זמן קצר לאחר שהושבע לנשיא ה-11 של מדינת ישראל, יצחק (בוז'י) הרצוג הגיע הערב (יום ד') לבית הנשיא בירושלים – המשכן שישמש כביתו בשבע השנים הקרובות – שם נערך הטקס המסורתי של העברת נס הנשיא. עד עתה נערכו הטקסים הללו בכנסת, וזו הפעם הראשונה שהטקס נערך בבית הנשיא עצמו.
הרצוג התקבל במשכן במסדר כבוד שכלל שלוש תרועות חצוצרה. הנשיא היוצא ראובן ריבלין קיבל את פניו בכניסה לבית הנשיא, ולאחר מכן השניים נשאו דברים. גם הפעם, כמו בטקס ההשבעה מוקדם יותר, העיבה במעט על האירוע הפגנה קטנה של פעילים המתנגדים למינוי נאור יחיא לתפקיד דובר הנשיא, כיוון שכיהן בעבר כדובר תנועת הליכוד.
הנשיא הרצוג השני - עוד כותרות:
• הרצוג הושבע: "שנאת חינם מכרסמת בחוסן הלאומי"
• רוב חברי הכנסת הריעו לריבלין, נתניהו לא | צפו
• בערב שלפני ההשבעה: הרצוג ביקר בכותל
• הנאום, הפסגה והמספרים: 7 שנות ריבלין
בתום האירוע ריבלין נפרד מבית הנשיא ועזב אותו, ומאותו רגע יהיו דיירים חדשים במשכן. עם זאת, הרצוג ורעייתו מתכננים להיכנס באופן מעשי לבית הנשיא רק לאחר צום ט' באב, בעוד כשבועיים. בתקופה זו תעבור הדירה במשכן רענון וחידוש מסוים, לרבות צביעת קירות ותיקונים חיוניים בתשתיות מתבלות שהמתינו זמן רב לביצוע לאחר פינוי הדירה.
בטקס הערב פנה ריבלין למחליפו בתפקיד ואיחל לו הצלחה, "מכל הלב". ריבלין הדגיש כי "אין לי שמץ של ספק שאתה, אדוני הנשיא, האיש הנכון, במקום הנכון - לא כדי להכביר מילים, אלא כדי לומר בדיוק את מה שאני חושב. אתה הנשיא הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון".
ריבלין התלוצץ מעט בפתח דבריו, בהתייחסות לעובדה שגם אביו של הרצוג, חיים הרצוג, כיהן כנשיא המדינה. הוא כינה אותו "הרצוג דה-סקנד, הרצוג א-תאני" ("הרצוג השני" באנגלית ובערבית). בהמשך דבריו, כשכינה אותו "בוז'י", הבטיח שזו תהיה הפעם האחרונה שיעשה זאת.
בדבריו נזכר ריבלין בכהונתו לאורך שבע השנים האחרונות, וציין כי אף קרא לאחד מחדרי הבית על שם נכדתו דניאלה: "לפני שבע שנים נכנסתי לבית הזה בחיל ורעדה, פשוטו כמשמעו. חש על כתפיי את כל כובד משקלה של האחריות הכרוכה בתפקיד. במהלך שבע השנים הללו עשיתי כל שביכולתי... ואני מתפלל שעשיתי מספיק, אם לא עשיתי מספיק אני מצטער ומבקש סליחה. באתי מקרבו של העם, מקרבו של העם האהוב והיקר הזה, העם הקשה עורף אבל הנפלא. מקרב העם באתי, והיום אל העם אני שב".
הוא נזכר גם במותה ב-2019 של רעייתו נחמה ריבלין ז"ל: "כן, נכנסנו לכאן כשניים והיום אני יוצא מכאן לבד - אבל לא בודד. עם חבריי, חברותיי, עם ידידיי אשר ליוו אותי במשך שנים רבות וכמובן עם ילדיי ונכדיי האהובים".
בהמשך נאם קצרות הנשיא הרצוג, ואמר לריבלין כי הוא ריגש אותו רבות: "אתה נושא בתוכך סיפור חיים נפלא ותרומה עצומה למדינה ולעם מזה עשרות בשנים ואני מבקש להודות לך על כך". הרצוג הוסיף כי "הבית הזה הוא בית מיוחד, נס הנשיא הוא לא חפץ, מוסד הנשיאות הוא מקום שבו אתה מביא לעם שני דברים: אתה מביא לעם גיבוי וחיזוק, ואתה מביא לעם טפיחה על השכם. שני דברים שונים. ברגעים של מצוקה ורגעים של שמחה. זה לא מוסד פורמלי, זה מוסד מאוד לא-פורמלי אבל טבוע עמוק עמוק בלבבות ובנפש האומה - ואני רואה זאת כשליחותי".
הנשיא הנכנס הבטיח "להושיט יד לכל הקבוצות בחברה הישראלית", וכן להמשיך בשורה של יוזמות שבהן החל ריבלין בכהונתו: "מכאן מסתכלים על כל העם, מאירים אור גדול לעם ונותנים לו מזור וחיזוק ברגעים החשובים של האומה ולייצגה בגאון במשפחת העמים. אני מקווה שאוכל להמשיך את המורשת שלך. הבית הזה הוא ביתך. ובסוף שבוע הזה אני מתקשר אליך לשאול מה שלומך. תודה רבה ובהצלחה".
נאום ההשבעה, והאזהרה: "אלו אינם ימים כתיקונם"
הטקס הערב בבית הנשיא נערך זמן קצר לאחר השבעתו אחר הצהריים של הרצוג בישיבה מיוחדת במליאת הכנסת, כשבתום הצהרת האמונים שלו זכה הנשיא ה-11 לתשואות של "יחי, יחי, יחי" מצד חברי הכנסת. בנאומו הדגיש הרצוג שוב ושוב את חשיבותה של המשימה המרכזית שהוא רואה לנגד עיניו - אחדות העם - והזהיר: "שנאת חינם מכרסמת היום בחוסן הלאומי שלנו".
בנאום ההשבעה שלו הבטיח הנשיא הנכנס להיות "הנשיא של כולם". הוא אמר כי אזרחי ישראל הם-הם השליחות שלו: "עם הציפייה שלכם, עם התקוות והחלומות שלכם, אצא למלא את המשימה בכל בוקר, להיות נשיא של כולם". הוא הוסיף: "בימים כתיקונם, זו משימה הנשמעת כמעט כנאיבית. אך הימים האלה, לצערי, אינם ימים כתיקונם. אלה הם ימים בהם הממלכתיות ניגפת בפני הקיטוב. ימים בהם האתוס המלכד והערכים המשותפים שבריריים יותר מתמיד".
הרצוג הזהיר כי אחרי שנתיים וחצי של משבר פוליטי חסר תקדים בישראל, שכלל ארבע מערכות בחירות כמעט רצופות, הפילוג בחברה הישראלית רק החריף. הוא אמר כי בימים אלו "אנו מצווים לזכור ששנאת חינם היא שהביאה לחורבנם של הבית הראשון והבית השני. אותה שנאת חינם, אותם פלגנות וקיטוב, אשר גובים מאיתנו מחירים כבדים מאוד - גם היום, בכל יום. המחיר הכבד מכולם הוא הכרסום בחוסן הלאומי שלנו: כשכל קבוצה חשה מאוימת, כשכל אחד מתכנס בעמדותיו ובהשקפותיו - ובטוח שהצדק רק איתו, הניכור מעמיק מיום ליום. ניכור בין אנשים ובין קבוצות, שעלול חלילה להידרדר לכדי ניכור בין אזרחים למדינתם".
הנשיא הוסיף: "הפצעים שנפערו בחברה שלנו - לאורכה ולרוחבה - עודם שותתי דם. הבעיות המבניות והחברתיות שהופכות קבוצות שלמות למוחלשות - מנציחות את הקושי. עלינו להכיר בכך שישנם רבים בינינו, רבים מדי, שהיום-יום שלהם איננו פשוט ואיננו הוגן. רבים שאינם זוכים לסיכוי אמיתי, רבים ששוויון הזדמנויות הוא מונח הרחוק שנות אור ממציאות-חייהם".
הרצוג ציין בנאומו גם את חשיבות שילובם של ערביי ישראל: "כמדינה יהודית ודמוקרטית, עלינו לעשות הכול למען השתלבותם של המיעוטים החיים בתוכנו. כאן, בארץ בה צעדו אברהם, יצחק ויעקב. כאן, בארץ בה צעד גם ישמעאל. עלינו לעשות הכול - כדי למלא את חובתנו לאפשר לתקרות זכוכית להתנפץ. למגר, בכל הכוח, כל תופעה חמורה, כמו האלימות הנוראה והרצחנית הפוקדת את היישובים הערביים. לצמצם את הפערים ולהרחיב את ההוגנות ביחס, מצד מוסדות וגורמי השלטון".
בטקס נאם לפניו הנשיא היוצא ריבלין, ולעתים קרובות נשמע כולו נרגש למדי ואף שבור מבכי. בתום נאומו של ריבלין - שגם הוא הדגיש בו את חשיבות השמירה על האחדות בעם - חברי הכנסת נעמדו על רגליהם במשך דקה ארוכה ומחאו לו כפיים. יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו ורעייתו שרה לא מחאו לו כפיים, על רקע היחסים העכורים ביניהם לבין ריבלין.