העיתונאי איאד חארב שהותקף ע"י יהודים
(צילום: חיים גולדיטש, אושר גבאי)
ביום שישי התרחש אירוע ביטחוני בבית קפה: לפי הדיווח אתמול (ראשון) של עמיתי, יוסי יהושוע, בית העסק הותקף על ידי כמה גברים. לא היו נפגעים בגוף אבל מהתיעוד של מצלמות האבטחה ניכר כי נופצו זכוכיות ונגרם נזק לרכוש, בעוד יושבי המקום נמלטו. על נפגעים בנפש לא נמסר מידע. לפי הדיווחים, עד כה לא נעצרו חשודים במעשה, בתכנונו ובקשירת קשר לביצועו. לא ברור אם בכלל נפתחה חקירה. אבל זה קרה בכפר הפלסטיני חווארה, אז אפשר להמשיך הלאה. אין מה לראות פה.
במאמר של יהושוע נכתב כי במהלך עשרת הימים שקדמו לאתמול בוצעו לא פחות מ-40 מעשי פשיעה לאומנית על ידי יהודים בגזרת יהודה ושומרון, כלומר ארבעה פשעים בממוצע ביום. גם אם יש הבדל בין ריסוס כתובות לספק-ניסיון פיגוע כמו בבית הקפה בחווארה, אלו עדיין מספרים גבוהים למדי. רק בסוף השבוע האחרון, לפי הדיווח, בוצעו 11 מעשי פשיעה לאומנית, שזה כבר 5.5 פשעים ליום בממוצע. בהנחה שלא כל ה-11 התרחשו ביום שישי, "שבת מנוחה" זאת לא הייתה בגזרה הנפיצה. אגב, האלימות אינה מופנית רק כלפי פלסטינים, אלא גם כלפי כוחות הביטחון. העיקר שלא תהיה אפליה.
אם כן, לא רק פלסטינים מנסים "להבעיר את השטח" הבוער ממילא. זה לא חדש, אבל בהתחשב בהקשר האקטואלי ובעיקר במצב התודעה של המיינסטרים הישראלי, עליית המדרגה הזאת אמורה להקפיץ את הדרג הפוליטי ובוודאי שאת שב"כ, צה"ל והמשטרה. גם התקשורת יודעת היטב את המלאכה: אמנם זה לקח שנים על גבי שנים, אבל היא אפילו למדה, שירי על בית קפה ברהט זה אייטם.
שריפת דגל פלסטין, אתמול בירושלים
(צילום: אריק מרמור, חיים גולדיטש )
אבל המתקפה בחווארה לא גבתה חיי אדם, והיא גם קרתה בחווארה. שם לא נהוג לצעוק "משילות!" כל שעתיים ולהזדעזע מהמחשבה על כך שהקפה השחור היה נצבע באדום. גם לא תהיה דרישה נוקבת "למצות את הדין" או סתם לפשפש בדפי הסטטיסטיקה היבשים: כמה מקרים, כמה עצורים וכמה כתבי אישום.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס וזה לא קשור לאיום המקומם והבלתי מתקבל על הדעת של חמאס על מדינה ריבונית בגלל מצעד שמתקיים כחוק. זה גם לא מבטל את החובה החוקית והמוסרית לטפל באלימות הפלסטינית כלפי מתנחלים, חיילים ושוטרים. אלא שהזלזול הישראלי כלפי מה שמתחולל מהצד היהודי באזור הדמדומים של יהודה ושומרון הוא איוולת בלתי נסבלת, ואולי גם בלתי נמנעת אחרי 55 שנות כיבוש. אגב, גם התמיכה בו לא אמורה להסכין עם טרור. ההתעלמות, הגימוד, ה"אבל מה עם" הם הרוח הגבית שהמיינסטרים מעניק כדי להנציח מצב מעוות, עד שאפילו אין מקום להגיד קודם כל "בושה וחרפה" ורק אז להזהיר מאינתיפאדה.
וכל זה עוד מבלי להזכיר פרט קריטי: בניגוד לשנים קודמות, לפלג הספציפי הזה בציבור היהודי יש זרוע פוליטית חזקה ומשגשגת, שהוכשרה באופן אקטיבי על ידי מנהיג פופולרי להחריד. על פי כל הסימנים, הוא גם לא יהסס לשתף אותה בממשלתו, אם וכאשר תקום. מצד שני, יהיה מעניין לראות אם גם אז נקבל את שאלת הסקר של "אולפן שישי": האם אתה מסכים עם הטענה שהממשלה נשענת על תומכי טרור?
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
