בשקט, בלי שום רעש, בלי התנגדות, מתגבשת הסכמה בין כל מרכיבי הקואליציה שסעיף אחד עומד לעבור: הסדרת "ההתיישבות הצעירה". ובמילים אחרות, הפיכת המאחזים, בעיקר אלה שהוקמו לאחר 2001, ליישובים כשרים כדת וכדין. בכל אחד מהם יהיה שלטון מקומי, יחברו אותם לתשתיות, ישלמו משכורות. והכל כדי לקדם את הפרויקט של מדינה אחת גדולה. יש דיון ציבורי על עניינים חשובים, כמו פסקת ההתגברות, או הפרדת נשים מגברים, או המסלול המשפטי שדרכו אפשר יהיה למנות את אריה דרעי לשר. אבל מכל הדברים כולם, העניין הכל כך חשוב, שעלול להוביל את הפרויקט הציוני לסיום דו-לאומי - נשכח כלא היה.
זה לא קרה בממשלות קודמות. גם לא בשנים שבהן בנימין נתניהו היה ראש ממשלה עם קואליציה על טהרת מפלגות הימין. זה לא קרה, משום שגם נתניהו עצמו יודע שמדובר בגול עצמי. הוא לא חסיד של מדינה פלסטינית, גם אם פה ושם הוא אמר שהוא תומך בפתרון הזה. אבל הוא חושש ממדינה דו-לאומית. הוא יודע שזה רע לישראל. הוא יודע שמדובר בהפרת התחייבות שניתנה כבר ב-2003 לפינוי מאחזים לא חוקיים. והוא יודע שיש דבר אחד שגרוע יותר ממדינה פלסטינית: מדינה דו-לאומית.
רגע, רגע, אפשר כבר לשמוע את הקולות. הרי זה מה שהחליט רוב העם. הגוש הימני-חרדי קיבל מנדט. למעשה, בכל מה שקשור לעניין המדיני, ובמרכזו הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, רוב אלה שבחרו בגוש לא בחרו במצע המדיני של בצלאל סמוטריץ', אלא דווקא בזה של בנימין נתניהו. כן, זה אותו נתניהו שנמנע מסיפוח. זה אותו נתניהו שהעדיף לחתום על הסכמי אברהם. זה אותו נתניהו שהיה שותף למתווה טראמפ, שכולל מדינה פלסטינית, אבל סמוטריץ' התנגד. זה אותו נתניהו שממשלת ימין בראשותו הרסה מבנים במאחז חומש ב-2021.
ומה עכשיו? סמוטריץ' רוצה את תיק הביטחון. הוא לא באמת יקבע מתי מטוסי חיל האוויר יפציצו בסוריה. הרי הדברים הללו נקבעים בעיקר על ידי ראשי מערכת הביטחון. הם ממליצים וראש הממשלה מאשר. גם שר הביטחון. אבל יש תחום אחד שבו למשרד הביטחון יש השפעה דרמטית. תחום ההתיישבות. משרד הביטחון, באמצעות המינהל האזרחי וגופים נוספים, הוא השלטון. וסמוטריץ' רוצה להיות ראש ממשלת יהודה ושומרון. הוא זה שיקבע מה יקרה עם חומש, עם אביתר, עם שאר המאחזים וגם עם חאן אל אחמר. אין מתנה טובה יותר ל-BDS. ככל שהיה מדובר בהחלטה שרוב הציבור תומך בה - ניחא. לרוב מותר להחליט גם על התאבדות זוחלת. אבל הטענה שזה מה שהציבור החליט היא הונאה.
בינתיים, לפי פרסומים מאתמול (שני), סמוטריץ' מוכן לרדת מהעץ ו"להסתפק" בתיק האוצר. אבל יש לו תנאי: העברת הסמכויות הנוגעות ליהודה ושומרון ממשרד הביטחון למשרד האוצר. הוא גם יחליט על הכשרת מאחזים, ואולי גם על עוד הרבה מאחזים, וגם יהיה האיש שיתקצב אותם. "ממשלת האחים המוסלמים" לא הייתה כאן, אבל אנחנו עלולים לקבל את "ממשלת נוער המאחזים". לפחות בתחום ההתיישבות. כך שסמוטריץ' לא ירד משום עץ. להפך. הוא רוצה להעלות את כולנו על העץ. ואנחנו ניפול.
החלטות בנוגע להתיישבות ביהודה ושומרון הן אולי החשובות ביותר, בטווח הארוך, בכל הנוגע להבטחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. החלטות כאלה לא יכולות להתקבל בגלל שמפלגת קצה מצליחה לכפות את המדיניות שלה. פורמלית זה אפשרי. זו הדמוקרטיה ואלה גם עיוותי הדמוקרטיה. אבל החלטות כאלה מחייבות דיון ציבורי רחב. החלטות בתחום הזה צריכות להתקבל תוך כדי הסכמה רחבה ככל האפשר. בדיוק כמו החלטות על חוקי יסוד.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיודווקא הנושא הזה זכה לדיון עלוב במערכת הבחירות. המלכודת של "רק לא ביבי" עיוורה את עיני המחנה שרוצה מדינה יהודית ודמוקרטית. במקום להבהיר לרבים ממצביעי גוש נתניהו שהם עלולים להפקיר את גורל החזון הציוני בידי חסידי המדינה הדו-לאומית, הם פמפמו סיסמאות נגד "ראש ממשלה עם כתב אישום". כתבי אישום הם בהחלט עניין חשוב ומוסרי. אבל מדינה שתפסיק להיות יהודית היא עניין קיומי. וכי הם לא הבינו שזה חשוב יותר?
צחוק הגורל הוא שיש רק אדם אחד שיכול לעמוד מול סמוטריץ' ולהציל אותנו מהאסון של מדינה דו-לאומית. קוראים לו בנימין נתניהו. הוא יכול לעשות את זה באמצעות ממשלת אחדות, ובתנאי שלפיד וגנץ ירדו מהעץ. והוא יכול לעשות את זה כפי שעשה במהלך רוב שנותיו בממשלת ימין. הוא פשוט מנע התרחבות מוגזמת של ההתנחלויות. הוא לא העניק הכשר למאחזים. הוא פינה את חומש. ועוד ועוד. האם יהיה לו כוח ורצון למנוע את האסון?
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
