מריבוי המלל של השרה אורית סטרוק, שהגיבה לגינוי של הרמטכ"ל, המפכ"ל וראש שב"כ את הפרעות שביצעו מתנחלים בפלסטינים, צד את אוזני המשפט: שיהיו מייצרי ביטחון ולא מטיפי מוסר. האמת, לא שמעתי בהודעה החריגה של השלושה קריאה למוסר. שמעתי אזהרה על פגיעה באינטרסים הלאומיים והגדרה של ההתפרעויות כ"טרור לאומני". ולמה לא, בעצם? מה מדבריהם לא היה נכון?
בסופו של דבר זו שאלה של מוסר ומשילות. השרה סטרוק, כמו חבריה לציונות הדתית, מאמינה במוסר יהודי מסוג מאוד מסוים. הוא נשען על אמונה עמוקה שארץ ישראל השלמה שייכת לעם היהודי ויש לעשות הכול על מנת ליישב אותה, שכן "היא נקנתה בייסורים". הייסורים הללו, הכוללים אבל כבד על מותם של חפים מפשע, הם גם, למשל, לחלל שבת, על פי היתר רבני, ולצאת לתורמוס עיא, אום צפא או חווארה ולהתפרע. מדוע? כי פיקוח נפש דוחה שבת. פלסטינים שיושבים בבתיהם, כאלה שלא בהכרח פגעו ביהודים, הם מטרה משום שהם יושבים על ארץ אבותינו. אם הם כן פגעו ביהודים, יתכבדו נא זרועות הביטחון ויעצרו אותם. נבחרי הציבור לא יגידו זאת, אך זו בדיוק הנקודה: את המוסר בונים המעשים. לא המילים.
המוסר זה אינו המוסר היהודי שעליו הושתתו ערכי צה"ל, משטרת ישראל ושב"כ. שירתי בחלק מהמערכות האלה לצד גברים ונשים, מלח הארץ, שחונכנו על מוסר יהודי אחר, בין אם חבשנו כיפה ובין אם לאו, ובין שתמכנו בבנייה ליהודים בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה ובין אם התנגדנו לכך.
המוסר הזה קשור באופן ישיר למשילות. כאשר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אומר לצעירים "רוצו להתיישב בגבעות", ללא אישור הדרג המדיני או היערכות מראש, זו אינה משילות. זו אנרכיה. בן גביר מבקש לממש את האידיאולוגיה שלו על פי המוסר שלו. זה לגיטימי כנבחר ציבור, אבל בעייתי בגלל ההשלכות בזירה המקומית, האזורית (תשאלו את הסעודים) והבינלאומית (תתקשרו לדובר הבית הלבן. הוא יסביר לכם).
אם ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר להגיד לאחר מחאת הדרוזים ברמת הגולן שאנחנו מדינת חוק, אבל ממעט להתייחס פומבית להתפרעויות יהודים ביהודה ושומרון, אז זהו מוסר כפול. אם לדרוזים אסור לקחת את החוק לידיים, מדוע למתנחלים מותר? מה נלין אם מחר הבדואים בנגב יתנהגו באותו אופן (אני יודע, הם ממילא כבר עושים זאת)? כך או אחרת, משילות – אין.
ד"ר גדי חיטמןהאמירות הללו של השרים והשקט הרועם מצד נתניהו הם סימן להתפוררות המשילות של הריבון. היא מתרחשת בישראל קרוב לשני עשורים, תחת כל ממשלה שכיהנה כאן, מי יותר ומי פחות. כך איבדנו משילות בנגב, כך קורה כעת מול הדרוזים, ככה התגלגלנו לחסימות כבישים ממושכות של מחאת יוצאי אתיופיה, חרדים או מתנגדי הרפורמה המשפטית. ועכשיו אנחנו במציאות שבה שרים, שהם חלק מהדרג המדיני, לא מאפשרים לזרועות הביטחון של המדינה למשול.
במדינה דמוקרטית ריבונית מתוקנת, רק לזרועות של השלטון הנבחר יש סמכות להפעיל כוח. ישראל היא כבר מזמן לא כזו וכוחות אחרים מנצלים זאת באופן ויג'ילנטי. כל כוח כזה מייצר את המוסר שלו. ומתוקף כל מוסר, נוצרת משילות מקומית. לא לאומית. מכאן ועד להתנגשויות בין הכוחות הללו המרחק קצר. כאשר כל זה יושב של שסע זהותי עמוק שישראל חווה מזה שנים, הצפי אינו מעודד.
- ד"ר גדי חיטמן הוא מרצה בכיר במחלקה למזרח תיכון מדע מדינה באוניברסיטת אריאל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
