לדניאלה וייס יש סבלנות. האישה הראשונה של מפעל ההתנחלויות יוצאת מהג'יפ שלה בשטח סמוך לקיבוץ זיקים, מסתכלת לעבר האופק ורואה שם את היעד הבא שלה: התנחלויות ברצועת עזה. "זה לא ילך בלי סבלנות", היא אומרת אחרי שאיחרה ביותר מחצי שעה. וייס פועלת בלוח זמנים עצמאי, אבל בהחלט פועלת, ומקדמת התנחלויות מעבר לקו הירוק מול כל ממשלה שהייתה כאן בעשרות השנים האחרונות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בחודשים האחרונים, היא מעידה, יש לה מטרה אחת. "ב-90 אחוזים מהזמן שלי אני מתעסקת בהתיישבות ברצועת עזה", היא אומרת. "יש המון תיאומים שצריך לעשות, המון דברים לטפל בהם. זה מתקדם נפלא, אני לא רוצה לתחום בזמן, אבל מאמינה שבתוך כמה חודשים יהיו שינויים בשטח, נראה התיישבות או מקום שבו נוכל לחיות מעבר לגבול שהיה פעם. הציבור זועק לזה, אנחנו כבר נטועים בלבבות".
גם אם נתניהו מתנגד לחזון שלה, ואפילו בעקביות במהלך חודשי המלחמה, דניאלה וייס לא מתרשמת. אמנם ראש הממשלה הצהיר שאין בכוונת ישראל להקים התנחלויות בעזה, וחזר על הדברים בנאומו בקונגרס בחודש יולי. בראיון ל-CNN, לפני כחצי שנה, אמר נתניהו שהקמה מחודשת של התנחלויות בעזה לא הייתה על הפרק בשום שלב. "אמרתי זאת בבירור וחלק מהמצביעים שלי לא מרוצים מזה, אבל זו עמדתי", הדגיש בחודש מאי.
"אז אמר", היא עונה ועוברת להתפלפלות. "צריך להקשיב למה שהוא לא אמר. הוא לא אמר שהוא לא רוצה התיישבות ברצועה, הוא מבין את הציבור. אנחנו נהפוך את זה לריאלי, זה הרבה יותר קרוב ממה שאתם חושבים. גם בקונגרס (נתניהו ציין בנאומו שעל ישראל לשמור על שליטה ביטחונית ברצועה כדי לוודא שעזה לא תהפוך שוב לאיום – אב"ק) הוא אמר שאנחנו הולכים להישאר ברצועת עזה מספר שנים, ואז הבנתי שיש לי זמן. שהחלום להתיישבות במקום חי וקיים".
לא משנה מה אמר נתניהו, וייס מתורגלת בשמיעה סלקטיבית. "הוא השמיע את מה שרציתי לשמוע", היא אומרת. "גם בצלאל (סמוטריץ') מתקרב. בסוף הוא יהיה בגרעין שיישב בעזה, כמו שאני מכירה אותו. כמה אפשר להיות בקדומים? (צוחקת). תשמע אותו בעצמך, הוא התייצב בבנייני האומה ודיבר על התיישבות בעזה".
את מדברת עם סמוטריץ', כחבר קבינט הוא דוחף לשלטון צבאי ברצועת עזה?
"ממשל צבאי לא עלה בשיחות שלי עם סמוטריץ', אבל זה ברור. זה מה שהיה בעבר. הרב לוינגר (מראשי תנועת גוש אמונים) היה גר בממשל הצבאי בחברון. אני זוכרת שאמרנו לו שיהיה צפוף במיטת קומתיים, אז הוא אמר, 'תעשו שלוש קומות'. ואנשים ישנו במיטות עם שלוש קומות".
וייס, שהייתה מהראשונים לגור בהתנחלות הראשונה בשומרון אחרי ששת הימים, אלון מורה, נמצאת גם עכשיו בחוד החנית. פעילי תנועת "נחלה", שבראשה היא עומדת, פועלים לצד ארגוני ימין נוספים כדי לפרוץ את גבולות הרצועה וליישב בה יהודים.
הדרך להתנחלויות חדשות בעזה נעשית בשיטה רבת-זרועות, שכוללת השפעה על דעת הקהל, גיוס כספים ופעילי שטח, איסוף מודיעין בעזרת מילואימניקים שלחמו ברצועה, ניסיון להתחבר לתושבי העוטף כדי לזכות בסיוע במשאבים מהיישובים הסמוכים לגדר, שכירת שטחים בעוטף להתיישבות זמנית ויצירת לובי פוליטי שנתניהו לא יוכל להתעלם ממנו.
עבור חלקים גדולים בציבור התוכנית הזו תישמע הזויה ומשיחית, אבל זה לא אומר שהיא בלתי ישימה. השינויים המתרחשים בשטח, גם בהשפעת שרים בממשלה, משרטטים את המסלול שבו צועדים ארגוני המתנחלים בדרך למימון חזונם.
"בכלי התקשורת ביקשו לפני ראיונות שלא אדבר על התיישבות, רק על ניצחון ועל ביחד. שאלו באולפנים, 'איזה סיכוי יש לזה בכלל?' צחקו עלינו. ואני אמרתי, איזה סיכוי יש לרעיונות אחרים ליום שאחרי, כמו רשות פלסטינית או כוח בינלאומי שיפקיר אותנו?"
וייס שמעה את הגיחוכים בתחילת המלחמה, וכדרכה, לא נתנה לאלה להחליש את ידיה. "אני מתבססת על תמיכה ציבורית ופוליטית רחבה, הכנס בבנייני האומה הוא מהאירועים שנעשו ליצירת הלובי הזה", היא אומרת, ומדברת על "כנס הניצחון" שנערך בינואר בירושלים, בהשתתפות השרים בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, יצחק גולדקנופף, חיים כץ, עמיחי שיקלי, יצחק וסרלאוף, אורית סטרוק, עידית סילמן, מאי גולן ועמיחי אליהו.
"זו גישה שקיבלתי מהרב לוינגר מגוש אמונים, ואני מיישמת אותה. כל פוליטיקאי צריך, בשביל הקריירה שלו, את הכוח הציבורי. ואני בכך אוחזת אותו בשתי ידיי. בזה הצלחתי, וכמו שהיה בגוש אמונים כך בעזרת השם יהיה ברצועת עזה".
וייס ואנשי "נחלה" הם הפנים של הכוונה להקים התנחלויות בעזה, והם אלה שדואגים לחיזוק הלובי הפוליטי, כמו באירוע שהתקיים בתחילת השבוע בעוטף עזה, ואליו יצאה הזמנה מטעם הליכוד ועליה חתומה השרה מאי גולן לצד חברי כנסת מהליכוד, תחת הכותרת "נערכים להתיישב בחבל עזה". מאות משתתפים הגיעו בחול המועד להפנינג שאירגנה תנועת "נחלה" סמוך לשדרות, שם הליכוד הקים סוכה כחלק מ"עיר סוכות" של תנועת "נחלה" של וייס.
בהזמנה שהופצה בשבוע שעבר נכתב שהאירוע יכלול גם סיור בקיבוץ נירים, אולם בקיבוץ מיהרו להתנער מהאירוע. "הסיור לא תואם עם נירים והוא לא על דעתנו, לכן גם לא יתקיים", נמסר מהקיבוץ. "אנחנו עדיין מחכים שהממשלה וחברי הקואליציה ייקחו אחריות על גודל המחדל וההפקרה של אירועי 7 באוקטובר, ועל הפצע המדמם שבליבנו. במקום לעסוק בכנסים פוליטיים להקמת גרעיני התיישבות, טוב היה אם הממשלה וחבריה לקואליציה היו עוסקים בהחזרת 101 החטופים והחטופות ובתמיכה ובנייה של יישובי העוטף ושיקומם".
בזמן שווייס עמלה על בניית כוח פוליטי, תהודה תקשורתית ו"התנחלות בלבבות", ישנם ארגונים פחות מתוקשרים והרבה יותר פעילים בשטח. מי שנחשב לגרעין המיליטנטי ביותר הם אנשי "אלי עזה", התארגנות שבראשה עומד פרופ' עמוס עזריה, תושב אריאל ומהגרעין הקשה של ההתנחלות שא־נור שפונתה מצפון השומרון בהתנתקות.
במהלך השנים הוא חבר לארגון נוסף, "חומש תחילה", שפעל לבטל את תוכנית ההתנתקות במקומות שבהם לא הועברה הסמכות הביטחונית לצה"ל, כמו ההתנחלות חומש, והצליח לנרמל את החזרה אליה בחסות המדינה. כחלק מהפעולות במקום, הוא אירגן בפברואר צעדה לעזה שכללה מאות אנשים, שהקימו מבנים מעבר לגדר, וכעשרה מהם הצליחו להסתנן למה שהיה בעבר ניסנית. "כולם פונו, אבל זו השיטה שלי: להיכנס ולצאת, ולהיכנס ולצאת, עד שנוכל להישאר", אומר עזריה.
עם שיטת עזריה, "אלי עזה" פונו כעשר פעמים עד כה: תחילה מאדמות נתיב העשרה, בהמשך מיער יד מרדכי, שם שהו שבועיים. בימים אלה הם נמצאים בצומת ארז, מתחת לגשר מסילת רכבת שהושבתה, וכבר התבקשו להתפנות משטח ששייך לרכבת ישראל. עזריה לא מוטרד. "אולי נפנה למירי רגב", הוא אומר.
"צריך להבין את הבדלי הגישה בינינו לבין 'נחלה'", הוא מסביר. "לצעדה שלי הגיעו 500 איש, אבל חלק הצליחו להיכנס פנימה ופונו. לצעדה של 'נחלה' הגיעו 50 אלף איש, אבל לא נכנסו. אני רואה את הפעולה שלנו ככוח קומנדו שפורץ את הדרך, ואז באה 'נחלה' עם נושאת המטוסים, התקציבים והכוח הציבורי. ככה זה יצליח. קודם כל להתקרב כמה שניתן, להיות בפנים בכמה הזדמנויות, ובשלב מסוים המדינה תעלים עין".
לצד "נחלה" ו"אלי עזה" פועלת עמותה נוספת, "עזה החדשה", שהוקמה השנה בהובלת נעם טוויג, איש הייטק מגבעתיים, תושב חוזר מקנדה. "הרגשתי שאנחנו במצב של להיות או לחדול", הוא אומר. "הלכתי לכנסים, פגשתי אנשים שחושבים כמוני שצריך להקים עיר גדולה בעזה, והתחברנו – חלק חילונים מלוד, חלק תושבי יו"ש – והקמנו עמותה".
ומה היעד שהצבת ל"עזה החדשה"?
"המטרה הסופית שלנו היא לספח את כל השליש הצפוני של הרצועה, ולייצר רצף עירוני, כשקו הגבול עובר בנחל עזה".
לא במקרה המתנחלים שמים יהבם על "התוחמת הצפונית". הם מאמינים שבצפון הרצועה, בין הריסות בית־חאנון ובית־לאהיא, נמצאים הסיכויים הגבוהים ביותר לפלוש לשטח הרצועה ולהקים את המאחז הראשון בשטחים הפתוחים שקרובים ליישובי העוטף.
אם עד 6 באוקטובר אשתקד חיו בצפון הרצועה כמיליון וחצי פלסטינים, כעת על פי ההערכות בצבא נמצאים שם כ-300 אלף עזתים. השטח פנוי, ובו צה"ל מתכנן להציב – אם יידרש לכך – בסיסי קבע שיסייעו באבטחת חלוקת הסיוע ההומניטרי לרצועה.
השלב האופרטיבי הראשון מצד ארגוני המתנחלים, יהיה למצוא נקודות התיישבות סמוך לרצועה, להקים בהם אתרי מגורים זמניים למשפחות, וביום פקודה להיכנס פנימה. הקִּרבה ליישובי העוטף ושיתוף הפעולה עם היישובים סמוכי הגדר חשובה, שכן מהם יצטרכו המתנחלים סיוע בהעברת קווי חשמל, תשתיות ומים, לטובת צירי כניסה ויציאה שיעקפו את כוחות צה"ל.
רעיון הפריצה דרך "התוחמת הצפונית" מתכתב גם עם "תוכנית האלופים" שהגה אלוף במיל' גיורא איילנד. אמנם איילנד לא כיוון להתנחלויות יהודיות בעזה, אך הוא קרא לצה"ל להודיע לכ-300 אלף העזתים שבצפון הרצועה להתפנות בתוך שבוע דרך מסדרונות הומניטריים מאובטחים. אחרי שבוע, לשיטת איילנד, לא יועבר סיוע לאזור, וצפון הרצועה יהפוך לשטח צבאי שילחץ על חמאס לקדם עסקת חטופים. עד כאן, גם המתנחלים חותמים על תוכנית איילנד.
וההיסטוריה לצידם. מאחזים רבים ביהודה ושומרון ובגוש קטיף תיפקדו קודם כבסיס צבאי שעבר ניסיונות התיישבות ופינויים, עד שהגיע לחץ פוליטי שהוביל להשארת "נוכחות יהודית" במקום. המעשים בשטח, נכון לעכשיו, מעידים שהממשלה דוהרת בניגוד לעמדת מערכת הביטחון ותעמיק את מעורבתו של צה"ל בניהול האוכלוסייה בעזה כדי להפסיק את גניבות הציוד ההומניטרי על ידי חמאס. לשם כך, אומרים גורמים במערכת הביטחון, מדובר על הגדלה משמעותית של כוח האדם ברצועה, וכן הקמת מרכזי לוגיסטיקה ובסיסים בשטח הרצועה.
אנשי "נחלה", מבחינתם, מפמפמים בהתלהבות את החלקים שנוחים להם בתוכניתו של איילנד, מברכים על המעורבות הגוברת של צה"ל בחלקים האזרחיים ברצועה, ומרגישים שהכל מקדם אותם שלב נוסף בדרך למימוש חזונם.
"אנחנו נערכים להביא מסין קרוואנים מודולריים שנבנים בצורה מהירה. עלויות של מיליונים בודדים", אומר יהודה בן דוד, "איש המבצעים" של תנועת "נחלה", תושב קריית ארבע "ובעזרת השם תושב עזה", הוא מוסיף. "לחמתי בנצרים והייתי מעל מאה יום במילואים בעזה. אני מכיר די טוב את מה שקורה שם. יש כבר היום אזורים עם חשמל של צה"ל, צריך לדעת להכיר אותם. לא רק אני הייתי בפנים, יש לנו הרבה פעילים שמשרתים בעזה ומכירים את השטח מבפנים".
מה התוכנית כרגע?
"התחלנו סיורים בשטח, בעיקר בתוחמת הצפונית שהיא המשך ישיר של אשקלון, והכי ברור ששם ההתיישבות תהיה".
מה זה אומר, לבחון את השטח?
"אנחנו מחפשים נקודות שבהן נוכל להקים אתרי מגורים זמניים, להביא נגררים ולדעת לנוע מהר. המטרה היא שהמשפחות יוכלו ברגע אחד להיכנס פנימה. אם אתה קולט מהר את שעת הכושר ופועל, אתה מצליח".
6 צפייה בגלריה
''המטרה היא שהמשפחות יוכלו ברגע אחד להיכנס פנימה''. יהודה בן דוד
(צילום: אלישע בן קימון)
בן דוד מדבר על סמך ניסיונו במאחז אביתר בשומרון, שהקימה תנועת "נחלה" במאי 2021. "שמענו על הפיגוע שהיה שם (פיגוע ירי בצומת תפוח שבו נרצח תלמיד ישיבת אלון מורה), הבנו שצריך להיכנס לשטח, ואם לא היינו נכנסים באותו לילה - לא היה היום אביתר".
איך מקימים אתר זמני?
"יש לנו קשר עם חברות של קרוואנים והצעות מחיר לעשרות בתים כאלה. את המבנים מסין אפשר להביא במשאיות. כבר עכשיו יש לנו חברות שאנחנו יודעים לעבוד איתן, שאפשר לסמוך עליהן".
מה הכוונה?
"שאם יש צורך מבצעי להעביר את המבנים ולהיות תמיד זמינים, אז הם עונים וזמינים. לפעמים צריך לשנע קרוואנים בשתיים בלילה, לא כל חברה יכולה לספק את זה. לנו היום יש נהגים שיעבירו קרוואנים מנקודה לנקודה בכל שעה. אני יכול לפתוח מחסן, אחד הגדולים ביו"ש, ולהביא קבלנים גם בשלוש בלילה. יש לי גישה. הקבלן יודע שאנחנו לא תנועה בשוליים".
ובתוך כמה זמן המשפחות יוכלו לעבור מאתר זמני לנקודות בתוך עזה?
"תוך יממה. בשלבים, לא כולן יחד. כשניתן האות, פורצים את הדרך. חשוב שתהיה דריסת רגל התחלתית, נגיד עשר משפחות ראשונות בשטח. כי לשנע 40 קרוואנים זה באמת הרבה זמן, אז מפצלים. זו השיטה".
ומה לגבי תשתיות כמו חשמל ומים?
"הסיורים בשטח הם גם מול תושבי העוטף. אנחנו יושבים עם מי שמוכן לקבל איתנו. יש לנו אמצעים משלנו, כמו עוקבי מים וגנרטורים, אבל עדיין צריך סיוע מיישובים סמוכים".
היו הסתייגויות מצד תושבי העוטף?
"ברור שקיבלנו גם כתף קרה מחלק מהיישובים פה".
"פה זה לא יהודה ושומרון, לעזה יש הרבה דרכים", מצטרף לשיחה יאיר ואן לואן, תושב קריית ארבע וחלק מאגף המבצעים של בן דוד. "ביו"ש קשה למצוא דרכים חלופיות כי צה"ל מכיר וחוסם הכל, זה מגביל אותך. בעזה הכל פרוץ, בכל פעם שחוסמים אותך, תוכל למצוא ציר חלופי, לכן חשוב להכיר את כל הצירים ואת אנשי הקיבוצים והיישובים שייתנו לנו לנוע בפנים".
למרות התלהבותם של השניים, "נחלה" לא ביצעה פעולה בסדר הגודל שעליו הוא מדבר, מה גם שמדינת ישראל לא מקימה יישובים חדשים באופן יזום, אלא נגררת לכך בעקבות הפעולות בשטח. כדי להתנחל ברצועה, ארגוני הימין מקווים ללחוץ על הממשלה לבטל את חוק ההתנתקות ביחס לעזה, מהלך שכבר נעשה ביחס לחומש בצפון השומרון בתום מאבק עיקש של ראש המועצה יוסי דגן. אלא שאם מאחז שקם בשומרון גורר תשומת לב עד וושינגטון, קל וחומר לגבי התיישבות יהודית בעזה. וזאת לפני ההיבטים המשפטיים שעלולים להשפיע על פעילות צה"ל.
השיטה שאנשי נחלה מדברים עליה להקמת מאחזים אכן נבדקה ביהודה ושומרון, אבל המציאות בעזה הרבה יותר מורכבת.
הכתף הקרה שקיבלו ארגוני הימין כוללת ראשי מועצות בדרום ובעוטף עזה, שכוללות יישובים וקיבוצים שעדיין לא שוקמו. חלקם מסכימים על הצורך לתפוס שטח ברצועה, אבל לצרכים ביטחוניים ולא כדי ליישב בו יהודים. "הטענה של המתנחלים שזה יביא ביטחון היא טעות", אומר גדי ירקוני, ראש מועצת אשכול. "אם המתנחלים יהיו שם, העולם יהיה נגדנו והעזתים יקבלו הצדקה. אנחנו צריכים לקחת קילומטר ביטחון ולהגיב בעוצמה על כל הפרה, וכך אני מקווה שיהיה שקט אחרי שנשמיד את חמאס".
ירקוני מודה שב"נחלה" יצרו איתו קשר כדי לקדם את חזונם. "דניאלה וייס רצתה לפגוש אותי, זה לא הסתדר בגלל לוחות זמנים. דיברנו בטלפון. אני רק יכול להגיד שבשלב זה לא יהיו באשכול אתרים זמניים למגורים, אנחנו לא רוצים להכניס לפה את חילוקי הדעות הללו. התושבים שלנו יודעים שזה לא הזמן".
בכיר במועצה סמוכה ביקש להישאר בעילום שם כשהביע את הסתייגותו מהפעולות של "נחלה". "הדבר היחיד שמשפיע על העזתים הוא תפיסת שטח. לאויב צריך להכאיב במה שכואב לו. אבל אני לא מדבר על התנחלות, זה מעורר אנטגוניזם אצל חלק מהתושבים שלנו. צריך להשקיע את משאבי ההתיישבות ביישובי העוטף, ולהקים פה עוד יישובים – הרבה לפני שמדברים על מאחזים ברצועת עזה. יש פה אנשים שעוד לא חזרו לבתים שלהם".
ראש מועצה אחר באזור נשמע נחרץ גם כן: "זה ממש לא הזמן לגרעיני התיישבות. זה לא יתאפשר אצלנו. במדינה עובדים לפי החוק, אי־אפשר סתם לקחת כמה קרוואנים ולהציב בשטח. לא ניתן לזה להתרחש, בטח לא לפני שהעוטף ישתקם".
בזמן שבקיבוצים שבקו הראשון לעזה לא ממהרים לשתף פעולה עם חזונם של המתנחלים, ארגוני הימין מגייסים לעזרה כל תושב שיכול לסייע להם במשאבים. גם אם הוא גר ביישובים שלא נמצאים על גבול הרצועה, כמו מושב יכיני.
דניאלה וייס: "קרוואן עולה 40 אלף דולר. נניח שהבאתי 20 כאלה, אז אני משלמת על חלק מראש ואנחנו סוגרים את החשבון בהדרגה. עובדים עם אנשים שסומכים עלינו, שמבינים את השליחות. כסף זו לא הבעיה"
יריב חג'בי, חקלאי בן 54 מיכיני, מגיע למשק שלו ביישוב ניר משה, שם הוא מגדל תירס, שעורה וגם ברוקולי. "תלמד כלל, ברוקולי קונים רק בחורף. בקיץ זה לא משהו", הוא מסביר.
הוא בן למשפחה שכולה, וכחקלאי הוא "בכוננות מתמדת בגלל גניבות". כשאזעקות מתחילות, הוא יוצא לשטח הפתוח. "עניין של תחושה, ככה אני פועל". וכך פעל גם ב־7 באוקטובר, כשחזר מהשדה פגש שלושה נמלטים מנובה שסיפרו לו שיש מחבלים בכל מקום.
"התקשרתי לאחי, שהיה עם ההורים שלי, ואז אמא שלי עונה ואומרת 'המחבלים פה'. אחי הכניס אותה הביתה מהר, אבל לא הספיק להיכנס בעצמו והמחבלים הפתיעו אותו. מחבל ירה בו בזמן שאמא שלי רואה הכל מהחלון".
חג'בי מיהר להשיג נשק מחבר קרוב וניהל עם המחבלים קרב יריות, עד להגעת כוח מג"ב ליכיני. כשהשעות חלפו, גילה שאחיו יזהר אינו הקורבן היחיד מהמשפחה. בן דודו וקרוב משפחה נוסף, צוריאל חג'בי ויהונתן חג'בי, נרצחו. בת דודתו, השוטרת מור שקורי, נהרגה בתחנת שדרות. זיו חג'בי שנרצח בנובה הוא בן של בן דודו. משפחה אחת, יום אחד, חמישה נרצחים. "אי-אפשר להשתחרר מזה, החיים לא באמת חוזרים למסלול", הוא אומר.
מי שתמך בחג'בי ובמשפחתו בשנה הזו הייתה קהילת מושב שבי דרום, שמורכבת ממפוני ההתנחלות כפר דרום בגוש קטיף. "היינו בכמה יישובים, כמו נירים, יכיני, כרם שלום וסעד", אומרת דניאלה וייס. "יש עוד אנשים שאני בקשר איתם, ואנחנו עושים חוגי בית כל הזמן. זה מורכב, כי אירועים כלליים מצריכים אישור והסכמה של כל היישוב, ויש כאן קיבוצים שבמשך 40 שנה היו בתפיסה שהתנחלויות פוגעות בשלום. זה לא משהו שקורה ברגע".
"הכרתי את דניאלה רק מהתקשורת", אומר חג'בי. "לא חשבתי במונחים של התיישבות ברצועה. תמכתי בזמנו בהסכמי אוסלו, עבדתי ברצועה כאיש המינהל האזרחי ופעלתי בכל מה שקשור לתיאומים מול אנשי הרשות הפלסטינית. היום אני חושב שאנחנו חייבים שתהיה בעזה התיישבות".
מה התגובות שאתה שומע בסביבתך?
"יש אצלי במשק כינוסים כמעט כל יום חמישי. היו כמה זוגות מהיישובים הסמוכים, יש מגוון דעות וגם כאלה שלא יכולים להסתכל על מתנחלים ומה שהם מייצגים. יש בקיבוצים אנשים שזה קשה להם, הם מסתכלים על המתנחלים ככאלה שגורמים לתסיסה. שמעתי טענות מאנשים שזה ניצול של המצב והטראומה, אבל תחשוב על זה, האנשים שהגיעו לקיבוצים, לא עשו זאת מתוך אידיאולוגיה? אנשי 'נחלה' מבינים שזה יהיה בשילוב ידיים, ומחפשים דרך להיכנס ללב של העוטף. יש כאן תושבים שעוד לא מוכנים להאמין שאנשי 'נחלה' באו בתום לב".
הדר, תושבת אשקלון: "מתחילת המלחמה היה לי ברור שאבנה את הבית שלי בעזה. אני לא הזויה, אני יודעת שזה ייקח זמן, אבל גם ברור לי שאם החיילים עושים את המשימה שלהם ברצועה, אנחנו צריכים לעשות את המשימה שלנו. צריך להכאיב למי שפוגע בנו, ורק לקיחת שטח מכאיבה להם".
ואיך אתה תורם לחזון ההתנחלויות בעזה?
"יש גרעין שיהיה עם הפנים לעזה ויצטרך עבודה בחקלאות, אז הוא יעבוד אצלי. הגרעין יוכל לשהות ולעבוד כאן לפני הפריצה פנימה. אשמח מאוד שיבואו. המשפחות שלהם יעבדו אצלי במשק. יש לי בערך 7,000 דונם באזורי יכיני, ניר משה, שבי דרום ועד חוות שקמים. אני צריך את האנשים".
"בשבי דרום יש שטח שמיועד למטרות שטווח המימוש של התוכניות לגביו הוא בעוד שלוש שנים", אומרת וייס. "אנחנו מגיעים לכמה חודשים, חותמים על חוזה מסודר. עשינו את זה בשומרון בכמה מקומות".
מאיפה הכסף לחוזים האלה?
וייס: "כל משפחה שמקבלת קרוואן משלמת תשלום חודשי, שאר התזרים של 'נחלה' מגיע מעשרות אלפי תרומות. זה הבסיס לכל הכסף. אני עוד מעט שולחת אנשים לברזיל, הקהילות בדרום אמריקה עזרו לנו להקים הרבה יישובים. יש אנשים שיודעים את העבודה ונוסעים לגייס".
על כמה כסף אנחנו מדברים?
"באביתר שמנו שלושה מיליון שקל בשלוש שנים. קרוואן עולה 40 אלף דולר, נניח שהבאתי 20 כאלה, אז אני משלמת על חלק מראש ואנחנו סוגרים את החשבון בהדרגה. עובדים עם אנשים שסומכים עלינו, שמבינים את השליחות. כסף זו לא הבעיה".
וייס ממהרת להבהיר שהיא לא מתכוונת לעצור בצפון הרצועה, וחולמת על התנחלויות לכל אורכה של עזה. "השיטה שלי היא ללכת דווקא על הכי קשה (דרום הרצועה) כדי להרוויח את הקל (צפון הרצועה). נכון לעכשיו, אני מנווטת", היא אומרת.
"לגבי התיישבות בצפון הרצועה, קל לי להסביר למה. אני צפויה להביא לפה פוליטיקאים, ואסביר להם, 'תראו, זו שכונה של אשקלון. למי אתם מתכננים לתת את זה, למחבלים?' זה האירוע הכי בשל, אבל אנחנו גם על המרכז והדרום. במרכז הרצועה אנחנו מדברים על אנדרטת 'יד אנזא”ק' ליד הכניסה לציר נצרים, שם היינו עם הרב דוב ליאור. יש משפחות שמיועדות לשטח הזה", אומרת ומצביעה על המפה המקומטת שבידיה.
"ועוד אופציה, בדרום הרצועה, נמצאת ליד כרם שלום. אחד המקומות שבהם אנחנו שוקלים למקם אתר זמני, הוא באזור היישוב יתד. בדקנו שם את השטח ויש אפשרויות. אחרי התמקמות, נחכה להזדמנות הטקטית לחדור לתוך עזה. להערכתי יהיו פה 20־30 משפחות שיגורו בקרוואנים, בשטח שאנחנו נשכור".
6 צפייה בגלריה
רעות בן כמון (משמאל) לצד דניאלה וייס. ''כשהמלחמה פרצה אמרנו 'עזה קוראת לנו'"
(צילום: אלישע בן קימון)
את נשמעת בטוחה.
"נתניהו נתן לנו זמן להיערך בשטח. בדקנו הרבה שטחים פה מסביב, ויש אפשרות לשכור חלק מהם בחוזה מסודר, שבו כתוב, 'אנחנו גרעין התיישבות זמנית, לקראת התיישבות בחבל עזה, ואנחנו מתחייבים לא להישאר כאן כיישוב קבע'. כל משפחה חותמת על זה, המטרה היא להיכנס לעזה, לא להישאר פה".
כשווייס מדברת על עשרות משפחות, אלה לא דיבורים באוויר. בארגון שלה כבר גייסו משפחות לגרעיני ההתיישבות והן מוכנות לרגע שייקראו להיכנס לעזה. רעות בן כמון, בעלה אייל וארבעת ילדיהם מרכיבים את אחת המשפחות שחולמות להתנחל ברצועה. "גרנו קודם בעלי, עברנו לפני כמה חודשים למושב זמרת שבנגב, כדי להיות קרובים להתיישב ברצועת עזה", אומרת בן כמון. "בזמרת חתמנו על חוזה שכירות רק לשנה".
מה פתאום עזה?
"זה שנים שבעלי ואני מתלבטים איפה נגור. כשהמלחמה פרצה, אמרנו, 'עזה קוראת לנו'. זה ממש עשה לנו תחושת געגוע פיזית. קשה להסביר".
איך הגיבו החברים והמשפחות שלכם?
"כשאנשים שואלים, אני תמיד אומרת שאנחנו מתכוונים לגור בעזה. בשלב מסוים, בעלי אמר לי, 'רעות, תפסיקי להגיד את זה, לא נעים, את נשמעת הזויה'. אמרתי לו, אייל, בוא נתערב שעד סוף שנת תשפ"ה אנחנו גרים בעזה, והוא הסכים. התערבנו על טבעת יהלום. אני מחכה לטבעת הזו".
גם הדר, תושבת אשקלון, מתכוונת לעבור לרצועת עזה עם שבעת ילדיה. "מתחילת המלחמה היה לי ברור שאבנה את הבית שלי בעזה", היא אומרת. "אני לא הזויה, אני יודעת שזה ייקח זמן, אבל גם ברור לי שאם החיילים עושים את המשימה שלהם ברצועה, אנחנו צריכים לעשות את המשימה שלנו. צריך להכאיב למי שפוגע בנו, ורק לקיחת שטח מכאיבה להם".
אז המניע הוא נקמה או אידיאולוגיה?
"אידיאולוגיה והבנה שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ועד שלא נראה לקדוש ברוך הוא שאנחנו תובעים את הארץ, לא נצליח".
איך את מסתדרת בגרעין עם שבעה ילדים?
"מצאנו מסגרות לילדים בשדרות, אנחנו מיועדים להתיישב בצפון הרצועה. לא כל כך משנה לי שהילדים יהיו איתי ולא במסגרות, אם נידרש להישאר בשטחי הכינוס".
ואין פחד, עליכן או על הילדים?
הדר: "לא, מה ההבדל בין מה שקורה פה לבין יישובים על כביש 6, במרחק מאות מטרים מכפרים ערביים שבהם מחנכים לטרור? גם הם מפקירים את הילדים שלהם? אין שום הבדל בין עזה לרחוב אלנבי, כל ישראל היא אזור מלחמה".
רעות: "שום דבר לא מפחיד אותי, הכל אמונה. חמאס לא יכולים לעשות לי כלום אם זה לא נגזר עליי".
הדר: "כל היום אומרים לנו, 'מסוכן, מסוכן'. איפה לא מסוכן? אנחנו צריכים ללכת פנימה באומץ, להתמודד עם הסכנה. תראה מה קרה לנו כשהתמכרנו לשקט והלכנו אחורה".
אם עסקת החטופים תכלול יציאה של צה"ל מצירי נצרים או פילדלפי, זה יעכב את החלום שלכן?
הדר: "לא מנהלים משא ומתן עם ארגון טרור. צריך ללחוץ אותם, ורק כשהם על הברכיים להגיע לעסקה. אם זה יחזיר חטופים, אין בעיה שצה"ל ייצא ויעשה הפסקה, כי ברור לי שאחזור להתיישב שם".
רעות: "אני חושבת שאין עם מי לעשות עסקה, ואם ניכנס אז ניכנס. אי-אפשר ללכת אחורה. התיישבות בעזה לא קל לפנות".
הדר: "אגב, יש קומץ קטן וצעקני שצועק 'עכשיו! עכשיו!' אבל חטופים לא ייצאו ביום אחד. זה לוקח זמן ומצריך סבלנות".
סבלנות? אחינו ואחיותינו נמקים בעזה יותר משנה.
הדר: "ברור, אבל אני בטוחה שעושים הכל בשבילם. צריך לעודד הגירה מרצון מעזה, יש להם הרבה מקומות ללכת אליהם. אם כל מדינה תיקח כמה אלפי עזתים, לא יצטרכו להשקיע מיליארדים בשיקום הרצועה".
מה הדבר הראשון שתיקחי לבית החדש שלך בעזה?
הדר: "תמונה של בית המקדש. זה הדבר הבא"
