התקציב וחוק ההסדרים, שעברו אתמול (יום ב') בממשלה בקלילות כמו סכין בחמאה מומסת, הם דז'ה-וו לא נעים בעליל לימי בנימין נתניהו כשר אוצר. צריך רק לרפרף בהם כדי להבין בצער ובייאוש עד כמה ה"רק לא ביבי" מחק כל שריד וזכר לתפיסות עולם כלכליות וחברתיות בסיסיות של מפלגות השמאל-מרכז בקואליציה. ומה שיותר גרוע, רוחו של נתניהו מרחפת מעל שני המסמכים הגורליים האלה באופן טוטאלי.
למעשה, לו היה לו קצת יושר אינטלקטואלי, הוא היה עולה אתמול על דוכן הכנסת, מאשים את ממשלת ה"שינוי" בחקיינות בוטה, ומודה להם על המשך יישום דרכו הכלכלית. למדת ממני דבר או שניים, אביגדור ליברמן, הוא היה אמור לומר, אבל אני בהלם מזה שקיבלת באופן גורף גם את האצבעות של שרי מרצ, העבודה, כחול לבן. מסיר בפניך את הכובע.
בעודו מלקק את פצעי הקורונה ובעיצומה של המלחמה נגדה, לעולם המערבי יש תובנות כלכליות וחברתיות חדשות: ממשלות הבינו שבעת צרה גדולה רק המדינה תושיע את בני האדם. כלכלנים שמרנים לכל אורך ורוחב הגלובוס ממליצים על הגדלת הגירעון לצורך חיזוק הבריאות, התעסוקה, הסיוע לנפגעים, החינוך, הרווחה. אבל אצלנו? כלום. תקועים עמוק-עמוק בשיח מיושן, אטום, אנטי-חברתי. כל הפנטזיות הנושנות של פקידי האוצר דחוסות יחד להנאתו של שר אוצר שהוא ימין כלכלי עמוק, ואין, פשוט אין, מי שיגן על הציבור. הרחבה תקציבית? הצחקתם אותם. בדיוק ההפך.
שוברת לב מאוד הייתה הכניעה לסעיף אכזרי במיוחד: העלאת גיל הפרישה לנשים בלא שום הגנה ראויה לעניות, למי שממילא נפלטו משוק העבודה וכעת נשללה מהן הקצבה שחיכו לה
באיזו מדינה מערבית היו מעזים דווקא עכשיו לקצץ קיצוץ רוחבי של אחוז וחצי שלמים, מיליארדים, מתקציבי המשרדים (חוץ ממשרד הביטחון כמובן)? זה מה שעשו השרים. כולם וכולן, בתירוץ מטופש שרק כך יהיה אפשר להגדיל את תקציב הבריאות. קיבלתם קצת בריאות - באמת תודה רבה - שלמו על זה ברווחה, בחינוך, בתעסוקה. קח את האוכל מילד אחד שלך ותן אותו לאחר.
היש גישה כלכלית ימנית ומיושנת מזו? כל כך טראגי ומקומם לראות שרים ושרות "חברתיים" עד לפני דקה נכנעים בלא קרב. על מה בדיוק נשאר למפלגות האלה להילחם אם לא על סדר יום כלכלי-חברתי? זה היה אמור להיות קרב הדגל. אבל הדגל קומט ואופסן.
הייתי בלא מעט מאבקים על התקציב ועל חוק ההסדרים. כניעה מוחלטת כזאת עוד לא הייתה. גם לא בממשלות ימין. התדרוכים מהישיבה הלילית הם על שיח נעים. אחד שאל בזהירות, אחר "הסביר", שלישי השתכנע, וכולם-כולם, מעשה נסים, הצביעו בסוף בעד כל הסעיפים. לא לחינם התרברב מנכ"ל האוצר רם בלניקוב אחרי ההצבעות. "ברור שזה יעבור בכנסת בלי שינויים", הוא אמר, "הנה, גם בממשלה הכל עבר".
שוברת לב מאוד הייתה הכניעה לסעיף אכזרי במיוחד. העלאת גיל הפרישה לנשים בלא שום הגנה ראויה ואמיתית לעניות, למי שממילא נפלטו משוק העבודה וכעת נשללה מהן הקצבה שחיכו לה, לעובדות במקצועות השוחקים, שבורות הגב והרגליים שאינן יכולות עוד. המהלומה תבוא עליהן מייד, כמעט רטרואקטיבית, ביישום מהיר ואלים.
שלי יחימוביץ' ויגאל גואטהצילום: פיני סילוק, תאגיד כאן 11ה"פשרה" ש"השיגו" השרות בממשלה, על חשבון נשים חלשות מהן בפער אדיר, היא תבוסה ולא הישג, למרות הניסיון לקבע נרטיב כזה. אלה נשים שלא יודעות איך מגיעים לכנסת. הן לא כותבות פוסטים ואין להן לוביסטים. הח"כיות והשרות היו להן תמיד לפה. לא עוד.
וגם כאן נתניהו ניצח. השפה השקרית, האורווליינית, שהוא המציא מככבת. "צמצום פערים מגדריים בשוק העבודה", קוראים לסעיף המחריד הזה, גם עכשיו. דרך מעוותת ליצור שוויון: ליטול את כבשת הרש מציבור מופלה ומוכה שזה יתרונו היחיד.
- שלי יחימוביץ' היא עיתונאית התאגיד, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
