חנוט בחליפה שחורה היאה להלוויה ממלכתית הודיע אמש (יום ראשון) נשיא צרפת עמנואל מקרון על פיזור האספה הלאומית ועל ובחירות בזק שייערכו, כנהוג בצרפת, בשני סיבובים: ב-30 ביוני וב-7 ביולי. פיזור האספה הלאומית אחרי בחירות שבהן מביעים האזרחים תמיכה במפלגות האופוזיציה הוא דבר שכיח בצרפת בעקבות בחירות מקומיות, אולם זו הפעם הראשונה שהחלטה כזו נעשית אחרי הבחירות לפרלמנט האירופי – ובעקבות קריאת הזוכה הגדול של הערב: ז'ורדן ברדלה בן ה-28, המועמד של מארין לה פן לראשות הממשלה.
5 צפייה בגלריה
מקרון מודיע לצרפתים על פיזור האספה הלאומית, הבית התחתון של הקונגרס
(צילום: Ludovic MARIN / AFP)
ברדלה הוא פוליטיקאי רהוט ואמביציוזי. רק לפני חמש שנים הוא הגיע לאסיפה הלאומית כעוזר פרלמנטרי, ומיד תפס את עינה של לה פן, שטיפחה אותו מאז. בסקר שנערך בתחילת מאי הוא זכה ב38% אחוזי פופולריות, ובתואר "המועמד הראוי ביותר מול מקרון׳", שזכה רק ב-31% תמיכה. אולם הוא מדשדש אחרי ראש הממשלה הצעיר והפופולרי גבריאל אטאל.
הקריאה של מקרון הפתיעה את כולם, כולל את חברי מפלגתו שמצאו את עצמם נבוכים באולפני הטלוויזיה הצרפתית. השמועה על הצעד המפתיע אמנם הסתובבה במסדרונות ארמון האליזה, אך מעטים האמינו כי מקרון ילך כל-כך רחוק - בעיקר לאור העובדה כי הקריאה הגיעה מיריב מהימין הקיצוני, שעד כה ניסה המרכז הצרפתי להמעיט בערכו.
מפלגתה של לה פן השיגה 30.50% מקולות הבוחרים, מה שמקנה לה 30 מושבים מתוך ה-81 השמורים לצרפתים בפרלמנט האירופי. מפלגתו של מקרון, "רנסאנס", מדשדשת אחריה עם 14.60% ו-13 מושבים - עשרה מושבים פחות מבחירות ב2019. כבר אז עמד "האיחוד הלאומי" בראש, אולם ההפרש היה קטן. בתוספת חמשת המושבים של מפלגת "הכיבוש מחדש" של אריק זמור, בהובלתה של מריון מרשאל-לה פן, לימין הקיצוני בהחלט יש מה לחגוג.
הסיבות שהובילו את הנשיא מקרון להחלטה הקיצונית הן התחזקותה של מפלגת "האיחוד הלאומי" מבחירות לבחירות. כבר ב-2022, בהתמודדות על נשיאות צרפת, הגיעה לה פן לסיבוב השני עם 41.5% אחוזים (מול 58.55% למקרון). בבחירות ב2017 היא השיגה רק 34%. אחר כך הגיעו הבחירות לאספה הלאומית בה זכתה לה פן ב-89 מושבים מתוך 577, וזאת אחרי שב-2017 יוצגה על ידי 8 חברים בלבד. המגמה הזו המשיכה גם בבחירות האזוריות והמקומיות.
המרכז הצרפתי, שדחף הצידה מפלגות מסורתיות כמו הסוציאליסטים והרפובליקנים, אינו יכול להתעלם יותר מהקצוות שמייצגים "האיחוד הלאומי" מימין ו"צרפת המורדת" משמאל. בכל הבחירות לנשיאות שבהן ניצב מועמד מהמרכז מול לה פן - האב ז'אן-מרי או הבת מארין - הצביע הציבור באופן גורף נגד הסחף ימינה, אך הזמנים השתנו. אירופה נשטפת בגל ימני קיצוני ויותר ויותר אנשים, בעיקר בשירות הציבורי, שבעבר התביישו להודות שהם מצביעים ללה פן, מצהירים על כך בגאווה.
הפעם לא מדובר בבחירה בין שני מועמדים כיוון שבאספה הלאומית הנוכחית, מיוצגות 11 מפלגות מכל קשת הדעות. מפלגתו של אריק זמור, אם תצליח להיבחר הפעם, יכולה להטות את הכף לכיוון הימין הקשה. הנשיא מקרון סומך על דעת הרוב, שעד עכשיו סירב להעמיד את הימין הקיצוני בראש המדינה. בצרפתית קוראים לזה "התעוררות רפובליקנית".
"אינני יכול להסכין עם עליית הלאומנים והדמגוגים", אמר אתמול מקרון, והיום צייץ בטוויטר: "אני בוטח ביכולתו של העם הצרפתי לבחור את הדבר הנכון ביותר לדורות הבאים׳". שר הכלכלה שלו, ברונו לה מייר, הזהיר את הצרפתים כי "לבחירות הבאות תהיה את ההשפעה הגדולה ביותר מאז יסוד הרפובליקה החמישית" (בשנת 1958).
גבריאל אטאל, ראש הממשלה הפופולרי והיחיד שמצליח לגבור על ברדלה בעימותים, ניסה אמש - על רשת הטלוויזיה BFMTV, להניא את מקרון מפיזור האספה הלאומית והציע להתפטר. מקרון סירב כיוון שהוא יודע כי אטאל בן ה-35 הוא המועמד היחיד שיכול להביס את ברדלה.
אם מפלגת "האיחוד הלאומי" ותומכיה ישיגו רוב באספה הלאומית, ייאלץ מקרון לעבוד עם ראש ממשלה שעד כה היה באופוזיציה. הרבה נשיאים לפניו, מפרנסואה מיטראן לז׳אק שיראק, מצאו את עצמם במצב הזה. בצרפת הנשיא הוא זה שמחליט על המדיניות הכללית, וראש הממשלה מבצע. את הממשלה הם אמורים להקים ביחד. מיותר לציין שהפערים בין הצדדים כה גדולים, שקשה להבין איך ממשלה כזו תתפקד. הנשיא מקרון הבהיר כי הוא לא מתכוון להתפטר: זו כהונתו השנייה והאחרונה כנשיא, ומקרון הדגיש כי "הייעוד" שלו הוא לשרת את העם הצרפתי.
במקרה של זכייה גורפת של הימין הקיצוני אין ספק שלה פן תדרוש בחירות לנשיאות, ותהיה מועמדת. עוד תוצאות סבירות תהיינה מדיניות קשוחה יותר נגד הגירה, ועמדה בדלנית מול אירופה בנושאי כלכלה וחקלאות. לאור הקשרים הלא תמיד ברורים בין "האיחוד הלאומי" לרוסיה, הזוכה האמיתית בבחירות הללו לפרלמנט האירופי, נראה שתמיכה ללא סייג באוקראינה, שמאחוריה עומד הנשיא מקרון, תיחלש.
באשר לישראל, דווקא ממשלת ימין קיצוני תעדיף להתעסק פחות במלחמה באזורינו ולהתמקד במדיניות פנים.
אפקט הדומינו במערב אירופה, שכבש כבר את הולנד ואיטליה והולך וסוגר על גרמניה, בלגיה ופורטוגל, מסמל את התנועה החשובה ביותר באירופה מאז נפילת החומה ב1989. אם צרפת תיפול לידי הימין הקיצוני ייעלם אחד הבלמים החשובים ביותר לאיזון הפוליטי ביבשת. וזה כבר ישפיע על כולנו.
