלמידי היסודי זכאים לארוחות חמות בצהריים, על אף שכלל התלמידים מתגוררים בבתי מלון. "התלמידים בתיכון לא נכללים בהזנה, אבל כשהם חוזרים מבית הספר חדרי האוכל כבר סגורים", אמר ראש העירייה. במשרד החינוך השיבו כי התלמידים יכולים להגיע לבית הספר עם סנדוויץ'.
מורים מפונים ללא פתרונות
האתגרים שעימם שטרן ואנשי החינוך בקריית שמונה נדרשים להתמודד הם מורכבים מאוד. כך למשל מורים בבתי הספר בקריית שמונה שאינם גרים ביישובים המפונים ומוכנים להגיע ולעבור למען תלמידיהם לאילת ולתל אביב יקבלו את החדרים במלונות המפונים רק בראשון בספטמבר: "מהמטוס באילת הם אמורים להגיע ישר לבית הספר הארעי בלי שיכולים להכיר מראש את התלמידים שלהם או להכין את הכיתות" הסביר שטרן.
סיפורה של שרית אוחנה, מנהלת בית הספר ה-12 שנתי באילת, מקומם במיוחד. היא גרה בראש פינה ועם פרוץ המלחמה עזבה את ביתה ונרתמה לשליחות הקמת בית הספר למפוני העיר בקצה השני של המדינה. עד חודש מרץ היא חלקה חדר קטן במלון עם אחת מהמורות ואז ביקשה את המובן מאליו, לארח מדי פעם את שלושת ילדיה שזקוקים לה – הקטן בהם בן 13, אחר חייל קרבי שמשרת בדרום ובן נוסף סטודנט.
שרית, אם חד הורית, עברה לדירה שכורה במתווה מפוני המדינה ובה גם ישנים ילדיה כשהם מבקרים אותה. למרות שהכל נעשה תחת אישור, במשרד החינוך לא מוכנים לשלם עבור שכירות הדירה ובעל הבית שבו היא גרה לא מקבל את המגיע לו והחוב נצבר כבר לעשרות אלפי שקלים. ב-31 לאוגוסט תידרש מנהלת בית הספר לעזוב את דירתה ואין לה פתרון עד כה.
בשונה ממפוני העיר, היא לא זכאית לטיסות או נסיעות בחינם בתחבורה הציבורית ונוסעת לבקר בביתה ברכבה הפרטי. שטרן מספר כי לצד הדאגה והגעגוע לבני משפחתה שבצפון, נדרשת אוחנה להתמודד עם קיצוץ בשעות לימוד ומחסור במורים ובמשאבי חוסן לתלמידיה ולצוות המורים. במשרד החינוך טענו מנגד כי נקבע נוהל לנושא ויועבר לרשות בימים הקרובים.
שטרן: "עשרות ילדים שפונו לנתניה למשל, ולומדים שם במערכת החינוך, נדרשים לשלם עשרת אלפים שקלים לשנה עבור מסגרות הצהרונים, בשעה שילדים שלומדים בטבריה מקבלים בחינם, כפי שקיבלו בבית. זה יוצר אפליה בין המפונים והמון כעס ותסכול"
שטרן רואה למשל כיצד בני עירו לומדים בערים הגדולות ברחבי המדינה ולא מקבלים את היקף השיעורים שמגיעים להם, בעוד באותה העיר, המקומיים לומדים כרגיל ומתקדמים בחומר הלימודי. "זו לא המלחמה רק של תלמידי קריית שמונה אלא של כל המדינה" הוא זועק. "לכל הפחות הילדים שלנו ראויים לקבל את כל מה שהיו מקבלים בבית". שטרן מתמודד עם ביקורת קשה מצד בני עירו שרואים בו כתובת: "עשרות ילדים שפונו לנתניה למשל, ולומדים שם במערכת החינוך, נדרשים לשלם עשרת אלפים שקלים לשנה עבור מסגרות הצהרונים, בשעה שילדים שלומדים בטבריה מקבלים בחינם, כפי שקיבלו בבית. זה יוצר אפליה בין המפונים והמון כעס ותסכול".
יש לו פתרונות למכביר אך אלו דורשים סולידריות מצד גורמים רבים. כך למשל: "אני זקוק למורים לאנגלית למשל. התיכון שלנו בקריית שמונה התפצל לארבעה בתי ספר שונים ואי אפשר לשכפל את המורים. למה שבתי הספר התיכונים בתל אביב לא יוותרו על שעתיים שבועיות והמורים שלהם יגיעו ללמד אצלנו, איפה הערבות ההדדית? למה כולם לומדים כרגיל ולא תורמים לתלמידים שלנו מכח ההוראה שלהם? לצערי הרב מדינת ישראל ומנהיגיה עדיין לא מבינים את גודל השעה ורואים באירוע הפינוי כבעיה של קריית שמונה ולא אירוע מדינת ישראל", סיים שטרן.
ממחוז הצפון במשרד החינוך נמסר כי "מנהלת המחוז קיימה ישיבות שבועיות במשך שנה שלמה עם קריית שמונה ובכל שנה מוצפים נושאים שעולים על ידי הרשות והם מקבלים תשובות ברורות ומדויקות. באשר למכתבו של ראש הרשות, בתוך יומיים ממועד כתיבת המכתב ענתה מנהלת המחוז לראש הרשות אחרי שבדקה את כל הנושאים מול המטה. אף נעשתה פגישה בזום עם מנהלת אגף החינוך ב-25/8, זאת לאחר שמנהלת המחוז שלחה התייחסותה לרשות המקומית. אשר על כן שנת הלימודים בקריית שמונה תפתח כסדרה. המחוז נערך בכל מקומות הפינוי לתת מענה לתושבים של קריית שמונה בכל מקום ומקום שבהם הם נמצאים. התלמידים משובצים ואנחנו מחכים להם בשמחה לקראת פתיחת שנת הלימודים".
אולפן 27.08.24 - ההורים מהצפון
( צילום: ירון ברנר)
ניצן סנש, תושב מושב בן עמי שבגליל המערבי ואבא לשני תלמידי יסודי, אמר בריאיון ל-ynet כי "הממשלה הפקירה את הילדים שלנו. לא נשלח אותם לבתי הספר". הוא סיפר כי "אם יש אזעקה קופצים על הרצפה ושמים ידיים על הראש. כל הדברים הכי לא מוגנים שיש. כל האירוע הזה הוא סכנה, זו סיטואציה שאנחנו לא מקבלים. הנהגת ההורים אצלנו ביישוב קיבלה החלטה שלא שולחים את הילדים עד שיהיה פתרון ראוי".
לדבריו, "אנחנו מבינים שאין מדינה. אין ממשלה ואין משילות. הילדים לא לומדים במרחב מוגן וכל האירוע הוא פשוט סכנה, החל מהרגע שבו יוצאים מהבית. האוטובוס לא ממוגן וצריכים לנסוע עשר דקות ללא מלווים, רק עם נהג שאמור לשמור על חמישים ילדים. דבר ראשון, בשלב המיידי, צריכים להביא לנו אוטובוסים ממוגנים. מבחינת הלימודים צריכים להעביר את הילדים לבית ספר עורפי - ובטווח הארוך אנחנו רוצים שהם ילמדו במרחבים מוגנים, שלא צריך להתפנות".
"אני רוצה שכל ההורים ישאלו את עצמם אם הם היו שולחים את הילדים לבית הספר בסיטואציה הזו. אנחנו נמצאים בטווח התרעה אפס - קודם יש נפילה ואחר כך אזעקה"
גם מורן ירחי, תושבת קיבוץ כברי ששני בניה עולים לכיתה יב', הצטרפה לטענות: "המסגרת נותנת לילדים שלנו סוג של חוסן, אבל יש את עניין המיגון שהוא בלתי אפשרי. הביטחון שלהם חשוב יותר, הילדים שלנו בסכנה", אמרה. "הייתה מתכונת לקראת הבגרות. הם שכבו עשר דקות על הרצפה וחזרו למתכונת. זו המציאות שלהם.
"אומרים שהממשלה לא מקבלת החלטות, היא קיבלה החלטה - היא החליטה שהיא מפקירה את תושבי הצפון. החליטה שהחיים של הילדים שלנו שווים פחות", טענה ירחי. "אני רוצה שכל ההורים ישאלו את עצמם אם הם היו שולחים את הילדים לבית הספר בסיטואציה הזו. אנחנו נמצאים בטווח התרעה אפס - קודם יש נפילה ואחר כך אזעקה. כל היום יש יירוטים ושיגורים, רעשים של מלחמה".
אלכסנדרה לוקש השתתפה בהכנת הכתבה
