סרן עומר, מפקד פלוגת "יפתח" החדשה בגדוד 77 של חטיבה 7, קיבל שלשום (רביעי) מגורמי המודיעין באוגדה 210 את מספר הטלפון של מוכתר הכפר הסורי אום-בוטנה, התקשר אליו וקבע איתו פגישה ראשונה - וספק אם אחרונה - במציאות היסטורית שמתהווה בימים אלו בזירה הצפונית.
תיעודים מהשמדת האמל״ח האסטרטגי בסוריה
(צילום: דובר צה"ל )
הפלוגה של סרן עומר השלימה את הקמתה רק בחודש האחרון, כחלק מהגדלת גדודי השריון הסדירים בצה"ל, אבל כבר הספיקה להילחם נגד חיזבאללה בכפר אל-חיאם שבדרום לבנון. המפקדים בפלוגה, כמו יתר לוחמי הגדוד, הספיקו כמובן להילחם במשך חודשים ארוכים בתמרון ברצועת עזה נגד חמאס, וזכורים בעיקר מקרבות הבלימה הקשים בפלישת הנוחבה לנגב המערבי ב-7 באוקטובר.
בדיוק כמו ש"סביהם" מאותו הגדוד המפורסם של קהלני עשו באוקטובר 1973 ברמת הגולן, מול מתקפת הפתע הסורית. עכשיו הם שוב שם, בגולן, סוגרים מעגל תלת זירתי, בין דורי ורב גזרתי. בתחילת השבוע הם חצו את עמק הבכא המפורסם, ושוב, כמו אז ב-73', מצאו עצמם בשטח הסורי, אלא שהפעם, במציאות אחרת לגמרי. "סיימנו את המשימה בדרום לבנון ויצאנו להתרענן בבית, ופתאום טלפון הקפצה להגיע לגבול בגולן ולעבות שם את ההגנה כי יש כאוס בסוריה", תיאר אמש עומר המ"פ בשיחה עם ynet. "רצינו לסכל כל אפשרות של ניצול המצב הזה לפגע בתושבי הגולן, ולו במתווה של מפגע בודד".
תוך זמן קצר קיבלו הלוחמים של עומר הוראה להיערך להתקפה, ולהיכנס לכבוש, כנראה ללא קרב, את המוצבים הסורים הנטושים בצפון הרמה. תחילה הם חצו את קונייטרה הישנה ומצאו בין בתיה מאות אמצעי לחימה שונים שאותם החרימו, בהם נשקים קלים, מטולי RPG ונ"ט ארוך טווח, וכן קסדות וגם וסטי לחימה. כעת הם כבר בנקודה הכי עמוקה של צה"ל בשטח הסורי, בין מוצב פלוגתי נטוש של הצבא הסורי לכפר אום בוטנה, שבו התחוללו קרבות קשים במלחמת יום הכיפורים.
סרן עומר סיפר כי "לא פגשנו פה אויב בעין, אבל הבהרנו לראשי הכפרים בדרך שכל אדם חמוש שנראה יכול להוות סכנה עבורנו, ולכן נפעל בהתאם. תושבים רבים כאן גנבו את הנשקים מהמוצבים הסורים הנטושים כדי להגן על עצמם, אחרי שהכפרים שלהם נכבשו כמה פעמים על-ידי המורדים בעשור הקודם. כך המוכתר של הכפר אמר לי כשנפגשנו על מנת להסביר לו שלא באנו לפגוע בהם או לעשות להם כל דבר רע, אבל לא נקבל מצב שיסתובבו פה חמושים. לכן ביקשתי שיאסוף את הרובים ואמצעי הלחימה מהתושבים ויביא אותם אלינו – וכך קרה".
עומר מתאר שטח שונה מזה שפגש בלבנון ההררית ובעזה הצפופה: "כאן זו רמה, אבל עם הרבה בולדרים ומעברי מים, ומזמן לא התאמנו להילחם כך, כי נערכנו בעיקר לתמרון בלבנון או בעזה. הלוחמים פה ישנים בינתיים בטנקים, והפלוגה השכנה שלנו מצאה טנק סורי ישן אבל מזווד וריק מאדם, ובפגז אחד השמידה אותו. כנראה שלא נזכה בסוף להילחם טנק בטנק, אבל החיילים פה מרגישים חזק את המורשת של הגדוד שלחם ממש פה ב-1973, ובוודאי שזה מרגש ולא מובן מאליו. בצד הסורי מפחדים מצה"ל, משתפים פעולה אבל גם ממשיכים בשגרת החיים. אנחנו עוקבים פה אחרי תנועות חשודות אם יש, שומרים על ערנות שלא נופתע, ובעיקר מייצרים חיץ עמוק בין תושבי הגולן לכל איום".
את הדיאלוג עם השייחים והמוכתרים הסוריים המקומיים מבצעים בימים אלו חיילי וקציני יחידה 507 של פיקוד הצפון, שאמונה על קשר עם אוכלוסייה בשטח אויב בזמן לחימה. החיילים הללו, שמשרתים במילואים, משוחחים עם פרנסי הכפרים והעיירות הסוריות שצה"ל נפרס בניהן, כדי להבטיח תיאום ולמנוע חיכוך.
יחד עם זאת, תוך זמן קצר הדיאלוגים הללו הפכו ליותר מאשר תיאום טקטי: בין הצדדים הועברו מסרים חיוביים לשיתופי פעולה פוטנציאליים, בטווח הקרוב והרחוק, ובעיקר לנקוט בפעולות של שמירת הביטחון באופן הדדי - על התושבים עצמם, ולא רק הדרוזים-סורים שבכפר חדר, ועל החיילים שכבר בעומק הגולן הסורי.
בצה"ל יש מי שמפציר לקבוע עובדות מהירות בשטח כדי לעצב את העתיד בצפון: "אין סיבה שלא נציע שת"פים לסורים המתונים שם, גם כלכליים, פתיחה מחודשת של מעבר קונייטרה, חיבור לדרוזים שקרוביהם חיים בארץ, שכנות אמת עם תושבי הגולן".
