"עלמה" התיישבה על הכיסא בלב רועד, נשענת בידיה על דוכן העדים. סמל המדינה שהתנוסס מעל ראשי השופטים נסך בה כוח ואמונה שכאן הצדק ייעשה. שזה היום שבו האמת תנצח את מי שאנס אותה באכזריות בלתי נתפסת, הותיר אותה עם קרעים בבגדים היפים שלבשה באותו יום נורא, ועם קרעים בגוף. אף אחד לא הכין אותה לקרעים בנפש – אלה שנוצרו בהצלפת ההשפלות, השאלות המקניטות, האמירות המעליבות של הסנגורית, עו"ד טלי גוטליב, ומהלעג של האנסים – שאחד מהם גם תיעד במצלמה את האונס - בכל פעם שהיא תישבר במהלך החקירה הנגדית.
עלמה (השם בדוי) הייתה אז בת 18, צעירה מבית חרדי שבקושי מכירה את העולם. הדיונים היו ארוכים, היא מספרת. "חמש שעות ביום אחד ויומיים לאחר מכן דיון של עוד כמה שעות. היא (גוטליב) זכורה לי ממש כמפלצת. היו עוד כמה עורכי דין, בגלל שזה היה אונס קבוצתי כל אחד הביא עורך דין. אני זוכרת עוד אחד ממש רשע, אבל היא (טלי גוטליב – נ"ב), הייתה ממש נוראית, חסרת רגישות וחסרת מצפון".
- את זוכרת במפורש משפטים שאמרה לך?
"היא אמרה לי שאני רציתי את זה. היא אפילו אמרה לי, 'את אנסת אותו, לא הוא אנס אותך'. היא צעקה, דיברה בתוקפנות. אני זוכרת גם שהנאשמים צחקו בגלל שהיה לי מאוד קשה. הרגשתי שהיא ניסתה להשפיל אותי. המשפט זכור לי ממש כטראומה, במיוחד בתור ילדה בת 18. היא ניסתה להגיד שאני רוצה מין בכל מיני דרכים, כמו זה שהיה לי חבר לפני האונס, שלא הייתי בתולה. פתחו את הדיון בזה שהראו את הבגדים שלבשתי. הראו חולצה קרועה. הייתה גם חזייה. עד היום אני זוכרת את זה. היא ממש השתמשה בזה שלבשתי חזייה 'סקסית', כאילו אני רציתי את זה. והרבה צעקות. הייתי פצועה פיזית. היו לי קרעים גם בבגדים וגם בגוף. הזוי שזה מה שקורה, ועוד יותר הזוי שאני מגיעה לבית משפט וצועקים עליי, משפילים אותי, ואומרים לי שאני אנסתי אותו. אומרים לי שרציתי. הייתי צעירה, לא הייתי מטופלת. הרגשתי אשמה, ולשמוע ממנה שאני עשיתי את זה – תרם לתחושות האשמה שלי".
עלמה עמדה בחקירה הנגדית והתוקפים הורשעו ונשלחו למאסר, אבל היא ממש לא היחידה שהעדות שלה מול עו"ד טלי גוטליב נצרבה בה כחוויה מטלטלת. "טלי גוטליב עשתה לי חקירה נגדית במשך שעתיים ו-40 דקות, בצורה הכי מבחילה שיכולה להיות", מספרת גם שירה (שם בדוי). התוקף של שירה, המעסה שלמה הראל, הורשע באונס שביצע בה בזמן שהיה אמור לטפל בכאבים שמהם סבלה. "כאישה לאישה, לא האמנתי שהיא יכולה להגיע לרמות כאלה של רוע", אומרת שירה. "לנסות להשפיל אותי זה כבר לא... נכון, את מייצגת. עושה את העבודה שלך. אני מבינה הכל. אבל יש דרך. את לא יכולה להשפיל קורבן בכאב שלו. לבוא ולהתעלל בפצעים.
"בשבילי לדבר זה ריפוי לנפש", היא אומרת השבוע באומץ. "אני ימנית, אבל לא יכולתי להצביע ליכוד, כשהעמידו ברשימה את האישה שאצלה הרגשתי שכאילו נאנסתי פעם שנייה. מול כל בית המשפט היא התעקשה שאני אסביר לה איזו אצבע חדרה לאן. השופטת בהרכב כבר תפסה את הראש בין הידיים ואמרה לה לעצור ולהיות יותר עדינה. ביקשה ממנה לשנות את הגישה. פשוט כאילו, כמו אמסטף, ננעלה עליי ברוע. זה כבר לא להוציא צדק ולייצג את הלקוח. יש גבולות אנושיות בסיסית".
- תתארי את התחושה.
"הצורה שהיא מנהלת את החקירה היא מאוד מאיימת. היא מתקרבת אליך, עם תנועות גוף, עם העיניים הגדולות, עם היציאות שלה. היא יכולה לזרוק משפטים. אני אומרת 'אני חרדית, הייתי בתולה', והיא אומרת, 'כן, גם אני חרדית'. צוחקת עליך. משפילה אותך. זה הכי כואב לי, שאישה כזאת היא חלק מהייצוג שלי בכנסת. זו פעם ראשונה שלא הצבעתי בבחירות. כאילו שללו ממני את זכות הבחירה, כי שמו אישה כזאת. לא אתן לה את הקול שלי".
לפני כחודשיים, לאחר שנבחרה במקום ה-25 בפריימריז של הליכוד, הושבעה טלי גוטליב לחברת כנסת. מאז, הפכה לקול דומיננטי של הממשלה הנוכחית, ולדמות ציבורית מוכרת ושנויה במחלוקת, שלא אחת מחוללת גם סערות. כנהוג בשיח הפוליטי בימים אלו, מתנגדיה מוחים, תומכיה מריעים, ב"ארץ נהדרת" מחקים, וגוטליב ממשיכה הלאה, לסערה הבאה.
אבל עוד בטרם הפכה לחברת כנסת, הייתה גוטליב במשך כ-22 שנה עורכת דין, שהתמחתה בתחום הפלילי, ועלתה לכותרות בעיקר כמייצגת של נאשמים בעבירות מין. גם בתחום זה חוללה לא אחת סערות, כשאמרה כי הנשיא קצב בסך הכל ניהל רומנים (וגם "התבייש להודות שהוא חרמן, אז הוא יצא עבריין"), שאלון קסטיאל, "באינסטינקט שלי הוא קורבן", וזו רק רשימה חלקית.
אלא שמהצד השני, יש את הקורבנות של הלקוחות של גוטליב. רובן נשים צעירות, שאזרו אומץ, אספו את השברים, ובאו לזכות בצדק ביום שלהן בבית המשפט. רק שאז, חלקן פגשו על דוכן העדים את הפרקליטה גוטליב, שהגנה על התוקפים שלהן. ייאמר מיד: כל נאשם - גם בפשע החמור ביותר - זכאי להגנה הטובה והמקצועית ביותר שתילחם על חפותו, ואין על כך כל עוררין. "מעולם לא נתתי לרעשי רקע, דעת קהל, או ארגוני פמיניזם רדיקלי להניא אותי מחובתי הבלתי מתפשרת להגן על לקוחותיי", אומרת גם גוטליב בתגובה לכתבה (התגובה המלאה – במסגרת). אבל מסיפוריהן של הנשים שאנו מביאים השבוע, נדמה כי לא אחת, עו"ד גוטליב לקחה את טקטיקות ההגנה שלה על עברייני מין כמה צעדים יותר מדי קדימה. "יש דרך להוציא את האמת לאור בצורה אנושית. בצורה של כבוד כאישה לאישה", אומרת שירה. "אף אחת לא הייתה רוצה שיפתחו את הגוף שלה ואת האיברים שלה בפני כל בית המשפט. איך כאישה היא מסוגלת לעשות את זה לאישה אחרת? אלוהים יודע. לחקירה הנגדית היא באה עם השאלה 'מי שלח אותך'. מי זה, האיש הזה? ההוא? מישהו היה חייב לשלוח אותך. את רצית את זה. את זימנת את זה. היא דורשת להבין לאיזה פתח הוא הכניס איזו אצבע. חשתי שכאילו היא עשתה לי את אותו מעשה שהוא עשה פיזית – בתיאורים".
ח"כ גוטליב (47), היא בעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן. בעבר ניסתה להתמנות לשופטת, אך נפסלה על סעיף "מזג שיפוטי". היא גם התמודדה מול עו"ד אפי נוה במרוץ לרשות לשכת עורכי הדין והגיעה למקום האחרון, אחר כך הקימה עם עו"ד מירית ענתבי את מפלגת שווים שהתמודדה לכנסת ב-2019, וקיבלה בבחירות 401 קולות. ב-2020 הציעה את עצמה לתפקיד פרקליטת המדינה. "לא יחשדו בי כי אני עושת דברם של אנשים אלו או אחרים", כתבה לוועדת האיתור. "לא יחשדו בי בחנופה ובטח שלא יחשדו בי בחוסר אומץ לומר את דעותיי באשר הן. את ניסיוני רב-השנים, את יחסי האנוש שלי, את היכולת שלי לשנות דעת קהל, את היכולת שלי להנהיג, לסחוף ולשכנע בצדקת דרכי ומעשיי, אני מעמידה לרשות הציבור".
הוועדה בחרה בעו"ד עמית איסמן, ועו"ד גוטליב המשיכה לייצג את לקוחותיה. בראיון לאתר המשפטי "תקדין", פירטה בעבר עו"ד גוטליב כיצד התחייבה בפני עצמה לנהוג כפרקליטה: "לנהוג בחמלה ויושר ונאמנות לטובת לקוחותיי ולעולם לא לזלזל או להעליב את מי שעומד מולי".
גם שירה, שנאנסה כאמור על ידי המעסה שלה, עמדה מולה, אבל החוויה נחקקה בה כטראומה קשה. "הבטחתי לעצמי מיום שנפגעתי, שלא יהיה אדם בעולם שיפגע בי ואני אשתוק. והנה הזדמנות, אני רוצה שהיא תדע שזאת אני. זה חשוב לריפוי שלי. זה לא נרגע לי. עברו שלוש שנים, הוא (שלמה הראל) עוד שנייה משתחרר, ואני עדיין עם הכעס, וטעונה עליה כמו ביום של החקירה הנגדית. שתביני איזו טראומה היא עשתה לי. אפילו ב'ארץ נהדרת' היא נכנסה לי. יש רגעים שקשה לי לראות ואני מעבירה ערוץ. יש רגעים שזה מציף אותי. אני יושבת וחושבת: רגע, אני אחת; אבל בטוח יש עוד עשרות כמוני, שאשכרה צריכות להעביר ערוץ בגלל מישהי עם מחשבה חולנית - שבחורה יכולה לזמן על עצמה או שרצתה (להיפגע מינית). וזה לא רק לי – ראיתי הרבה מקומות שהיא מדברת בצורה כזאת. היא נותנת גיבוי וכוח לאנסים. אבל היום אני כבר יכולה לדבר על זה בלי להישבר, בלי לבכות ולדעת שאני לא אשמה".
- תארי את מהלך החקירה הנגדית. מה היה במיוחד קשה עבורך?
"הרבה פעמים היא (גוטליב) זרקה מילים על האמינות, כדי לערער אותי. לאורך כל המשפט. היא פונה לשופטים: אתם מוצאים פה אמינות? יש פה אמינות? ככה כל כמה רגעים. כקורבן את רוצה לפני הכל שיאמינו לך. שיאמינו שזה קרה, שיאמינו בך. להשפיל ולזלזל ולערער את הביטחון זה שפל בעיניי".
זה התחיל במאי 2018, כששירה סבלה מכאבים עזים באזור כתפיה, וחיפשה מעסה באזור הדרום. כך הגיעה לטיפול אצל שלמה הראל, שהפעיל קליניקה עם השם המצמרר-בדיעבד, "מגע הקסם של שלמי". את המעשים המזעזעים שקרו שם, על מיטת הטיפולים, נחסוך מהקוראים. נאמר רק שהלקוח של גוטליב הורשע באונס, מעשה סדום וביצוע מעשים מגונים בשירה. הוא נידון לשלוש שנות מאסר, ולפיצויים של 50 אלף שקל. הניסיונות של עו"ד גוטליב להראות כאילו שירה בדתה הכל מליבה, עלו בתוהו. וכך פסק השופט: "על יסוד כלל הראיות ובעיקר לנוכח האמון המלא שנתתי בעדות המתלוננת... הגעתי למסקנה שהיא חוותה את המעשים המיניים שביצע בה הנאשם, כפי שתיארה בעדותה. גרסתו של הנאשם, שלפיה המתלוננת, שהייתה זרה לו לחלוטין עד האירוע, בדתה נגדו עלילת שווא כה חמורה, מבלי שהיה לה כל מניע לעשות זאת - אינה סבירה בעיניי. לא השתכנעתי שהתנהגות המתלוננת הייתה תמוהה במידה המכרסמת במהימנותה, כטענת ההגנה".
אלא שבדרך, על דוכן העדים מול עו"ד גוטליב, נפער בשירה פצע נוסף. "היו הרבה הפסקות (בדיונים), כי נכנסתי לחרדה", היא אומרת. "היא שאלה אותי שאלות שבגללן באמת הרגשתי כאילו זה אונס שני. באמת הרגשתי את החוויה שוב. בגלל זה אני כל כך טעונה עליה. הייתי בטיפול אצלו והוא החליט שאני צעצוע שלו. לקח לי שנים להבין שזאת לא אשמתי. עד היום, אני בחורה בת 30, רואה חושך – אני נסגרת בבית. זה מרסק, אבל אני מאמינה שזה יעבור".
זו לא הפעם היחידה שבה השופטים התייחסו לטקטיקות ההגנה של גוטליב בפסקי הדין שלהם. במקרה אחר, גוטליב הגנה על גבר, שזוכה בבית המשפט המחוזי, אך הורשע פה אחד בבית המשפט העליון בביצוע עבירות מין בבתו החורגת. האב החורג נהג להגיע אל מיטת הבת בלילות, וגם אחרי שאזרה אומץ לחשוף את המעשים, המשיכה לשלם מחיר אישי כבד, עד שנאלצה לעזוב את ביתה.
במהלך הדיונים, גוטליב ביקשה לטעון כי הבת החורגת איננה תמימה, והציגה בבית המשפט ראיה: צילום סלפי של הצעירה, כששפתיה מכווצות, כביכול לנשיקה. שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, מאוד לא אהב את הטקטיקה הזו. "ההגנה טרחה להגיש לבית המשפט תמונה שהמתלוננת צילמה את עצמה (תמונת 'סלפי') והעלתה לחשבון האינסטגרם הפרטי שלה", כתב בפסק הדין. "בתמונה נראית המתלוננת מכווצת את שפתיה למעין נשיקה וירטואלית. על בסיס ראיה זו טענה באת כוח המשיב (גוטליב – נ"ב) כי המתלוננת אינה 'ילדה תמימה' המקפידה על כללי הצניעות כפי שהציגה את עצמה. כשלעצמי, ברור לי שאין בתמונה זו כדי להשליך ולו במעט על ההכרעה בתיק הנוכחי. למרבה הצער, נראה שמדובר בחלק מתופעה רחבה יותר, שבה נאשמים בעבירות מין מנסים להבליט אלמנטים מיניים בהתנהגותה של המתלוננת (או המתלונן), מתוך מחשבה שבכך הם תורמים להגנתם המשפטית. לפחות בחלק גדול מהמקרים, מדובר בטקטיקה שנועדה 'להכתים' את המתלוננת ב'מיניות' או 'פריצות', באופן בלתי רלוונטי כלל ועיקר לפרשת ההגנה. למעט מקרים מיוחדים שבהם הוכחה הרלוונטיות, יש לשרש תופעה זו כדי שלא תהפוך לנורמה לגיטימית במסגרת הליך פלילי, ולקוות כי זה מכבר הותרנו מאחורינו את התקופה שבה נאשם היה יכול לקדם את הגנתו המשפטית בטענה שהמתלוננת נהגה במתירנות מינית".
אגב, גוטליב גם טענה בבית המשפט שהמתלוננת נחשפה לנושאים מיניים לא בגלל שהותקפה, אלא כי צפתה בסדרות "עספור" ו"הבורר", שכוללות גם סצנות מיניות. גם את הטיעון הזה בית המשפט לא ממש קנה: "באת כוח המשיב התאמצה להראות שהמתלוננת נחשפה לתכנים מיניים בסדרות טלוויזיה פופולריות כגון 'עספור' ו'הבורר', כדי לתת הסבר חלופי לידיעה שהפגינה המתלוננת על הנושא", כתב השופט. "אך אין בכך כדי לשנות את המסקנה".
"נופר" (שם בדוי) הייתה נערה צעירה כשנאנסה. חלפו כמה שנים עד שהעזה להגיש תלונה במשטרה. "טלי גוטליב ייצגה את הנאשם שפגע בי. הוא קיבל עונש משמעותי של כמה שנים", היא מספרת. "המשפט מול התוקף ומולה נמשך כשנתיים. בדיון הראשון היא לא הפסיקה לצאת עליי, כמה אני שקרנית. נכון, היא עושה את העבודה שלה, אבל היא ירדה איתי לפסים מאוד נמוכים".
- תארי לי למה הכוונה.
"היא תהתה: אם אני נאנסתי, למה אני מחייכת לעולם? היא אמרה עליי בהזדמנויות שונות, שהרשיעו אותו סתם והיא תילחם מולי. היה דיון אחד שממש ניסיתי לעצור את המשפט, אמרתי לשופטים שאני לא רוצה יותר לנהל את התיק. בית המשפט לא הפסיק לנסות להשתיק אותה. החוויה מולה הייתה מאוד קשה. היא נתנה לי להרגיש שאני שקרנית, ולי מגיע לקבל את העונש. כמה אני ילדה מטומטמת, שלא מבינה מהחיים ורוצה להרוס לאדם אחר את החיים, כי הוא לא רצה אותי כבת זוג. הוא היה בן 24 ואני הייתי ילדה".
מה שהחזיק את נופר לדבריה היה הפרקליטה שהאמינה בה והכינה אותה לקראת התהליך, והמשפחה התומכת שהייתה לצידה. ועדיין, "הרגשתי שכאילו אונסים אותי מחדש. לכן אני לא מתפלאת שהרבה נפגעות לא מתלוננות. היום אני מסתכלת על זה כניצחון, כדבר הכי טוב בעולם, אבל התהליך היה מזעזע. במהלך הדיון אמרתי לשופטים, 'תעצרו את זה, אני רוצה ללכת הביתה'. אמרתי לשופטים, 'נמאס לי להרגיש אשמה'. השופטים היו עם דמעות בעיניים. הם אמרו, 'אוקיי, בואו נעצור ונקבע עוד דיון'.
"הפרקליטה שלי אמרה לי שלא כדאי לעצור את המשפט. שכדאי שאלך להירגע. כשחזרתי היא (גוטליב – נ"ב) עקצה אותי: 'נרגעת? הלכת להמציא עוד שקרים?' זה משהו שבלתי אפשרי לעמוד מולו כילדה, כי בסופו של דבר את עומדת לבד מול העולם. את צריכה להוכיח כמה פגעו בך, ובאולם בית המשפט כולם שותקים ורק הסנגורית שלו מדברת. ואת באמת צריכה להוכיח למישהי גדולה ממך, שהפה שלה מאוד חלקלק".
לדברי נופר, היא זוכרת שזה לא קרה רק בדיונים עצמם. "בעימות הוא (התוקף – נ"ב) אמר שאני מכוערת ואף אחד לא ייגע בי. כשעברנו ליד גוטליב, שהלכה עם אבא שלו, היא אמרה לו, 'היא באמת מכוערת, למה שהוא ייגע בה'. אחותי יצאה עליה, והרחיקו אותנו עם מאבטחים. באולם היא אמרה לי, 'עשית טעות שהגשת תלונה' ו'בואי נפסיק עם זה. את שקרנית'. הרגשתי שהיא אומרת ‘אף אחד לא יאמין לך’".
נופר מספרת כי המפגש עם גוטליב הותיר בה צלקות עמוקות. "בזמן ההליך המשפטי הייתי גם בטיפולים (נפשיים) וכל הפגישות שלי עסקו בה, איך טלי גוטליב מתנהלת מולי ואיך אני מולה. התוקף לא היה באולם, הוא היה בחדר אחר. היא עשתה את העבודה שלה, אבל היא הבן אדם שאני הכי שונאת בחיים שלי. היא כמו אויבת שלי. אני פגועה ממנה ברמות מטורפות. הכי חורה לי זה השקרים שהיא אמרה עליי, שהייתי צריכה להסביר לאנשים שאני דוברת אמת, אפילו אחרי שבית המשפט הרשיע אותו. היא עשתה לי את התהליך שחור. אין פעם שלא בכיתי בגללה, או נלחמתי איתה שם בצרחות, ואף אחד לא יכול היה להתערב. הרגשתי כמו כלב מול אריה. לעולם הכלב לא יוכל על האריה".
- אבל ניצחת בסוף.
"בסופו של דבר, הראיתי לה מי האריה באמת. אבל לא מגיע לאף אחת לעבור את זה מולה. היא משפילה, מורידה את הביטחון, צורחת כל הזמן, מדברת לא יפה. בסופו של דבר, אלה נושאים מאוד רגישים ורגשיים. קשה מאוד לבטא את התחושות שהיו לי שם מולה. היא הייתה אומרת דברים כמו 'את הלכת לשם. בעיה שלך. לא היית צריכה ללכת', או 'את רצית אותו, הוא לא רצה אותך, את מתלוננת עליו'. כמו שהיא בכנסת, ככה היא גם בדיונים, יושבת שם וצורחת. היא לא הפסיקה לצאת על המשפחה שלי, שהם לא שמרו עליי, שהם אשמים ומנסים להוציא את האשמה עליו (על הלקוח שלה). היא הייתה משתוללת שם. זאת המילה. היא אישה מאוד חזקה, האופי שלה חזק. אפשר לקחת את האישיות הזאת למקום מאוד טוב. היא משתמשת בזה למקום מאוד רע".
- ומה הלקח?
"היום אני יכולה להגיד שזו צלקת שתישאר כל החיים, ובכל זאת, כל מי שיכולה להתלונן, שתתלונן. כששמרתי בבטן ואף אחד לא ידע – הרגשתי שזה רוצח את הנפש. היום אני מדברת הרבה על הנושא. אני גאה בעצמי על הסיפור הזה, שכמה שהוא כואב, בסופו של דבר עשיתי את המעשה הנכון. אני הקטנה שפגעו בה – הכניסה את האדם הגדול והאגרסיבי לכלא".
גם "גוני" (שם בדוי) הצליחה להכניס את האדם שתקף אותה לכלא. בדרך היא פגשה על הדוכן את פרקליטתו, עו"ד גוטליב. כמו בכל המקרים, גם התיק הזה נשמע כמו תסריט בלהה: הפעם הלקוח של גוטליב היה פורץ, שחדר לבית מגורים בעת שגוני ובן זוגה ישנו. הוא הספיק לאסוף כמה חפצים מהבית, עד שהבחין בגוני במיטתה. הפורץ נעמד לצידה, פתח את פיה, וביצע בה מעשה סדום. בית המשפט הרשיע אותו, והפורץ עירער.
גוטליב, שכאמור ייצגה את הפורץ התוקף בערעור, קיבלה תסקיר שבוצע לנפגעת העבירה, ממנו התברר כי "המתלוננת חוותה פגיעה מינית בילדותה". זהו פרט אישי וכאוב מעברה של גוני, אבל גוטליב החליטה להשתמש בו. היא טענה בערעור שכל הסיטואציה של גבר שפורץ לדירה, נעמד מעל מיטתה של אישה ישנה, פותח את פיה בחוזקה ומבצע בה מעשה סדום, כלל איננה אפשרית. מה כן קרה? בהסתמך על התסקיר, גוטליב טענה כי המתלוננת "חלמה על התרחשות אירוע העבירה", כלומר על רקע הטראומה בילדות, חלמה על הפורץ שתקף אותה. ועל חלומות, כידוע, לא שולחים אף אחד לכלא.
גוני הסכימה לאסוף שוב את הכוחות, לחזור לבית המשפט ולעמוד בפני עדות וחקירה נוספת. היא תיארה כיצד "הרגישה כף יד לוחצת על לחיה במטרה לפתוח את פיה והדגימה את מהלך לפיתת לסתה", סיכם פסק הדין. "בהמשך לכך, תיארה המתלוננת, תוך שבכתה והתקשתה בדיבור, כי הרגישה איבר מין נכנס לפיה". כשפתחה את עיניה, סימן לה התוקף עם האצבע על שפתיו שתהיה בשקט, ובשלב זה, "הבינה כי אינה חולמת, וכי 'משהו לא תקין', תוך שציינה כי 'לא יכול לקרות דבר כזה בחלום'".
אבל מכיוון שגוטליב טענה בשם הלקוח שלה כי היא חלמה חלום, נדרש בית המשפט לבדוק האם יש דמיון כלשהו בין התקיפה והטראומה בילדות, לבין אירוע התקיפה של הפורץ. המסקנה הייתה נחרצת: "קבע בית המשפט כי אירועי העבר המתוארים בעדותה הנוספת של המתלוננת ואירוע העבירה נושא ההליך הנדון (כלומר, התקיפה על ידי הפורץ – נ"ב), אינם זהים כלל, פרט לתיוגם הכללי כאירועי 'פגיעה מינית'; וכי נוכח מאפייניהם השונים, האפשרות כי אלה הראשונים יעובדו באופן תת-מודע לכדי חלום בדמות פגיעה כה שונה, היא רחוקה ולא נמצא לה כל בסיס ראייתי". הערעור נדחה, הנאשם נשלח למאסר. בדרך, גוני נאלצה לפתוח שוב את פצעיה.
והנה עוד דוגמה לדרכי הפעולה של גוטליב. מדובר במקרה של נערה בת 16, שהתוקף נגדו התלוננה הורשע בעבירות של אונס ומעשה מגונה שביצע בה, כשהייתה בת 14. את התוקף ייצגה גוטליב. הנערה פירסמה פוסט ניצחון, שבו התגאתה בהליך הקשה והמשמעותי שעברה. בתגובה פירסמה גוטליב שייצגה את התוקף פוסט תגובה ברשת החברתית שבו "התנגחה" בנערה, וכתבה על עדותה שהייתה "הזויה", לעגה לה וציטטה מתוך חומרי החקירה ועדותה בבית המשפט. נדגיש: זה היה אחרי שהלקוח שלה כבר הורשע. איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הגיש כנגד גוטליב תלונה חריפה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. "אין צורך להכביר מילים על הפגיעה הקשה והגסה של הנילונה (גוטליב) לא רק במתלוננת הקטינה, כי אם בכבוד המקצוע ואמון הציבור בעוסקים במלאכת עריכת הדין", נכתב בתלונה. "לפרסום התבטאויות מן הסוג שהביעה הנילונה יש 'אפקט מצנן' לנפגעות ונפגעים אשר חשים כי דמם מותר וכי אף לאחר הרשעה בדין, כבודם, פרטיותם ושמם הטוב מוטל בספק... הנפגעת, הינה קטינה, שחרף הכרעה שיפוטית המכירה בפשע שחולל בגופה, נאצלת להתמודד עם השמצות וסילופים מצד גורם מקצועי ובוגר, כאשר ברור מאליו שלא תוכל להתגונן מפני הדברים". בלשכת עורכי הדין החליטו, מסיבותיהם, לגנוז את התלונה.
גוטליב ממש לא המציאה את השיטות הללו, ובוודאי איננה עורכת הדין היחידה שהשתמשה בהן. אבל כחברת כנסת נבחרת, היא יכולה להפוך את תפיסות העולם שלה לחוקים. היא גם לא ממש מסתירה את זה. בתגובה לכתבה (כאמור, התגובה המלאה במסגרת) מצהירה גוטליב על תוכניותיה: "לא עוד חוקים דרקוניים הפוגעים קטגורית בגברים רק משום שהם גברים".
זה בדיוק מה שמדאיג חלק מקורבנות עבירות המין, שעמדו מול חקירותיה בבית המשפט. "זאת מישהי שהיא לא סתם סנגורית צעירה שקיבלה להגן על מישהו ואומרת שהיא עושה את העבודה שלה", אמרה באולפן ynet אישה שנאנסה על ידי אביה לאורך שנים. האב הנאשם שכר את שירותיה של גוטליב. "היא (גוטליב) ניסתה לגרום לי לרחם על אבא שלי ודיברה על כמה הוא מרגיש אשם וכמה הוא מתחרט, ושהוא צריך להיות בהשגחה כי הוא ניסה להתאבד", ספרה הבת. "היא ניסתה להציג את זה כאילו היא עושה את זה בשבילי, למעני, לשכנע שאני לא צריכה לתת עדות, שזה לא נחוץ. הרגשתי שהיא עשתה עליי מניפולציה. מישהי כזאת בכנסת, עם זכות הצבעה על חוקים - אי-אפשר שלא לצפות שהיא תפעל גם שם לאותה מטרה".
גם בארגוני הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית מודאגים מכך. "עולה בנו חשש כבד", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. "זאת פעם ראשונה שבישראל מכהנת חברת כנסת שמחזיקה בתפיסות של האשמת קורבן עקבית, ועם חוסר הבנה קיצוני להשלכות של טראומה מינית, והאופן שבו נפגעים ונפגעות טראומה אמורים להתמודד עם ההליך המשפטי. כל זאת על אף תנועת מי-טו, שהעלתה את המודעות להיקף התופעה ולהשלכותיה. החשש גדול מכיוון שאנחנו כבר רואים את ההתנגדות של ח"כ טלי גוטליב להצעת חוק איזוק אלקטרוני לגברים אלימים ומול היכולת שלה לחוקק חוקים למען פוגעים. כפרלמנטרית הפועלת למעט הציבור, הציפייה ממנה שהיא תגלה ממלכתיות, רגישות וחמלה גם כלפי נפגעות ונפגעי טראומה".
את שירה, שעו"ד גוטליב ייצגה את המעסה שאנס אותה, מדאיג עניין נוסף. "אם גוטליב אומרת שבחורה לא יכולה להיאנס, או שהיא רצתה להיאנס, לדעתי היא נותנת להם לגיטימציה לאנוס. אישה כזאת, לא ראוי שתייצג כעורכת דין ובטח לא כחברת כנסת. כאישה, אני מרגישה שהיא יכולה לפגוע בי מחר עם איזה חוק. ואם עורכת דין יכולה לגבות אנסים – אז איזה ביטחון יש לי כבחורה ללכת ברחוב? לחיות? להרגיש חופשייה?".
ח"כ גוטליב: " ניסיון לפגוע בממשלת ימין מצוינת"
"כעורכת דין מהמוערכות בארץ, וכמי שנחשבה כמקצועית ויסודית השולטת ומיומנת בדין הפלילי המורכב, מעולם לא נתתי לרעשי רקע, דעת קהל, או ארגוני פמיניזם רדיקלי להניע אותי מחובתי הבלתי מתפשרת להגן על לקוחותיי, אשר רבים מהם נפלו קורבן לתופעת תלונות השווא. במסגרת עבודתי חקרתי עדים רבים, ובכללם מתלוננות בבתי המשפט השונים, ביסודיות אדירה, תוך התייחסות לכל עובדה אשר נטענה והכל במסגרת הוראות החוק והאתיקה.
"על פי דין לא ניתן לקרוא למתלוננת 'שקרנית' או 'מכוערת' חלילה, ודברים אלה בכתבה משוללי כל יסוד. חזקה על כל שופט בישראל השומר על כבודן של מתלוננות כי לא היה מאפשר קו חקירה שכזה (הערה: לטענת 'נופר', הדברים נאמרו על ידי גוטליב לאביו של הנאשם, שלא במסגרת דיון – נ"ב).
"מאז ומתמיד ארגוני הנשים וארגוני הסיוע השונים ראו בי סדין אדום על שום 'תעוזתי' לנהל הליכים פליליים ולייצג גברים דווקא. ההישגים הטובים מאוד אותם השגתי פעמים רבות עבור לקוחותיי, כמו גם דעותיי האישיות באשר לתופעה שבה נשים מנצלות את מגדרן לא פעם לקידום אינטרסים אישיים, הובילו לניהול מאבק נגדי, אשר לא נגע בי מעולם. אכן, ארגון הסיוע הגיש נגדי תלונה ללשכת עורכי הדין אשר נדחתה בהיותה משוללת כל יסוד.
"את יכולותיי לנהל הליכים משפטיים מורכבים בכל הערכאות, את ידענותי הנרחבת בעולם המשפט, את אומצי הבלתי מתפשר אני מביאה למליאת הכנסת לעבודה פרלמנטרית יסודית ולא אתן לרפש או לניסיון לפגוע בי להזיז אותי מעקרונותיי. בכוונתי לפעול לתיקוני חקיקה רבי-חשיבות, אשר ישמרו על כבודם של אבות בהליכי גירושים תוך ביטול חזקת הגיל הרך, הורות שוויונית כהנחת יסוד, לצד שמירת זכותם של נחקרים בהליכי חקירה ולזכותם להליך הוגן.
"לא עוד חוקים דרקוניים הפוגעים קטגורית בגברים רק משום שהם גברים. אשמש חומה בצורה במלוא כוחי ועוזי על מנת לשמור על חברה שוויונית המכבדת כל אדם, ויהא מִגדרו אשר יהא. ובשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, הינני אשת ימין גאה הפועלת ללא חת לשמירת חוזקה של ממשלת ימין יציבה. כל ניסיון פגיעה בי הוא ניסיון חסר תועלת לפגוע בממשלת ימין מצוינת".
