כמעט מדי לילה הם יוצאים אל הגבול, מול קווי האויב ותחת עלטה גמורה מתקנים את נזקי ירי חיזבאללה לעבר ישראל. עובדי צוות אחזקת רשת החשמל במרחב גליל גולן עוד כואבים את נפילת חברם, שלום עבודי ז"ל, שנהרג מירי טיל נ"ט, כשעבד על קו מתח עמוד גבוה סמוך למושב דוב"ב באמצע חודש נובמבר. למרות זאת, הם ממשיכים להתייצב ולעלות לגבהים אל מול כוונות חיזבאללה, בתחושת שליחות לצד פחד גדול.
"אלו השעות הכי בטוחות בעבודה שלנו. כמה שיותר ערפילי וקר, ככה מזג האוויר מגן עלינו", סיפר בלחש, לוי יעקובוב, חבר צוות האחזקה. הוא עובד כבר 32 שנים בחברת החשמל ועוד זוכר את העבודה תחת אש ב-34 ימי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. "לא אחת אנחנו מגיעים לנקודה על הגבול ומתקנים פגיעה בשנאי או בכבלים ואז שוב יורים ושוב צריכים לחזור ולתקן", הסביר. "זה מפחיד ויש כאלה שלא מסוגלים לבוא לפה ולעבוד ואנחנו מבינים כי כולנו בני אדם. זו המדינה שלנו ואין לנו פריבילגיה להתחמק מהמשימה הזאת להשיב את החשמל. אנחנו אופטימיים ועושים את העבודה שלנו".
אתמול (חמישי) לפנות בוקר, סמוך לגבול, לא רחוק מזרעית וערב אל עראמשה, הם יצאו למבצע לתיקון שנאי שנפגע לפני כחודש במטח פצמ"רים. התיקון מתנהל כמבצע צבאי, כוחות צבא גלויים ולא גלויים פרוסים מסביבם וצוותי רפואת חירום בכוננות להזנקה. "אנחנו עובדים הלילה עם צוותים נוספים גם במלכיה, אביבים ובעוד כמה מוצבים", סיפר אייל ביזי, מנהל מחלקת תפעול, השגחה ואחזקה בגליל גולן. יעקובוב וחברו לצוות, שאהר חרובה, טיפסו בזריזות על עמוד החשמל וטיפלו בניתוק השנאי הפגוע. "היינו אמורים לעבוד גם בנקודה נוספת שבוטלה בשל הערכת מצב מחודשת שנעשתה הלילה והצבא לא אישר לנו לעבוד שם", ציין ביזי.
מאז שפרצה המלחמה כמעט מדי יום גורמים מטחי הירי לעבר יישובי הגליל לפגיעה נרחבת בקווים, בשנאים ובמתקני החשמל שמשליכים על אספקת החשמל לכוחות החיילים במוצבים, לכיתות הכוננות ולתושבים שנותרו ביישובים המפונים. אל מול הביקורת, אנשי חברת החשמל רצים מנקודה לנקודה, בהתאם להערכות הביטחוניות ותוך ניתוח הסיכונים וחשיבות הפעילות, מסתערים על הקווים הקרועים וקופצים לשוחות נסתרות כשעולה התרעה על איום.
חברת החשמל בפעילות בחרמון
(צילום: חברת החשמל)
"אין לנו זמן להסתכל לצד השני ולא כלום", תיאר חרובה את הפעילות. "אנחנו במתח עצום שם למעלה. אנחנו פה מתחושת שליחות חד וחלק. ברוב האזורים האלה האנשים מפונים ויש רק חיילים ומוצבים, ואם לא נחזיר את החשמל הם יצטרכו לעבוד רק עם גנרטורים - זה לא פשוט ואי אפשר לבנות על המערכות האלו".
ב-7 באוקטובר הוא איבד את בן דודו, איברהים, שהיה קצין גששים באוגדת עזה ונפל בקרבות בעוטף אחרי שחיסל 17 מחבלים. אשתו של חרובה ביקשה ממנו שלא ינסה לחזור לשירות מילואים כי לא הייתה יכולה לשאת את המחשבה שהיא עלולה לאבד גם את בעלה. "אני משתדל לא לעדכן את אשתי איפה אני עובד. אומר לה שאני עובד באזור טבריה או כרמיאל, בטח שלא בגבול. אני לא רוצה שהיא תילחץ".
כשהתנאים מאפשרים והפעילות דורשת, בצבא נעזרים לא אחת בירי הרתעה של ארטילריה והטלת פצצות עשן שממסכות את אזור העבודות ומונעים מחיזבאללה לראות את צוות העובדים. "אתה עומד שפוף ומחכה לרגע שהמיסוך יעשה את שלו ויהיה אפשר לבצע פעולה בעמוד ולעזוב את המקום במהירות", סיפר ביזי.
לעובדי אחזקת קווי החשמל במרחב גליל גולן, לקח זמן רב לעכל את מות חברם, עבודי, בחודש הראשון של המלחמה. "הירי לעבר שלום עבודי היה טראומתי", שיתף ביזי, "צוות העובדים שהיה שם חטף פגיעה ישירה, חיזבאללה ירה לעברם שישה טילים - ושלושה פגעו. במשך כארבע שעות העובדים שכבו בסוללת מגן, יורים עליהם ומולם הם רואים את גופת חברם מוטלת על הקרקע. זו טראומה לא פשוטה, הם מטופלים נפשית ואנחנו מסייעים להם בעיבוד הטראומה".
לצוותי העובדים של החברה, בגבול לבנון בצפון ובגבול עזה בדרום, מתלווה לא אחת מאיר שפיגלר, מנכ"ל חברת החשמל. "אני לא בעל הסמכה להחליף שנאי בפועל, אבל מאמין שאני חייב להפשיל שרוולים ולהיות לצידם ולסייע", הסביר. שפיגלר טען כי הוא לא יכול לצפות מעובדיו להתמודד עם איום ופחד ולהישאר בבית. "בשטח אני גם רואה בעיניים היכן הם מתקשים במשימות שאיתם הם מתמודדים ואם יש ציוד שלא מתאים לעבודה או צרכים אחרים שיהפכו את העבודה שלהם ליעילה, בטוחה ונוחה יותר".
