כבר יותר מ-10 חודשים שחלק ממשפחות החטופים מתמודדות עם מצב שבו האב נמצא בשבי. הנשים צריכות להמשיך לטפל בילדים ולפרנס - לצד המאבק להשבת בני הזוג שלהן. בדיון שהתקיים היום (ראשון) בוועדה לקידום מעמד האישה הן נאלצו - שוב - להגיע ולמחות על המענים שהן לא מקבלות מהמדינה.
רחלי ברוך בוועדה לקידום מעמד האישה
(צילום: ערוץ הכנסת)
בפתח הישיבה השמיעה רחלי ברוך, אשתו של אוריאל ברוך, שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה, את ההקלטה שבנה אופק, בן ה-5.5 שלח לה כדי להרגיע אותה. "אני לא נחטפתי, אני נשארתי איתך", נשמע אומר אופק לאימו. "אם קורה משהו את יכולה לקרוא לי ואני אבוא לטפל בזה. אני אעזור לך, אני כמו בעל, אני עוזר לאנשים. את לא צריכה לדאוג. אני פה בשבילך לעזור".
"מה שהכי כואב לי זה שהוא רק בן 5.5 והוא לקח על עצמו תפקיד כזה", שיתפה רחלי בדיון. "אני רוצה שהוא יהיה ילד שרוצה ללכת לגן שעשועים, והוא רוצה להיות מבוגר".
הדיון שהתקיים הבוקר, כאמור, עסק בסיוע למשפחות ואימהות לילדים קטנים שבני זוגן נמצאים בשבי ברצועה. 310 ימים חלפו, והפערים בסיוע למשפחות, לצד הצרכים שהולכים וגדלים זועקים לשמיים. "310 ימים הם בשבי", אמרה יו"ר הוועדה, ח"כ פנינה תמנו שטה. "115 בנים ובנות של העם שלנו, צעירים, קשישים וטף שנמצאים בשבי בתוך גיהינום, אין דרך אחרת להגדיר את זה. הנשים פה עסוקות בלשרוד את היום-יום. המדינה צריכה לתת להן עזרה והן לא צריכות לבקש".
"ב-7 באוקטובר בעלי אלקנה עבד במסיבת הנובה", סיפרה בדיון רבקה בוחבוט. "הוא היה חלק מההפקה. הוא היה יכול לברוח והחליט להישאר, לעזור לאנשים להתפנות ולטפל בפצועים. ב-8:00 בבוקר דיברנו בפעם האחרונה. הוא הבטיח לי שהוא יחזור הביתה, ועל זה אני סומכת. יש לנו ילד בן 4 שמחכה לאבא שלו כל יום".
בוחבוט עובדת בתחום התיירות שנפגע כלכלית מאז שפרצה המלחמה. "לפני חודש קיבלתי הודעה מביטוח לאומי שמורידים לי את הקצבה. במקום לעזור לנו, מורידים לנו. ארבעה חודשים קבלתי דמי אבטלה, ואחרי ארבעה חודשים אמרו לי שנגמר. זו המציאות שלנו כרגע - לקחו לי את בעלי, ולקחו לי את העבודה והפרנסה".
3 צפייה בגלריה
לישי מירן. "10 חודשים והמדינה לא נתנה לנו סטטוס, מבחינתם אני חד-הורית"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מיכל לובנוב, אשתו של החטוף אלכס לובנוב, השתתפה גם היא בדיון. "לי ולאלכס יש שני בנים. תום בן ה-3 וקאי בן 5 חודשים, שנולד כשאלכס בשבי. קאי לא זכה להכיר את אבא שלו, ואלכס לא זכה להכיר את הבן שלו. לידה שהתרחשה בלי אבא, בלי בעל. הוא לא שמע את הקול של אבא שלו, לא הרגיש את המגע שלו. תחשבו מה זה להיות במקומי. מה זה לעבור לידה בלי בעלי, לבד, כשהוא שם במנהרות, נמק. אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את הכאב הזה. זה לא אנושי", אמרה.
"לא קל לי לשבת פה", הוסיפה לובנוב. "כדי לשבת פה אני צריכה לקחת כדורים. אני אוכלת כי צריך, נושמת כי צריך ובעיקר מנסה להחזיק מעמד בשביל הילדים שלי. יש לי זוג הורים שבלעדיהם אני כלום. הם צריכים לפרנס גם את עצמם, גם אותי וגם את הנכדים. לדאוג שיהיה חשמל ומים בבית, ואני לא צריכה להסביר כמה קשה לחיות פה במדינה שלנו. הם עוזרים לי לטפל בילדים, ויש ימים שאני לא מתפקדת והם נאלצים לטפל בי".
בדיון תיארה לובנוב מצוקה של משפחות רבות. "ההורים שלי לא נחשבים קרבה ראשונה, אז הם לא מקבלים סיוע או הכרה מהמדינה. לא מכירים בסטטוס שלנו, ולא בסטטוס של ההורים שלנו. אני מבקשת מכל מי שנמצא פה, אנחנו צריכים עזרה. בבקשה תעזרו לנו. זה כמו תקליט שבור שחוזר על עצמו. סלחו לי שאני אומרת את זה ככה – תעשו כבר משהו. אנחנו קורסים, לי נגמרו הכוחות".
רבקה בוחבוט בוועדה לקידום מעמד האישה
(צילום: ערוץ הכנסת)
3 צפייה בגלריה
"במקום לטפל במשפחה שלי אני צריכה לבוא לפה ולספר את הסיפור שלי - שוב"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לישי, אשתו של החטוף עמרי מירן, סיפרה על ביתם רוני בת ה-3. "כל יום היא שואלת 'מתי אבא יחזור?'. היא תוהה אם הוא עדיין אבא שלה, ואם יש לו משפחה אחרת. עם עלמה זה סיפור אחר, עלמה עם חרדות קשות. אנחנו היינו בני ערובה שלוש שעות. כשדופקים בדלת היא צורחת, וכשמרימים קצת את הקול היא מתחילה לבכות. ועם זה אני צריכה להתמודד במקביל למלחמה להחזיר את עמרי הביתה".
היא שיתפה: "אני גרה בצימר עם ההורים שלי כבר 10 חודשים. 10 חודשים שהמדינה מתעלמת מזה שההורים שלי גרים איתי, שאבא שלי חטף כבר שלושה התקפי לב, ותוך כדי זה הוא מטפל בשתי ילדות. אמא שלי, סבתא של רוני ועלמה, לא קיימת מבחינת המדינה. היא לא מוכרת כנפגעת פעולות איבה. 10 חודשים אחרי, ומדינת ישראל לא השכילה לתת לנו סטטוס. יודעים איך קוראים לי בתמ"ת (השתתפות בשכר לימוד במעונות יום ומשפחתונים) כדי לקבל סבסוד על הגנים הילדים? לי קוראים חד-הורית. ב-1 בספטמבר עמרי לא יהיה פה, גם אם העסקה תבשיל. ועדיין משרד העבודה והתמ"ת לא נתנו לנו סטטוס. זה לא משהו חולף, תתחילו להתייחס לכולנו. לצלול לכל הדברים הקטנים האלה שכל פעם דחיתם".
במהלך הדיון עלה בין היתר הצורך בסיוע נוסף לטיפול בילדים והכרה בסבים ובסבתות שמסייעים למשפחות, סוגיות שלא עולות בפעם הראשונה בכנסת. "אני מסרבת להאמין שאני פה", אמרה אביטל דקל חן, אשתו של החטוף שגיא דקל חן. "במקום להתפנות לעיסוקים שלי ולילדות שלי, אני צריכה לפתוח את השבוע פה ולספר שוב את הסיפור שלי. אני מקיבוץ ניר עוז. ב-7 באוקטובר שגיא נחטף מהבית כשאני נמצאת עם שתי בנות בממ"ד בחודש שביעי להיריון. לפני שהוא נחטף הוא נכנס לממ"ד ואמר שמהסיפור הזה לא יוצאים בחיים. אין צבא, החיילים לא מגיעים. הוא לא רצה שהבנות יבינו אז הוא אמר באנגלית, 'מילי, זה נגמר'".
היא הדגישה: "אנחנו צריכים את המשפחה שלנו איתנו. אני צריכה להתמודד עם טראומה, ואין לי זמן. אמא של שגיא נחטפה גם היא ב-7 באוקטובר, והיום היא צמודה אליי. קמה בשש בבוקר וכל יום עומדת על הרגליים בשביל הילדות שלי, מנסה להיות חזקה כשהבן שלה חטוף בעזה. מי מוכן להחזיר אותנו מהשבי הזה?".
בת שבע יהלומי, אשתו של החטוף אוהד יהלומי, שבנה איתן שוחרר מהשבי במסגרת הפעימות לשחרור חטופים, סיפרה כי "מגיעים לו כל מיני מענקים שאני לא תמיד יכולה לממש אותם כי הוא קטין. זה דבר שהייתי רוצה שתהיה התייחסות אליו. בנוסף, יש לנו ילדת אמנה בבית, והמדינה לא מכירה בה. מגיע לה לקבל את הטייטל הזה".
