מהאנדרטה הגבוהה לזכרם של לוחמי הפלמ"ח, חברי כיתת הכוננות של קיבוץ ארז זיהו 20 מחבלים והצילו את הקיבוץ מטבח המוני: ככל שחולפים הימים נחשפים סיפורי גבורה נוספים כמו גם של חברי כיתות הכוננות ביישובי עוטף עזה. כך גם סיפור גבורתם של חברי כיתת הכוננות של קיבוץ ארז, הנמצא סמוך למעבר ארז שבגל הפלישה הראשון, ביום שבת ב-6:30 בבוקר, כוחות הנוכבא במבצע קומנדו התמקדו בהשמדתו.
חברי כיתת הכוננות החליטו להתאסף באנדרטה לזכרם של לוחמי הפלמ"ח שנמצאת בנקודה גבוה בקיבוץ, וממנה הם הבחינו בחוליות המחבלים המתקרבות - מה שאיפשר להם לייצר יתרון בלחימה. למרות זאת, אחד מחברי כיתת הכוננות נהרג בחילופי האש שנמשכו כשעתיים.
בצד הדרומי של קיבוץ ארז, על גבעה שצופה אל גבול רצועת עזה ועל מעבר ארז, הוקמה לפני שנים האנדרטה. "במקום זה בו לחמנו, הקמנו את קיבוץ ארז", נכתב על אבן גדולה במקום. "נזכור את רעינו, צעירי הנצח, כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח". בדיוק מהנקודה הזו, באווירת המילים החקוקות באבן, יצאו ביום שבת חברי כיתת הכוננות של קיבוץ למלחמה על הבית.
"נלחמנו כמו אריות", שיחזר לראשונה בן סדן, חבר כיתת הכוננות ולשעבר הרבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי) של הקיבוץ. "הבנו שמשהו לא תקין. במקביל נשמע ירי צרורות מרחוק. הקפצתי את כל כיתת הכוננות, ונפגשו כולנו באנדרטה למעלה. התחלקנו לגזרות וקיבלנו התראה בגדר. מהאנדרטה הגבוהה ראינו על כביש 4, שמוביל למחסום ארז, שני טנדרים נוסעים לכיוון הקיבוץ - עמוסים במחבלים שחדרו דרך המעבר. כמובן שהבנו שאלו מחבלים בוודאות".
סדן סיפר כי חברי כיתת הכוננות חיכו למחבלים, "בטווח של בערך 200-150 מטרים. פתחנו באש חזקה. הם הגיבו באש תופת. צמצמנו את כל החוליה אליהם והתפתח קרב אימים. היה בו הכל: רימונים, אר.פי.ג'י - ירי מטורף. היו לנו גם פצועים ולאחר מכן גם הרוג, שלצערי ממש מת לי בידיים".
סדן אמר שעם תחילת האירוע הוא דיווח לצבא. "הרבה מאוד זמן ביקשנו חילוץ. במקביל גם ביקשתי עזרה של חברי כיתת הכוננות של קיבוץ אור הנר שהגיעו במהרה, הם עזרו לנו ויחד נלחמנו במחבלים. בשל מסוים פינינו את הפצועים וההרוג לאחד הבתים והם ירו אל תוך הבית אר.פי.גי אבל אף אחד לא נפגע. הם היו סך הכל בין 15 ל-20 מחבלים", סיפר.
