אוליבר אנתוני, זמר אלמוני מעיירה קטנה בווירג'יניה, הפך בן לילה לגיבור מעמד הפועלים החדש של ארה"ב. "Rich Men North of Richmond" (העשירים מצפון לריצ'מונד, רמז לפוליטיקאים בבירה) הוא השיר הראשון שהקליט אי פעם באופן מקצועי. בתוך ימים צבר השיר עשרות מיליוני האזנות וצפיות והגיע למקום הראשון במצעד של אפל מיוזיק וספוטיפיי כשהוא עוקף את טיילור סוויפט, אהודת הקהל הליברלי. המילים שלו נוגעות בכאב אמיתי של מיליוני אמריקנים ומצליחות בו-זמנית להוות המנון פועלים, שיר תעמולה שמרני ואפילו להתייחס לקונספירציות סביב ג'פרי אפשטיין. לימין האמריקני יש המנון חדש.
פוליטיקאים ומשפיענים כמו מרג'ורי טיילור גרין וג'ו רוגן תרמו לתפוצה הרחבה. מאט וולש, משפיען פופולרי ואנטי-פרוגרסיבי, אמר: "אנתוני שר על האמריקני הנשכח. האדם העובד שקורע את התחת כל היום רק כדי שרשויות המס יגנבו אותו, כשהשלטון מתעלם מהדאגות שלו ויורק לו בפרצוף. יש מיליונים שלא מיוצגים בשום מקום, לא במדיה, לא בהוליווד, לא במוזיקה הפופולרית, לא בממשל. אלה האנשים שנראים וחיים כמו אוליבר אנתוני".
איך קרה ששיר שמתייחס ישירות לצרות מעמד הפועלים מקבל תמיכה מהימין השמרני שמתמקד על פי רוב בנושאים חברתיים כמו הפלות ומגדר? האם לא השמאל אמור לייצג את מעמד הפועלים? התשובה נמצאת בעליית פוליטיקת הזהויות.
בספרו "זהות" טען פרנסיס פוּקוּיאמַה שפוליטיקת הזהויות פיצלה והחלישה את השמאל, שבעבר נלחם למען סוגיות מעמדיות ושוויון, עד שבשנות ה-90 החל לנדוד לכיוון המרכז ואימץ את השוק החופשי. השמאל הפוליטי כיום מפוצל ליותר מדי קבוצות שמתחרות על תשומת הלב. אף שגזענות וזכויות להט"ב עדיין קריטיות, פוליטיקת הזהויות מונעת מהשמאל לייצר מענה רלוונטי לסובלים מחוסר שוויון כלכלי.
אם אתה עובד קשה ועדיין עני, אתה צריך לדעת את מי להאשים בצרות שלך. בעבר הימין והשמאל התחרו על הקול הזה. השמאל אמר לעובדים העניים שזה באשמת העשירים, והימין האשים את השחורים ואת המהגרים. אך השמאל נטש מאז את המגרש הזה.
וזה מסביר איך המאבק נגד זכויות להט"ב מתחבר למעמד הפועלים והפך להיות מרכזי עבור הימין האמריקני ובכלל. המסר הוא מי שמדכא אותך הוא הפוליטיקאי המנותק שמעדיף לקדם זכויות טרנסים על חשבונך ועל חשבון ערכים מסורתיים. המסר הזה מתחבר לתסכול של מיליונים שמרגישים לא מיוצגים. ג'ייסון וויטלוק, פרשן שמרני, הסביר ש"זה לא שיר לאנשי ימין. זה שיר לאנשים עם היגיון בריא וערכים מסורתיים, שתוהים איך זה שלקחת ילדים למופעי דראג זה הדבר הנכון? איך זה שמשרות מחולקות באופן אקראי לפי נטייה מינית או צבע העור?".
קשה לדעת אם יש יד מכוונת מאחורי הלהיט של אנתוני, אבל דמותו כאילו לקוחה מתסריט. עד לאחרונה הוא היה מכור לאלכוהול ומצא את הייעוד שלו במוזיקה ואלוהים. הוא מגיע מפארם-ויל, אחת העיירות העניות בארה"ב, עם יותר מ-30% אבטלה והכנסה חציונית של 37 אלף דולר (לעומת מיליון דולר של הפוליטיקאים שהוא תוקף).
ברק סלעההמנון של אנתוני מגיע בעיתוי מושלם עבור השמרנים. דונלד טראמפ הצליח לעלות לשלטון בזכות מסר חוץ-ממסדי, אך נתפס כאדם וולגרי ולא מוסרי, שעדיין לא מתקבל אצל כל הרפובליקנים. הקיטוב העמוק בארה"ב מלמד שבחירות 2024 יוכרעו לפי היכולת של כל צד להניע את תומכיו, משהו שכרגע הן טראמפ והן ג'ו ביידן לא מצליחים בו. ולכן השיר של אוליבר כה דרמטי: הוא מעניק לימין את מה שחסר לו – מסר חיובי ומאחד. את מה שטראמפ עשה דרך אנטגוניזם, אוליבר יוכל לעורר באמצעות מוזיקה.
אם הדמוקרטים רוצים להציל את הבחירות הבאות, הם יהיו חייבים להתעורר ולתת מענה אמיתי לצרכים הכואבים של הציבור האמריקני וזה אומר להתייחס גם לכיס של מעמד הפועלים, אבל גם לזהות שלו.
- ברק סלע הוא חוקר יחסי ישראל-ארה"ב. לומד לתואר במינהל ציבורי בבית הספר לממשל באוניברסיטת הארוורד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
