מתנחלים מונעים כניסה מפלסטינים לגן משחקים בכפר סוסיא
(צילום: דובר צה"ל, באסל אדרא)
אחרי שאמרנו כל מה שאמרנו על השר לביטחון פנים עמר בר-לב בעניין אלימות מתנחלים, צריך להזכיר למנהיגי ופעילי המתנחלים הלא-אלימים את חלקם. כבר שנים שהם לא נוקפים אצבע נגד מתנחלים אלימים. כבר שנים שהם מגלגלים עיניים לשמיים. כבר שנים שיש להם תירוצים. רק אתמול (יום ב') קרא ח"כ בצלאל סמוטריץ' לחבריו מהימין לעקוף את מחסומי צה"ל, כדי להגיע בכוח, בניגוד לחוק, לחומש, המאחז הלא-חוקי. הוא הוסיף, כמובן, את ה"אבל בלי אלימות". אף שזה היה ברדיו, אפשר היה לראות את הקריצה והחיוך. הרי רק ביום ראשון פרצו מאות מתנחלים מחסומים שצה"ל הציב במקום, תוך כדי עימות אלים עם חיילים. אז על מי הוא בדיוק עובד?
מאחז חומש הוא רק סמל של כפייה ואלימות. מעטים ונחושים החליטו להפר כל החלטה של המדינה, ולהתיישב במקום שכבר פונה בהתנתקות לפי החלטת ממשלה. גם ממשלת הימין שהייתה כאן עד יוני לא העניקה הכשר למאחז הזה, שכולל רק ישיבה. היא אפילו הרסה את הישיבה בחודש אפריל, כאשר סמוטריץ' כיהן כשר התחבורה.
מדובר במוקד של כאבי ראש לצה"ל, משום שהוא נמצא בלב אוכלוסייה ערבית. אין צורך לאהוב את מפעל ההתנחלויות כדי לדעת שיש מתנחלים שמקיימים יחסי עבודה מצוינים עם פלסטינים, באזורי תעשייה משותפים. ויש מתנחלים שפוגעים בביטחון המדינה ומפריעים לפעילות השוטפת של גורמי הביטחון.
ובעיקר, מתי בדיוק עשתה מועצת יש"ע מעשה של ממש כדי להיאבק באלימות? הרי כבר עשרות שנים שהחוליגנים מתפרעים. הרי כבר שנים נאלץ צה"ל, מדי יום ביומו, ללוות ילדים מהכפר אום טובא בדרכם לבית הספר בכפר א-תוואני, בגלל חשש מאלימות מתנחלים מחוות מעון. מה עשיתם, מתנחלים לא-אלימים, כדי למנוע את החרפה הזאת? האם צריך להזכיר שוב את הקשיש הפלסטיני שהוכה באכזריות? וכי צריך להזכיר את מספר הפעמים שבהם הותקף הרב אריק אשרמן?
לא מדובר רק במוסר, יהודי ואוניברסלי. מדובר גם בפגיעה קשה באינטרס הלאומי. זו אלימות שמתדלקת את שונאי ישראל באשר הם. פה ושם אכן היו התבטאויות נגד האלימות. הן היו מעטות מדי. לא התלוותה אליהן שום פעולה
שאלתי בעבר גם את מועצת יש"ע. התשובות שקיבלתי לא היו תשובות. הרי אנחנו יודעים שמדובר בשורה ארוכה של מעשי אלימות. פעם זו כריתת עצים, פעם זו התפרצות לגינת משחקים של ילדים פלסטינים, פעם ועוד פעם ובעצם אינספור פעמים זו התנכלות לחקלאים פלסטינים, פעם זו זריקת אבנים - ועוד ועוד, כולל אלימות נגד חיילים. היכן הרבנים? היכן ראשי הציבור? היכן המוסר היהודי? היכן חברי הכנסת מהימין? להפך. פה ושם היה שיתוף פעולה. הרי ועד מתיישבי השומרון תמך ב"תג מחיר", והוא נתמך על ידי מועצת שומרון.
לפי נתוני מערכת הביטחון, שפורסמו כאן על ידי אלישע בן קימון, ב-2019 התרחשו 363 אירועי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים; בשנת 2020 – התרחשו 507 וב-2021, נכון לחודש יוני - 416 אירועים. כלומר, מדובר בעלייה מתמדת.
נכון, אלימות הפלסטינים גדולה עשרת מונים. ונכון שאלימות הפלסטינים, כולל רצח יהודה דימנטמן ביום שישי, מתבצעת גם בלי קשר לאלימות מתנחלים. אז מה? זו סיבה לכך שחוליגנים יהודים ימררו חיי פלסטינים חפים מפשע? הרי לא כל מה ש"ארגוני זכויות" מדווחים עליו הוא שקר. הרי אין צורך להמתין לכתבות ב-CNN ולא ב"ניו-יורק טיימס". וגם התירוץ שהגופים הללו מנפחים, מגזימים ומסלפים - לא סותר את העובדה שיש אלימות מתנחלים, שנתקלת בשתיקת כבשים של מנהיגי המתנחלים.
בן-דרור ימינילא מדובר רק במוסר, יהודי ואוניברסלי. מדובר גם בפגיעה קשה באינטרס הלאומי. זו אלימות אנטי-ציונית. זו אלימות שמתדלקת את שונאי ישראל באשר הם. פה ושם, אכן, היו התבטאויות נגד האלימות. הן היו מעטות מדי. לא התלוותה אליהן שום פעולה. נפתלי בנט, כשסיים את תפקידו כמנכ"ל מועצת יש"ע, אמר ש"פעולות תג מחיר הן האיום מספר אחת על עתיד יהודה ושומרון. מבחינתי, מי שמבצע את הפעולות הללו יורה להתיישבות בראש". זה כמובן נכון, אבל הוא, ואלה שכיהנו אחריו, הסתפקו בהצהרות. וגם זה, רק נגד פעולות "תג מחיר", ולא נגד התנכלויות שוטפות.
הטענות נגד בר-לב מוצדקות. הוא שר בממשלה. הוא צריך לטפל באלימות. הוא לא צריך לדון עליה עם בכירה מוושינגטון, וגם לא ליצור השוואה מופרכת בין אלימות מתנחלים לאלימות פלסטינים. ועדיין, מנהיגי המתנחלים ופוליטיקאים מימין לא יכולים לפטור את עצמם מאחריות. למתנחלים עצמם יש אינטרס עליון להוקיע את האלימים, לפעול נגדם ולהקים חומה בינם לבין החוליגנים. אבל בינתיים - זה לא קורה. וזה חייב לקרות. עדיין לא מאוחר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
