החיסול של בכיר משמרות המהפכה בדמשק סייד רזא מוסאווי, שמיוחס לישראל, הוא תזכורת טובה למצב הסבוך שבו הייתה נמצאת ישראל עוד לפני המלחמה בעזה - וכעת ביתר שאת אחריה. מדובר במלחמה רב-זירתית שלא הכרנו כמותה בעבר, שמחייבת התנהלות מדינית מורכבת ועדינה מאוד של גיוס בריתות.
היטיב לסכם זאת שר הביטחון יואב גלנט בהופעתו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת אתמול. "אנחנו נמצאים במלחמה רב-זירתית, אנחנו מותקפים משבע גזרות שונות - עזה, לבנון, סוריה, יהודה ושומרון, עיראק, תימן ואיראן", הוא אמר. "הגבנו ופעלנו כבר בשש מתוך הגזרות האלה, ואני אומר כאן בצורה המפורשת ביותר - כל מי שפועל נגדנו הוא מטרה פוטנציאלית, אין חסינות לאף אחד".
קשה לנחש מי הזירה השביעית שבה ישראל לא פעלה - אולי החות'ים בתימן, אולי עיראק. מה שבטוח הוא שישראל פעלה ופועלת ברוב הזירות האלה.
ישראל נכנסה ל"מאני טיים" של המתיחות העולמית בין ארה"ב והמערב לבין סין, רוסיה וגרורותיהן. השאלה מי ינצח - ישראל או החמאס - תשפיע על פני האזור לשנים ארוכות. ניצחון ישראלי הכולל את השמדת יכולות החמאס יחזק מאוד את המחנה הפרו-אמריקני וייטה את האזור כולו לכיוון של מתינות והתפתחות כלכלית ופוליטית. ניצחון של החמאס יסתום את הגולל על הסכמי אברהם ויהפוך את איראן למעצמה האזורית הבלתי מעורערת. עתידה של מדינת ישראל נמצא כאן על כף המאזניים , לנוכח הצומת שבו מצוי המזרח התיכון.
לבנון
מפרוץ המלחמה נראה שישראל וחיזבאללה על מסלול התנגשות. חיזבאללה מנסה לאתגר את ישראל ולהישאר מתחת לרף המלחמה הכוללת, אבל נראה שלאט לאט שני הצדדים מאבדים שליטה ונשאבים למלחמה. ארה"ב וצרפת מנסות בכל הכוח למנוע את המלחמה הזאת באמצעות גיבוש הסדר מדיני שבעיקרו אכיפה של החלטת מועצת הביטחון 1701, דחיקה של חיזבאללה למרחק של 7-10 ק"מ מהגבול עם ישראל, וניסיון לפתור את המחלוקות סביב 13 נקודות הגבול בין לבנון לישראל - כדי לתת לחיזבאללה הישג כלשהו.
בירושלים מאוד סקפטיים שזה יצליח אבל נותנים לכך צ'אנס מסיבה ברורה: ישראל מעדיפה בעת הזאת להתמקד בעזה ולא להיגרר לחזיתות נוספות. ייתכן שכאשר צה"ל יעבור לשלב השלישי של המלחמה ברצועה, מתי שהוא לקראת סוף חודש ינואר, היא תשנה את דעתה ולא תירתע עוד מעימות צבאי מול חיזבאללה כדי לשנות את המשוואה בצפון.
מדובר במרוץ נגד הזמן. צרפת מפעילה את כל כובד משקלה מול ביירות ושלחה לאזור את שרת החוץ, ראש השירותים החשאיים שלה ושליח מיוחד של הנשיא עמנואל מקרון. הבעיה, כפי שרואים אותה בישראל, היא שבלבנון אין בעל בית - ולממשלה אין באמת השפעה על חיזבאללה, גייס איראני על מלא.
סוריה
מתחילת המלחמה ישראל מגבירה פעילות בסוריה וישנם דיווחים על תקיפות כמעט יומיות של אמל"ח שאיראן מנסה להבריח לחיזבאללה. ישראל מנסה למנוע מאיראן להגביר את התבססותה בסוריה בכלל ובאזור רמת הגולן בפרט. הפגיעה במוסאווי, אם אכן ישראל ביצעה את החיסול הזה, מהווה את השיא של אותה פעילות, ומעבירה מסר לטהרן שישראל תגבה מאיראן מחיר אם תמשיך להפעיל את זרועות התמנון שלה נגדה.
מבחינה מדינית, צריך לשים לב כיצד ישראל עושה מאמץ שלא לפגוע במנגנון התיאום שלה בסוריה עם רוסיה. על רקע הזה, יש לראות את שיחת הטלפון בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ואת השיחה של היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי עם ראש מועצת הביטחון של רוסיה ניקולאי פטרושב. שתי השיחות חשובות מאוד, במיוחד כשהן מגיעות אחרי חודשים ארוכים של מתיחות בין ישראל לרוסיה על רקע תמיכתה של מוסקבה בחמאס ואירוח משלחת של בכירי ארגון הטרור.
מצרים
מפרוץ המלחמה ישראל שומרת על קשר יומיומי הדוק עם מצרים. בקשתה של ישראל שהיא תקבל פליטים פלסטינים מעזה נדחתה על הסף, אך למרות זאת יש תיאום לא רע בין ירושלים לקהיר, שגם אם לא תודה בכך - הייתה רוצה לראות בסוף המלחמה את החמאס מחוסל ויוצא מעזה.
משלחות ישראליות מבקרות בקהיר, כולל בימים האחרונים. התיאום מתמקד ביום שאחרי המלחמה, אך גם בכל מה שנוגע להעברת הסיוע ההומניטרי לעזה. יש גם תיאום נגד אויב משותף: המורדים החות'ים מתימן, שמאיימים על חופש השיט שפוגע גם בישראל וגם במצרים (תעלת סואץ).
חשוב להזכיר שמתחילת המלחמה שגרירת ישראל בקהיר אמירה אורון וכל צוות השגרירות נמצא בישראל, כך שכל הקשר מנוהל בצינורות ביטחוניים, בעיקר בדרך שב"כ ומתאם פעולות הממשלה בשטחים.
עיראק
יש פעילות של מיליציות שיעיות בעיראק, שבהכוונת איראן שיגרו טילים לישראל. רק לפני כחמישה ימים צה"ל פרסם תיעוד של יירוט כטב"ם בים. שעות אחרי פרסום התיעוד, טענו מיליציות פרו-איראניות בעיראק כי היו אחראיות לתקיפת "מטרה בים התיכון". הניסיונות לפגוע סוכלו, אבל המיליציות ימשיכו לנסות. בין עיראק לישראל יש מדינה חשובה, ירדן, שלפי דיווחים יירטה טילים כאלה וגם כטב"מים, ואף פגעה במחבלים מהמיליציות שתכננו להגיע לישראל. ארה"ב פעלה כבר נגד מיליציות שיעיות בסוריה ובעיראק שפגעו בבסיסים אמריקניים.
החות'ים
במלחמה התגלה אויב חדש שמאיים על ישראל, שאמנם מרוחק 1,900 ק"מ מגבולות ישראל - אך מצליח לגרום לכאב ראש לא קטן. הוא פוגע בכלי שיט שנכנסים לים האדום, גם אם יש להם קשר רופף לישראל. הוא מטיל אימה על חברות ספנות בינלאומיות שכבר הודיעו שידירו את אוניותיהן מהאזור. הוא מאיים להביא לעלייה במחירי השילוח הימי. הוא שלח כמה טילי שיוט וכטב"מים מתאבדים לעבר ישראל, שכולם ללא יוצא מן הכלל יורטו בהצלחה הן על ידי האמריקנים ומדינות נוספות, והן על ידי ישראל.
התגובה הישראלית מול החות'ים נמצאת בינתיים בעיקר במישור המדיני, מול הקהילה הבינלאומית בכלל ומול ארה"ב בפרט. האמריקנים, בהבינם את חומרת האיום ורצונם שלא להרחיב את המלחמה מעבר לעזה, הקימו קואליציה של מדינות שישראל לא נמנית עליהן - שמטרתן להבטיח את חופש השיט באזור. ישראל הפצירה באמריקנים לפעול ביתר נחישות מול החות'ים, ובינתיים ארה"ב משקיעה אך ורק ביירוט ולא בתקיפות, על אף שנראה שגם סבלנותם הולכת ואוזלת.
יהודה ושומרון
ביו"ש נהרגו מפרוץ המלחמה כ-300 מחבלים, בעיקר במבצעים מיוחדים של צה"ל ושב"כ. עיקר הפעילות בג'נין, בטול כרם ובשכם. איראן ממשיכה לנסות להבעיר את השטח, נכון לעכשיו ללא הצלחה.
ישראל מצליחה בפעילות מדינית רגישה לשכנע את האמריקנים שהפעילות הזאת חשובה. ארה"ב לא גינתה את הפעילות הזאת, אך הפנתה את החצים שלה לעבר אלימות המתנחלים נגד הפלסטינים, ואף הודיעה שתטיל מגבלות ויזה נגד מתנחלים אלימים. אחריה הלכו עוד כמה מדינות אירופיות. בסך הכל נראה שזה הדרך של המערב להביע את מורת רוחו ממה שישראל עושה ביהודה ושומרון - מבלי לקרוא לילד בשמו.
הרשות הפלסטינית
הרשות הפלסטינית עדיין לא החליטה לאן פניה מועדות בשנים הקרובות. יש לה הזדמנות פז למדינה, ונראה שהם שוב עלולים לפספס אותה. יש הסכמה בין ישראל לארה"ב שהרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית לא תוכל לשקם את עזה, אבל יש מחלוקת על חלקה של הרשות הפלסטינית ביום שאחרי בעזה. ישראל לא מוכנה לתת לה חלק, בעוד שהאמריקנים והקהילה הבינלאומית מדברים על רשות חדשה, כזו שתעבור תהליך של דה-רדיקליזציה - ואז תיכנס לעזה.
מדינות הסכמי אברהם
מדובר באתגר מדיני לא פשוט, אך נכון לעכשיו - אחרי יותר מ-80 ימי לחימה - איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו לא ניתקו את הקשרים עם ישראל. ישראל אמנם החזירה את השגרירים שלה מבחריין ומרוקו מטעמי ביטחון, אך הקשרים עם המדינות נמשכים.
בחריין גינתה את מתקפת הטרור של חמאס, ואיחוד האמירויות שומרת על תיאום הדוק עם ישראל בכל הנוגע להכנסת סיוע הומניטרי לעזה. נראה שהסכמי אברהם עמידים בינתיים לזעזועים הגיאופוליטיים באזור. ניתן להעריך ולקוות שכך זה יימשך.
מועצת הביטחון
זו זירה מדינית חשובה שבה ארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת מסייעות לישראל להדוף מאמצים לכפות הפסקת אש באמצעות החלטה במועצת הביטחון. מדובר במאבק יומיומי שכדי להצליח בו ישראל חייבת לקנות זמן באמצעות סיוע של ציוד רפואי, מזון ומים למניעת משבר הומניטרי. מבחינה מדינית, מדובר בהישג כמעט חסר תקדים שישראל מנהלת מלחמה כבר יותר מ-80 יום מבלי שמצליחים לכפות עליה הפסקת אש.
קטאר וטורקיה
שתי מדינות שמהוות שתי זירות מדיניות נוספות שקשורות למלחמה. קטאר וטורקיה מזדהות עם האחים המוסלמים ומייחלות לניצחון של חמאס. על אף הזעם הישראלי על הקטארים, ישראל צריכה את דוחא, שהתגלתה כמתווכת האפקטיבית ביותר מול החמאס, אולי בגלל שהיא מארחת אצלה את צמרת ארגון הטרור ואולי בגלל הכסף שהיא מזרימה לעזה.
בכל מקרה, לא בכדי ובגלל שיקולים מדיניים ישראל נמנעה מלסגור את משרדי תחנת אל-ג'זירה הקטארית בישראל, על אף שברור לגמרי כי מדובר בתחנת טלוויזיה שמשרתת את האויב. אבל מי רוצה להרגיז את הקטארים, שמהם מצפים להביא עוד עסקת חטופים?
על אף ההסתה בטורקיה והאמירות הבוטות של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, הקשר המדיני עם אנקרה קיים, גם אם הוא על אש קטנה. שגרירת ישראל בטורקיה אירית ליליאן חזרה לארץ, והטורקים החזירו את השגריר שלהם להתייעצויות. אבל חשוב לשים לב שטורקיה לא ניתקה היחסים עם ישראל, וארדואן, לצד כל דברי ההסתה שלו - אפילו הציעה לסייע בשיקום עזה ביום שאחרי. נראה שהטורקים שילמו מס שפתיים לחמאס, אך נזהרו לא לשבור את הכלים עם ישראל.