עדות קשה ומטלטלת, כך ניתן לכנות את העדות שנשמעה הבוקר (יום ראשון) במשפטו של אדוארד קצ'ורה (50) מקריית מוצקין, הנאשם ברציחתה של הנערה ליטל יעל מלניק ז"ל, בת 17, באמצעות קבורתה בחיים באתר בנייה. על דוכן העדים ניצבה היום שוטרת הסיור אשר הייתה הראשונה להגיע לזירת הרצח.
כשהיא בוכה כמעט ללא הפסקה, רועדת בגופה, סיפרה השוטרת, השרויה בפוסט טראומה קשה, כי הפעם האחרונה שבה לבשה מדים, הייתה באותו יום שבת, 3 באוקטובר 2021, הבוקר בו נאלצה במסגרת תפקידה המשטרתי להגיע לזירת הרצח, שם ראתה את שתי כפות ידיה של מלניק מבצבצות מתוך האדמה. בשל מצבה הרפואי, שוחררה השוטרת מהשירות.
אדוארד קצ'ורה בבית המשפט
(צילום: אביהו שפירא )
בזמן שמפגינות נגדו בחוץ: אדוארד קצ'ורה המואשם ברצח יעל ליטל מלניק ז''ל בת ה-17 מגיע לבית המשפט
(צילום: ליאור אל-חי)
בבכי ובסערה גדולה, תיארה העדה, נשואה ואם לילדים, כיצד נראו זרועותיה של מלניק. היא סיפרה כי הידיים היו מחוץ לעפר באלכסון ומאחורי הראש, וכי ראתה בוודאות את המרפקים והבחינה שיש קיפול של היד לאחור.
"לצערי אני חושבת על זה יותר מהילדות שלי ובעלי", סיפרה השוטרת, "אני ישנה עם זה, אוכלת עם זה, מתקלחת עם זה. אני לא חושבת שמצלמת הגוף קלטה את המראה".
משפטו של אדוארד קצ'ורה המואשם ברצח הנערה ליטל יעל מלניק
(צילום: ליאור אל-חי)
רות מלניק, אחותה של ליטל יעל ז"ל, מתכוננת לקראת גיוסה לצה"ל בתור משקית ת"ש
(צילום: עידו ארז )
לדבריה, המצלמה מותקנת באזור בית החזה ומצלמת 180 מעלות. "אני לא יודעת האם המצלמה קלטה את מה שאני ראיתי. המפקדים שלי אמרו לי שהייתי רחוקה מאוד, אבל אני לא חושבת שהייתי רחוקה".
"מה שראיתי שהידיים היו מחוץ לחול. לא מלוכלכות בחול. ללא כל תזוזה. הייתי בשוק. נתקעתי עם המבט על זה. לא הייתה תזוזה וגם כשהתקרבתי הייתי במצוקה נוראית. קראתי לשותף שלי, שעטף אותי כי לא יכולתי לנשום".
השוטרת הוסיפה, כי הם קראו לעזרה במכשיר הקשר, וכי היא המשיכה להסתובב כל הזמן כדי לראות האם יש תזוזה של הידיים. "אזרתי כוחות כדי לדווח בקשר את מה שאני רואה, והלכתי כמה צעדים לאחור. אמרתי לשותף שלי, 'תסגור זירה, אף אחד לא נכנס, אף אחד לא יוצא'".
"אני חיה בגיהינום, חיה בסיוט"
השוטרת העידה כי בתחילה לא הבינו את מה שדיווחה שקרה באותו אתר בנייה בקריית מוצקין. "ביקשו ממני לקחת עדות מהמודיע אבל אמרתי שאני לא מסוגלת". בהמשך הגיעה ניידת נוספת ובה שוטרת ומתנדב. השוטרת סיפרה כי רצתה להתקשר לבעלה, אבל הייתה במצוקה נוראית. היא התרפקה על חברתה השוטרת שהגיעה. "אמרתי לה 'את אמא לילד, אל תיחשפי למה שאני ראיתי. אל תלכי לשם'. היא לא הלכה". בתוך זמן לא רב הגיעו כוחות נוספים, צוות של מד"א, שוטרים והקצין התורן.
בחקירה הנגדית כאשר הסנגור הציג לה את התמונה של השומר באתר הבנייה שגילה את זירת הרצח והיה זה שדיווח למשטרה, עצמה השוטרת את עיניה. היא נשאלה לגבי זווית הידיים והשיבה לסנגור, "אין לי מושג מה זה שהידיים היו ב-90 מעלות בניצב לקרקע. אני יכולה להגיד את מה שאני ראיתי. אני לא מתכוונת לשכב ולעשות את זה. אני חיה בגיהינום. אני לא קשורה אליה ולא מכירה אותה ואני קשורה אליה לצערי בגלל זה. אני חיה בסיוט".
העדה נשאלה על הדברים שאמרה לפיהן לא ראתה תזוזה של ידי המנוחה, ואמרה בין השאר, "לא הייתה תזוזה. השותף שלי היה שם. הוא לא הוריד את העיניים שלו. הוא היה העיניים שלי שם. הנפש שלו חזקה יותר משלי. לא הייתה תזוזה".
"אני יכולה להעיד מה היה כי צעקתי לו מה קורה שם. זה לא מצולם. הייתי בהיסטריה לסגור את מצלמת הגוף שלי כדי להתקשר לבעלי. לא נכנסתי לרגע לניידת ולא ניתקתי קשר עין עד שהגיעו עוד ניידות. כל הזמן צעקתי לשותף שלי. כשהגיעו מד"א - אמרתי שאף אחד לא יוצא ואף אחד לא נכנס. לא נתתי למד"א להיכנס, זו זירת רצח. מד"א ראו את הגופה אבל לא נכנסו".
אדוארד קצ'ורה שעבד שנים רבות כאח בבית החולים לבריאות הנפש מעלה כרמל בטירת כרמל, הכיר שם את ליטל שאושפזה בשל משבר שעברה. בין השניים נרקם קשר רומנטי, למורת רוחה של משפחת הנערה.
בכתב האישום נטען כי ביום האירוע, הגיע הנאשם ביחד עם הנערה לאתר בנייה בקריית מוצקין, והם החלו לחפור קבר. בשלב מסוים, נכנסה ליטל יעל לקבר והכניסה לפיה צינור נשימה. "לאחר ששקל וגיבש החלטה להמית אותה, כיסה קצ'ורה את גופה ופניה של ליטל יעל בחול וחצץ - בעודה בחיים. בהמשך, הוציא את הצינור מפיה ומנע ממנה לנשום ולצאת מהקבר - ובכך גרם למותה בייסורים עד שנחנקה", תואר בכתב האישום.
עורכות הדין שרון זגגי-פנחס ואפרת נחמני-בר, המייצגות את משפחתה של ליטל יעל מלניק ז"ל, אמרו כי "פעם נוספת, במסגרת ישיבת בית המשפט, הופרכו טענותיו הבדיוניות של הנאשם, כאשר השוטרים שהגיעו לזירה בזמן אמת, העידו, כי למרבה הצער, המנוחה הייתה ללא רוח חיים והיה ברור לגמרי שמדובר בזירת רצח. מהעדויות עלה, כי הזירה הייתה קשה מאוד ומטלטלת, עד כדי שרשמיה ניכרים עד היום על חלק מבעלי התפקידים שהגיעו לזירה והדבר אומר דרשני".
