ארג'ון ויסוונת'ן עומד ברחוב, כפות ידיו צמודות זו אל זו בתנוחת תפילה ועיניו ממוקדות בפסל בדמות האל ההינדי גאנש. זהו בוקר לח, וארג'ון, מומחה לטכנולוגיית מידע, ממתין מחוץ למקדש: גודלו של בית התפילה כגודל ארון קטן, והמקום בו מספיק בקושי לאיש הדת היחיד העומד בו ומנחה את טקסי הסגידה לאל דמוי-הפיל, שלפי האמונה מסיר מכשולים העומדים בפני האדם.
7 צפייה בגלריה
ארג'ון ויסוונת'ן מניח את ידיו על סלסלה מלאת פרחים שתוגש לאל גאנש במקדש הוויזה בצ'נאי. כשהאישה קיבלה אשרה, האמונה החלה לחלחל
(צילום: AP )
7 צפייה בגלריה
הוויזה הנכספת לארה"ב. "כשילדינו יתמודדו עם קשיי החיים, הם יבינו את כוחה של התפילה"
(צילום: shutterstock)
ויסוונת'ן הוא אחד מעשרה מבקרים או מעט יותר, ורובם באו לכאן לאותה המטרה: להתפלל לגאנש כדי שהריאיון שלהם לקבלת ויזה לארה"ב יעבור בצורה חלק ויניב את התוצאות הרצויות. "באתי לכאן כדי להתפלל שאחי יקבל ויזה לבריטניה לפני 10 שנים וכדי שאשתי תקבל ויזה לארה"ב לפני שנתיים", אומר ויסוונת'ן, שהריאיון שלו נקבע ליום המחרת. "שניהם הצליחו, אז אני מאמין שזה עוזר".
מקדש הוויזה שוכן כמה קילומטרים מצפון לנמל התעופה של של צ'נאי, מטרופולין סואן בדרום-מזרח הודו שידוע במטבח האיקוני שלו, במקדשיו העתיקים, בסארי עשוי המשי שלו, בפסליו ובמוזיקה הקלאסית המקומית. בעשור האחרון חלה עלייה בפופולריות של "מקדשי הוויזה" בקרב החותרים לאשרת כניסה לארה"ב, וכעת אפשר למצוא אותם כמעט בכל עיר הודית שבה יש קונסוליה אמריקנית. בדרך כלל השמועה על קיומם עוברת מפה לאוזן או דרך הרשתות החברתיות.
קצת יותר מקילומטר מהמקום שבו שוכן המקדש האמור בצ'נאי שוכן מקדש נרשסימהה נוונת'ה קישנאן, ובו ניצב פסל של האל הנומאן, אל בעל גוף אדם אבל ראש של קוף. מאמיני האל הזה, המכונה גם "אנג'ניה", מייחסים לו כוח, חוכמה ומסירות, והמבקרים במקדש סבורים שגם לו יש יכולת להבטיח להם את הוויזה הנחשקת. במקדש הזה הוא זכה לכינויים "אנג'ניה אמריקה" ו"ויזה אנג'ניה".
7 צפייה בגלריה
פסל הנומאן במקדש בצ'נאי. מעטפת המסמכים תונח על רגלי האל, כדי לקבל ברכה להצלחה
(צילום: AP )
ג'.ס סריניווסאן, העובד במקדש כבר שנים, מספר שהוא הפך ל"מקדש ויזה" בסביבות 2016: "בערך באותה שנה כמה אנשים שהתפללו לקבל ויזה הפיצו את השמועה על הצלחתם, ומשם זה התפתח", הוא אומר. לדברי סריניווסאן, לפני כחודש הוא פגש אדם אחד שהתבשר על אישור הוויזה שלו בעודו מקיף את אנג'ניה – ריטואל הינדי מקובל.
במקדש הוויזה של גאנש, חלק מהמתפללים משתפים בסיפורי ההצלחה שלהם. ג'יות'י בונת'ה מספרת למשל שריאיון הוויזה שלה בקונסוליה האמריקנית בצ'נאי עבר בצורה חלקה, ושהיא חזרה למקדש כדי להודות לאל: "הם שאלו אותי בקושי שתי שאלות, הופתעתי לטובה". חברתה פאני עומדת באותה העת בסמוך כשבידיה מעטפה עם בקשת הוויזה שלה והמסמכים הדרושים, ושתיהן מספרות ששמעו על המקדש באפליקציית המסרים המיידיים טלגרם.
פאני מודה שהיא פוחדת ממה שצופן לה העתיד: "אם אקבל את האשרה, אהיה האדם הראשון מהמשפחה שלי שנוסע לארה"ב. אמא שלי מפחדת כל כך לשלוח אותי לשם, אבל אני מתרגשת מהאפשרויות שייפתחו בפניי באמריקה". את המעטפה שבידיה העבירה פאני לאיש הדת במקום כדי שיניח אותה על רגלי הפסל לצורך ברכה: "אנחנו שומעים על בקשות ויזה שנדחות, ואני ממש מקווה ששלי תאושר". אם היא ובונת'ה יצליחו להגיע ליעדן – אוהיו – הן מקוות לטייל למפלי הניאגרה: "תמיד רציתי לראות אותם", אומרת בונת'ה.
לראות את הנכד אחרי 8 שנים
מוהנבאבו ג'גנת'ן ורעייתו, סנגית'ה, הם שמנהלים את המקדש, שאותו בנה סבו של ג'גנת'ן ב-1987. ג'גנת'ן מספר שעם השנים צבר לו המקום מוניטין בגלל מבקשי הוויזה הרבים שהגיעו ולאחר מכן סיפרו לאחרים על הצלחתם, וב-2009 שיפץ אביו את המקדש והוסיף לשמו את המילה "ויזה". ג'גנת'ן מודה שסיפורי ההצלחה מחממים את לבו: לא פעם עוצרים המבקרים ליד ביתו כדי להודות למשפחתו על כך שהיא ממשיכה להפעיל את המקדש.
אשתו של ג'גנת'ן מספרת שנגע ללבה סיפורו של גבר שעשה את כל הדרך אל המקדש מניו דלהי כדי להתפלל לקבל ויזה וכך לראות את נכדו לראשונה זה שמונה שנים. עוד היא נזכרת באישה שהתקשרה אליה בדמעות וסיפרה לה שבקשת הוויזה שלה נדחתה: "ברור שחלק לא מקבלים את האשרה. רק אלוהים יודע למה".
פדמה קנאן הביאה למקדש את בתה, מונישה, שרוצה ללמוד לתואר שני באוניברסיטה בארה"ב, והיא מאמינה שהבת קיבלה את הוויזה בזכות התפילות במקדש. "מצאתי את המקדש הזה בגוגל, הייתי כל כך לחוצה בשבילה אז באתי להתפלל כאן", היא אומרת. הבת מונישה מודה שהיא לא בטוחה כל כך שבקשתה התקבלה בגלל המקדש, אבל מוסיפה שהחליטה לבוא אליו בכל זאת כדי לכבד את אמה: "אני סקפטית, אבל אני פשוט זורמת". האם נוקטת עמדה פילוסופית יותר: "אנחנו מתפללים למען הילדים שלנו ומבקשים שדברים ילכו להם בצורה קלה. לדעתי כשהם יתמודדו עם קשיי החיים בעצמם הם יתחילו להאמין בכוחה של התפילה".
ויסוונת'ן מצדו אומר שהוא לא אדם שמאמין בקלות רבה כל כך בדברים מהסוג הזה, ושכשאחיו קיבל את הוויזה לבריטניה עשור אחרי שהתפלל במקדש הוא ראה בזה צירוף מקרים. למאמין בכוחם של האלים לקדם את בקשת הוויזה הוא הפך רק אחרי שאשתו קיבלה את אשרת הכניסה שלה לארה"ב לפני שנתיים. יום אחרי שהוא עצמו ביקר במקדש, גם הוויזה שלו אושרה, ובעוד כמה חודשים הוא ייסע לניו המפשייר. "הכול תלוי באמונה", הוא אומר. "אם אתה מאמין שזה יקרה, זה יקרה".
