ניסיון להתחקות אחר שורשי האלימות הפוליטית והקיצוניות הרעיונית בעולם השלישי מוביל בין היתר לפרנץ פנון, האידאולוג הראשי של חזית השחרור הלאומי (FLN) שלחמה באלג'יריה נגד הצרפתים (1962-1954). פנון, פסיכיאטר שמוצאו מהאי מרטיניק שבים הקאריבי, פיתח את הרעיון שלפיו עמי העולם השלישי, שאותם כינה "המדוכאים עלי אדמות", רשאים לנקוט כל סוג אלימות נגד מדכאיהם הקולוניאליים, ואף תיאר אותה כמעין אקט של טיהור ושחרור נפשי משעבוד.
התפיסה קנתה אחיזה בעולמות האקדמיה, הפוליטיקה והתקשורת במערב וייצגה חלוקה דיכוטומית בין ילידים, שהם לעולם צודקים, לבין המערב שלא יכול להיות צודק, גם כשהוא קורבן לאלימות. היה זה מסד אינטלקטואלי שהעניק הכשר לרודנות ואלימות בעולם השלישי בכלל ובעולם המוסלמי בפרט, לרבות טרור נגד גורמים מערביים ובהם ישראל. הנחות היסוד האלה התמזגו בתפיסות הפוליטיקלי קורקט באופן שבלם כל מי שביקש להעלות תהיות על אותם פשעים, מחשש שיצטייר כמדכא ששכח את חטאיו הקדומים ואת ההכרח התמידי להתנצל עליהם.
חוט שני מחבר בין מבצעי טבח 7 באוקטובר לבין המרחב האינטלקטואלי שהתבסס במערב משך יותר מחצי מאה. הצידוד בפלסטינים בכלל ובפשעי המלחמה של חמאס בפרט ברחבי העולם, לרבות במוקדי אקדמיה ותרבות במערב, מגלם שיא מעוות במיוחד להלך המחשבה שתואר: היליד הצודק מבצע זוועות מחרידות, אך עדיין ייחשב לוחם חופש הנמנה עם הצד הנאור של העולם.
הפלסטינים שביצעו את הטבח ב-7 באוקטובר, כמו רבים מהמפגינים במדינות ערב ובמערב, מתקשים לזהות יסודות אנושיים בישראלים שנרצחו. אנשי חמאס הנושאים לכאורה צביון אנטי-קולוניאלי הפגינו דה-הומניזציה מוחלטת כלפי הקולקטיב הישראלי - על הטף, הנשים והזקנים שבקרבו - שנתפסו כולם כחלק ממנגנון דיכוי נטול זכות קיום שיש להכחידו. שלוות הנפש ולפרקים אף התרוממות הרוח שהפגינו פעילי חמאס שנלכדו כשתיארו בחקירות את הזוועות שביצעו, מעלה דמיון לספרו של כריסטופר בראונינג "אנשים רגילים", על גדוד מילואים של משטרת המבורג שהשתתף בטבח המוני של יהודים במזרח אירופה בתקופת השואה. בשני המקרים נוטרלה תודעת מבצעי הטבח מהמחשבה שלפיה מדובר ברצח המחייב התחבטות מוסרית, בין היתר מפני שלקורבנות, כך הוסבר, אין ממד אנושי.
מעבר לנימוק של מאבק אנטי-קולוניאלי, יש עוד שלושה יסודות לדה-הומניזציה שנחשפה ב-7 באוקטובר. הראשון הוא משנתם של רבים מאבות האסלאם הפונדמנטליסטי הרוויה איבה יוקדת כלפי ישראל, וטבולה באנטישמיות מובהקת. בהקשר הזה בלט יוסף קרדאווי המצרי, אחד ההוגים הבולטים של תנועת האחים המוסלמים שמת בקטאר ב-2022, והתפרסם בפסקי הלכה המתירים רצח ישראלים באשר הם בטענה שמדובר בחברה מגויסת שבה כל אזרח היה או יהיה חייל שייאבק נגד האסלאם. עד היום, אגב, לא יצא ולו איש דת בולט אחד בעולם המוסלמי נגד טבח 7 באוקטובר, ומצב דומה משתקף גם בשדות התרבות והתקשורת במדינות ערב והאסלאם.
היסוד השני לדה-הומניזציה נעוץ בדפוסי החשיבה התרבותיים הרווחים ברוב העולם המוסלמי. אלה, כפי שנחשף כבר לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, מתאפיינים בקושי עמוק לנקוט ביקורת עצמית או חשבון נפש, לרבות הודאה שתופעות מפלצתיות יכולות לצאת מתוך העולם המוסלמי; בהתקרבנות מתמדת, ובמוקדה טענה לדיכוי כסיבה לאלימות הננקטת נגד המערב; ובחוסר יכולת להפגין אמפתיה כלפי "האחר", ובפרט להכיר בכך שגם הוא יכול להיות קורבן ולכאוב.
לכל אלה מתווסף דיוקנו הייחודי של דור ה-Z הפלסטיני, שרבים ממשתתפי טבח 7 באוקטובר הם נציגיו. הדור הזה ניזון מסרטוני טיק-טוק, דבק בסיסמאות וברעיונית קיצוניים שבהם רוויה הרשת ומושפע ממשחקי מחשב. בכך מגולמת גם נקודת השקה לדור ה-Z במערב, שמתאפיין בהשקפת עולם חסרת גוונים. ראייה שטחית שכזאת מביאה לגיבוש קואליציות מופרכות בין חמאס לבין גרטה טונברג הלוחמת למען האקלים, המוני הצעירים האמריקנים שמדקלמים את "צוואת בן לאדן", או להט"בים שלא מודעים לגורל האכזר של אחיהם בעזה. מבחינת כל אלה, העולם נחלק דיכוטומית בין דמון ישראלי לבין לוחמי שחרור עטויי כאפיות שהפכו לאופנה נערצת.
במצב הזה, אין צורך לדעת מה משמעות הסיסמה "פלסטין חופשית בין הים לנהר" - וגם לא על אילו ים ונהר מדובר - או לתהות אם עזה, שאת המציאות הכלכלית בה שיפרה ישראל עד המלחמה, צריכה בכלל שחרור למעט מהמשטר הרודני של חמאס. הדבר צריך להוות מקור לדאגה במערב, שהדור הצעיר בו, לרבות מנהיגי העתיד, אוחזים בערכים ודימויים רדודים ובמידה רבה גם אנטי-דמוקרטיים.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"ציתרה מכך, המלחמה בעזה הציפה את המשמעות התרבותית של השינוי הדמוגרפי המתחולל במערב בצל גלי ההגירה ההמוניים. מאחורי הרעיון החיובי של רב-תרבותיות חבוי לפרקים מאבק שלילי לגבי הגדרות המוסר והאמת, שמציג בפני תושבי המערב ערכים ומושגי יסוד שונים מכפי שהכירו, ולא בהכרח רצויים מבחינתם. מדובר למעשה בהתממשות ההתנגשות בין הציביליזציות שאותה ניבא סמואל הנטינגטון. אולם בניגוד לתחזיותיו, זו איננה מתרחשת בין גושים מדינתיים אלא בין זרמים רעיוניים נטולי גבולות גיאוגרפיים, ובתוך מדינות, בפרט במערב.
על רקע השינויים העולמיים הדרמטיים, ישראל חייבת לבסס את מעמדה כמבצר קדמי של תרבות המערב, הבולם את האיומים שצפויים להתפשט ליתר מדינות אירופה ואמריקה. כדי שאותו דימוי יתבסס בתודעה המערבית, חייבת ישראל לשמור על כמה מאפיינים שימחישו את השתייכותה לצד הנכון של ההיסטוריה. גניזת הרפורמה המשפטית, ולצידה קידום מהלך אסטרטגי מושכל מול הפלסטינים - כזה שימנע שליטה ישירה עליהם אך גם איומים קיומיים מצידם (בעיקר הבטחה שהישות הפלסטינית לא תחלוש על גבולותיה עם העולם החיצון) - הכרחיים לצורך המשימה וצריכים לעמוד במוקד החזון הלאומי הישראלי.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
