פליטים אוקראיניים בגבול עם מולדובה
(צילום: סיון חילאי)
מאות משפחות, חלקן חצויות, עברו אתמול את הגבול למולדובה. המשפחות שעזבו את בתיהן מקוות למצוא מקום מקלט עד שתסתיים המלחמה באוקראינה. חלקן מתכוונות להישאר במולדובה או לעשות דרך ארוכה ברכב לרומניה הסמוכה או לגרמניה. במולדובה הוכרז לפני שבוע על מצב חירום והשמיים סגורים, כך שרוב האוקראינים עשו את דרכם ברכבים ולכן ישנם פקקים ארוכים בכל מעברי הגבול היבשתיים ביציאה מאוקראינה.
המלחמה באוקראינה - כתבות נוספות
המו"מ התחדש, תחת אש. מקרון לפוטין: "אתה משקר לעצמך"
ברחו לפולין עם הילדים: "לא יודעים אם סבא וסבתא יהיו בחיים כשנחזור"
זלנסקי על היחס מישראל: "ציפיתי לתמיכה גדולה יותר"
שגריר רוסיה בארץ: "העולם מסית נגדנו; התיאום בסוריה הוא גם אינטרס שלנו"
ישראלים שקרוביהם באוקראינה: "המצב התהפך – עכשיו אנו מתקשרים מודאגים"
בנוסף לשעות הארוכות בכבישים, שייאשו חלק מהפליטים וגרמו להם לצעוד שעות ולחצות את הגבול ברגל במקום לחכות ברכב העומד, מזג האוויר מקשה עוד יותר על הדרך שלהם לחוף מבטחים. הטמפרטורה כאן מתקרבת לאפס והשלג לא פוסק. על הגבול המולדובים קיבלו אותם בידיים פתוחות, עם מחסה זמני שבו הם נחים ואוכלים ארוחה חמה.
6 צפייה בגלריה
"הלכנו ברגל, רוצים להגיע לגרמניה - לא ברור איך". קסניה, בת 22 מאודסה
(צילום: סיון חילאי)
מבין האוקראינים ישנם גם מאות יהודים שמגיעים מאודסה לפלאנקה, שבגבול מולדובה ואוקראינה. הם מועברים לבתי מחסה במולדובה ויכולים להחליט האם להישאר ולקבל את הסיוע של הקרן לידידות, הג'וינט ובית חב"ד בקהילות היהודיות באירופה, או לעלות לישראל בסיוע הקרן לידידות והסוכנות היהודית.
מבין הנמלטים היו הלן ושתי בנותיה, שהגיעו מאודסה ועמדו בצדי הכביש הפקוק מחזיקות מטריות שמגנות עליהן מהגשם. היא ניסתה לעצור את הדמעות כשדיברה איתי ואמרה: "אני אוהבת את אוקראינה. מה שקורה שם עכשיו הוא בלתי נתפס". היא סיפרה שבתה הקטנה לא מפסיקה לבכות מאז שהם עזבו את הבית, אך היא מקווה שהן יוכלו לשוב לביתן בתום המלחמה. "אני רוצה לחזור, כל החיים שלנו שם. נעביר את הזמן במולדובה אבל אחר כך אנחנו בהחלט נחזור", הדגישה.
סיון חילאי מדווחת ממולדובה
(צילום: אבי חי)
בגלל הפקקים הכבדים בסמוך לגבול, קסניה ומשפחתה הלכו ברגל במשך ארבע שעות עם מזוודות וילדים קטנים. כשהיא כבר עייפה מהדרך סיפרה לנו: "לא היה לנו איך לצאת מאוקראינה אז הלכנו ברגל, יצאנו על הבוקר. יש לנו משפחה בגרמניה אז אנחנו רוצים להגיע לשם, עדיין לא ברור לנו איך נסע". אביה ואחיה נשארו באוקראינה כדי לסייע לצבא: "אבא שלי הסיע אותנו סמוך לגבול ושם נפרדנו. בכינו, זה היה קשה המחשבה שהוא נשאר ואנחנו לא יודעים מתי נראה אותו".
גם טניה יצאה עם הילדים שלה מאודסה וסיפרה: "לא רציתי שהבת שלי בכלל תכיר את המילה 'מלחמה' ועכשיו היא לא מבינה למה עזבנו את הבית. אנחנו מקווים שהמלחמה תסתיים בקרוב ונוכל לשוב למשפחה שלנו שנשארה שם, בניהם בעלי שנשאר לסייע ללחימה", אמרה.
בקרן לידידות מעריכים כי בין 100 אלף האוקראינים שחצו את הגבול למולדובה מאז פרוץ המלחמה כ-5,000 יהודים.
פורסם לראשונה: 21:15, 03.03.22
